תפקיד הכעס

מאת אלמין
מאנגלית: סמדר ברגמן

 

היקום מתרחב כלפי חוץ ומתכווץ כלפי פנים כסופגנייה גדולה המתגלגלת אל תוך עצמה. כדי שהיקום יוכל לנוע אל מעבר לקצה במסעו חזרה אל לב האלוהים ~ חזרה אל האחדות ממנה נולדנו ~ יש להתמיר כעס אשר נובע מתפיסה מעוותת לתדרים או לרגשות הרמוניים יותר. כדי לעלות רגש מעוות לתדר גבוה יותר, דרושה תפיסה מועצמת. רמת התפיסה קובעת את הרגש ובדרך דומה, הרגש גם משפיע על התפיסה.

כאשר בוחנים את הדברים מנקודת המבט של תכנית הבריאה הגדולה, כל הדברים ביקום, ובכלל זה כעס, משרתים מטרה. המטרה היא לשבור דפוסים תקועים או מצב של קיפאון. חלק של הבריאה שמסרב יותר מכל להיכנע לסדר גבוה יותר מכונה בפינו "החשכה" ~ חלקים של הישות האינסופית שאינם ידועים עדיין. זעם הוא תוצאה של אור מודחק. וכך, כאשר ישויות מתנדבות לגלם את התוהו ובהו ואת הלא-ידוע, הן מדחיקות את האור שלהן וגורמות להיווצרותו של זעם עצום. ניתן להשתמש בזעם כדי לשבור את הדחיסות, כך שאלה שמייצגים את האור יוכלו להפוך את הלא-ידוע לידוע (לאור) באמצעות החוויה שלהם אותו. בדרך דומה, הכעס שלנו הוא תוצאה של החלקים של חיינו שעדיין לא הניבו תובנות. זו השיטה שבה משתמש העצמי הגבוה שלנו כדי לפרק חלקים תקועים שנמצאים בתוכנו או במסגרת האינטראקציה שלנו עם אחרים. חשוב שנצלול אל תוך חיינו כדי לגלות את מקורות הכעס שלנו ונשחרר את אחיזתו בנו, משום שאירועים עשויים להפעיל התלקחויות שעלולות לפגוע באנשים שאנו אוהבים או להרחיקם.

כאשר הכעס שלנו הוא תוצאה של כאב פיזי או עייפות גדולה, הוא עולה בניסיון נואש לנסות לשנות את המצב. לרוע המזל, לעתים קרובות הוא תוקף בעיוורון את האנשים בסביבתנו, כיוון שאיננו יכולים עוד לראות בבהירות והזעם שלנו חדל להבחין. בנקודה זו איננו מסוגלים גם לשמוע בבהירות, כיוון שהשימוש הלא-הולם בכעס נובע ממחשבות פנימיות מבולבלות. אז אנו מתקיפים במקומות בהם אנו מבזבזים למעשה את האנרגיה שלנו, בדומה לדון קישוט הנלחם בתחנות רוח. כעס יכול גם לעלות לפני השטח כתוצאה של דפוסי אנרגיה תקועים במערכות היחסים שלנו. כאשר הוא משרת אותנו בהקשר זה, התחושה תהיה של דרמה ישנה המגלמת שוב ושוב, אף-על-פי שהתמודדנו עמה בסבלנות עד עתה, ולפתע היא מגיעה לשיא ואנו מגלים שהגיעו מים עד נפש. אם דבר זה קורה, צאו מהכעס בשעה שהוא עולה לפני השטח, הכירו בחלקו בתמונה הגדולה יותר ואפשרו לו לבוא לידי ביטוי, אבל מנקודת מבט אובייקטיבית. אולם חיוני לכוון אותו כלפי המצב ולא כלפי האדם, כך שהוא לא יפגע באחרים ויעוות את קשרי החיים, ויצור קרמה.

כמקדמי אור, אנו צריכים לאמץ די משמעת כדי לצעוד לאחור ולקבוע האם ביטוי של כעס ישרת את מטרתנו, שהיא לרכוש חכמה מההתנסות. אם הוא אינו משרת את מטרתנו, עלינו למצוא מקום ניטרלי שבו נביע את הכעס שלנו. אולי בורכנו בידיד מבין שיאזין פשוט אם נבקש: "אתה מרשה לי להוציא קצת קיטור?" אולם, אין טעם שידיד זה ינסה ל"תקן את המצב", כיוון שאיננו מסוגלים לשמוע בבהירות בנקודה זו ~ אנו זקוקים רק לאוזן קשבת. אפשר גם "להוציא קיטור" באוזניי חיית מחמד, עץ אהוב או דמות דמיונית.

בין אם הכעס שלנו נובע מהצורך לשבור אנרגיה תקועה או מתסכול כלפי נטל החיים שגורם לנו לפחד שמא נקרוס תחתיו, אנו חייבים להפוך מודעים למקור שלו. כל תגובה צריכה להפוך לתגובה מועילה באמצעות תפיסה. אנרגיה הכרחית לתודעה, ולכן אנו צריכים להיות חסכניים ולא לרוקן אותה באמצעות רגשות מבוזבזים. יתר על כן, קיימת כמות עצומה של אנרגיה שקשורה לדפוסים ישנים ששוב אינם משרתים אותנו. על-ידי שבירת אזורי הכעס התקוע והישן, והכוונה הולמת של האנרגיה, אנרגיה זו יכולה להשתחרר ולשרת אותנו. יש לבחון בקפדנות כל אדם או מצב שמעלים בנו רגשות כועסים או כואבים או תגובה אוטומטית. אתרו ומצאו את ההתנסות הראשונה שבה אירוע דומה גרם לתגובה דומה. אז חלצו מההתנסות את התובנות המהותיות על ידי שאלת תשע השאלות הללו:

 

שלבים לשחרור העבר

 

(שימו לב שחמש השאלות הראשונות מסייעות לנו לראות מה באמת מתרחש. השתמשו באינטלקט בחלק זה, משום שהוא מתוכנן לסייע לנו להבחין מה נמצא מאחורי הקלעים.)

  • מה השיעור? חפשו אחר השיעור שהעצמי הגבוה שלנו מבקש שנאמץ. לדוגמה, השיעור עשוי להיות שעלינו להביע את האמת שלנו. הוא יכול להתגשם כדלקת גרון, או מישהו עשוי להופיע ולשקף לנו שאנו מדחיקים את קולנו לעתים קרובות. הוא או היא עשויים לפגוע בגבולות שלנו כדי למשוך את תשומת לבנו. עלינו להגן על עצמנו בכך שאנו מביעים את האמת שלנו שהתנהגות זו אינה מקובלת. קבלת הבלתי מקובל אינה התנהגות של קדוש, היא בגדר תפקוד לקוי.

  • מה החוזה? כל אדם שמקיים עמנו אינטראקציה ערך עמנו הסכם קודם לאינטראקציה הזאת כדי לעזור לנו בצמיחתנו וכדי שאנו נסייע בצמיחתו. אולי אנשים אלה הסכימו לדחוף אותנו אל קצה גבול היכולת, ואנו עשויים לעשות דבר דומה עבורם. שאלו: מה החוזה שאתה ואני מגלמים?" רבים הסכימו באהבה רבה בעת השהייה בעולם הרוח להיות הזרזים שלנו. כאשר אנו נמצאים באיזון מושלם, אין כל צמיחה וזהו סימן ליקום להוציא אותנו מאיזון כדי שהשיעורים יוכלו להימשך. בדרך זו אנו מושכים מערכות יחסים אל תוך חיינו אשר בוחנות אותנו בכל דרך אפשרית.

  • מה התפקיד? האם אני מגלם את תפקיד הקורבן? האם אני מגלם את תפקיד המורה או התלמיד? איזה תפקיד אני מגלם במסגרת החוזה הזה? כמו כן, הביטו בתפקיד שמגלם האדם האחר. למשל, אולי קיים רודן בחיינו. אולי זהו בן/בת הזוג, האם או הבוס שלנו. ברגע שהבנתם זאת, ראו מי אתם ביחס לתפקיד של אותו אדם. זכרו, אנו יכולים לשנות את התפקיד שלנו בכל רגע, כיוון שאנו בוראים את המציאות שלנו.

  • מהי המראה? אנו מושכים מערכות יחסים אל תוך חיינו שמשקפות את אחד מהדברים הבאים: היבט של מי שאנחנו, דבר שעליו ויתרנו, דבר שאנו שופטים עדיין או את שלא פיתחנו עדיין. לדוגמה, אם התמימות שלנו נעלמה, אנו עשויים למצוא את עצמנו נמשכים בעוצמה לאדם צעיר. אם ויתרנו על היושרה שלנו, אנו עשויים להתאהב באדם שמייצג בעינינו יושרה. דבר נוסף שמשתקף הוא דבר שאותו אנו שופטים. אם אנו מתקשים להתמודד עם אנשים שמשקרים ושופטים אותם, אנו נמשוך שקרנים.

  • מהי המתנה? כל אדם שאנו פוגשים הגיע כדי לתת לנו מתנה ולקבל מתנה גם כן. דבר זה נכון אפילו לגבי היכרויות אקראיות. שאלו: "איזו מתנה אני אמור לתת לאדם זה?" אולי היא משהו פשוט כגון אהבה ללא תנאי; או אולי אנו מזהים משהו יפהפה באותו אדם שאף אחד אחר לא זיהה. אנו יכולים באמת להאזין למישהו ובפעם הראשונה מזה שנים, הוא מרגיש מובן.

  • (הערה: ארבעת השאלות האחרונות עוסקות בגישות שלנו הקשורות לתשובות לחמשת השאלות הראשונות.)

  • האם אני יכול לאפשר? זוהי נקודה שבה יש להבחין מה יש לאפשר, מה יש לשנות ולמצוא את האומץ לפעול. דמיינו את עצמכם כמים בנהר. אם ניצב סלע למולכם, האם עליכם להילחם בו או לזרום סביבו? בראנו במומחיות כל מצב בחיינו, אפילו כל סלע. האם זה מבחן לגמישות ולכניעה? או האם זה מאבק שעלינו להיאבק? שווה לצאת למאבק רק אם התוצאות שוות את המחיר. אם כבר למדתם את השיעור, אין צורך לשוב ולהילחם בקרב הזה.

  • האם אני יכול לקבל? איננו יכולים לקבל את הדברים הכואבים שקורים לנו אלא אם אנו מתחילים לראות את השלמות הנמצאת בבסיס הרשמים. אמונה שכיחה היא שאנו הוצבנו על גלגל הגלגולים, סובלים תקופת חיים לאחר תקופת חיים, עד אשר חיינו די תקופות חיים כדי להפוך למושלמים. אלוהים ברא אותנו מושלמים, עם היכולת להיות בורא. מחשבות משולבות עם תחושות בוראות את הסביבה שלנו. הלב הוא כמיקרופון, וככל שהרגשות חזקים יותר, כך חזקה יותר תגובת היקום להגשמת התשוקות שלנו. אבל היקום אינו מפלה; הוא יגשים את כל המחשבות שלנו ~ חיוביות או שליליות. חשוב שנקבל את העובדה שאנו בראנו במשותף את המצב, דבר אשר יסלק כל תחושה שדברים "נעשו" לנו.

  • האם אני יכול לשחרר? לשחרר משמעותו להניח לאנרגיה שסובבת אדם או אירוע. אם איננו משחררים, אנו שומרים אותם חיים על-ידי כך שאנו מזינים אותם באנרגיה באמצעות מחשבות (לעתים לא-מודעות). גם אם מישהו פגע בנו בדרך כלשהי, עבודה עם השלבים הללו במטרה לרכוש את התובנות הגבוהות יותר שמאחורי הרושם, משנה את המיקוד שלנו לתפיסה נצחית. היא מגלה את השלמות שבבסיס הרשמים.

  • האם אני יכול להיות אסיר תודה? אם עברנו את שמונת השלבים הקודמים ואנו יכולים לחוש הודיה אמיתית כלפי התובנות שרכשנו, הדבר מעלה את התודעה שלנו. הודיה היא גישה רבת עוצמה שיכולה לעזור לנו להתמיר את עצמנו למצב הוויה גבוה יותר. היא משנה אבני נגף לקרש קפיצה.

  • אם השלמנו את שמונה השלבים ואיננו מרגישים בהודיה, חזרה עליהם במטרה לרכוש תובנות עמוקות אף יותר יכולה לעזור. הגיע זמן שמקדמי האור יזכו בהבנה מקיפה יותר בכל הקשור למה שאנו מחשיבים כחלקים או כרגשות ה"לא רצויים" שלנו. רבים מדי מאמינים שהם מגשימים את משימתם על-ידי כך שהם מתמקדים רק באור ובאהבה. אבל קוטביות יתר לכיוון האור מזיקה להתפתחות המודעות שלנו ממש כמו קוטביות יתר לכיוון החושך.

  • בשני המקרים מתרחש קיפאון וההתפתחות של המודעות מתעכבת. חוק הפיצוי האוניברסלי קובע שאנו מחזקים את הדבר שלו אנו מתנגדים. דבר זה נכון לא רק לגבי התכונות שבתוכנו, אלא באופן דומה לגבי תכונות האחרים. מאידך, הכרה בשלמות הנמצאת בבסיס הרשמים אשר מקיפים את הכעס, מפחיתה את אחיזתו בנו ומספקת תפיסה מוגברת. באמצעות התפיסה מגיע שינוי עד אשר בסופו של דבר הכעס הופך לשמחה, והכעס שנותר הופך לכלי רב-ערך לרכישת תובנות.