שמונה דרכים בעזרתן תהפכו לאמפתים בריאים ושלמים

אלת׳יאה לונה

מארס 2016

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

תמיד ידעתי שהאנרגיה של האדם מגלה עליו יותר מאשר מילותיו. כילדה, הייתי שקטה וביישנית והעדפתי להתבונן באנשים מהצד. יכולתי לקלוט ולהרגיש ניואנסים מעודנים רבים של משמעות, זרמים תת-קרקעיים של רגשות רבים ומחשבות שנרמזו אך לא נאמרו.

לא היה ספק בכך שאנשים מכבידים עליי. כנערה, התמודדתי עם מתקפת הרגישות העמוקה שלי לעולם, ויחד עם דימוי עצמי נמוך וגבולות מטושטשים חוויתי שנים רבות של דיכאון, בלבול וחרדה קשה.

אז, בשנות העשרים לחיי – שנות ה״התעוררות״ שלי – המשכתי להחליף מערכות יחסים, מקומות עבודה, תחומי לימוד ובסופו של דבר חליתי במחלה כרונית כתוצאה מהלחץ הרגשי הקבוע שממנו סבלתי, ושלא ידעתי כלל כיצד להתמודד עמו.

אנשים. פרצופים. מילים. משמעות. רגשות. תחושות. אנרגיה. כאב. יכולתי להרגיש את כולם, והדבר גרם לי להיות חולה עד לשד עצמותיי. עד אשר לבסוף, יום אחד במסע הגילוי והריפוי העצמי שלי, נתקלתי בשמחה רבה במושג ״אמפת״ וגיליתי שאני לא לבד במה שאני חווה – ושאף פעם לא הייתי לבד.

מאז כתבתי מבחן ״מיהו אמפת״, וכמה מאמרים אחרים הכוללים מיתוסים על אמפתים, אמפתים והתעוררות רוחנית ועשרה סוגים של אמפתים. בתשובה לכל המאמרים הללו, קיבלתי מאות תגובות מקוראים מכל רחבי העולם שפירטו את שמחתם, כאבם והתנסות חייהם בנוגע ליכולות האמפתיות שלהם.

ברצוני לחלוק אתכם את שמונה האמיתות החשובות ביותר שיש לגלות כאמפטים, זאת באמצעות הסתמכות על הידע הקולקטיבי של אמפטים רבים עמם דיברתי, בנוסף לשיעורים שלמדתי באופן אישי במשך שנות החיפוש האישי והריפוי שלי.

1. אין הכרח לקחת אחריות כלפי כאבם של אנשים אחרים.

אם אתם אמפתים, אתם מכווננים לכאב של אנשים אחרים, נוטים להפנים אותו כשלכם. זכרו שיש גבול למה שאתם באמת יכולים לעשות כדי לעזור לאנשים אחרים. אתם יכולים לעזור להם או להדריך אותם כראות עיניכם, אבל בסופו של יום, האדם שחווה את הכאב חייב להיות מוכן לעזור לעצמו כדי שיתרחש ריפוי אמיתי כלשהו. תכופות הטבע הרחום שלנו מעוור אותנו לעובדה שאנשים רבים לא רוצים או לא מוכנים להירפא, כיוון שנעים להם בנוחות אומללותם.

2. כנסו אל תוך הכאב שלכם במקום לנסות לברוח ממנו.

זה נשמע כמשהו שמנוגד לאינטואיציה, ״להיכנס אל תוך הכאב״! אבל זהו צעד חשוב מאוד כדי לשחרר את האנרגיה העצורה בתוככם. כאשר אנו עסוקים בבריחה, בהדחקה ובהימנעות מהכאב, אנו מנציחים את מעגל הסבל שלנו. במקום להיכנע לפיתוי לברוח – עצרו – היו שקטים. שבו והניחו לעצמכם להרגיש בעייפות, בבלבול, בכעס, בכאב. רק לאחר שתתמודדו עם אמת הכאב שאתם מרגישים, תוכלו להתקדם לשלב הבא ולשחרר את הסבל.

3. הבינו שכאמפתים, אתם לא מחוסנים מפני השלכת רגשותיכם על אנשים אחרים.

בואו נהיה כנים. באופן חלקי, אנו נמשכים להזדהות כאמפתים כיוון שהדבר מספק לנו לעתים פתח מילוט; הזדמנות להאשים אחרים. כן, יכול להיות שאתם סופחים כמו ספוג רגשות של אחרים, אבל אין משמעות הדבר שאתם פטורים מלברוא ולחוות עמוקות את הרגשות האישיים שלכם. קל מאוד להציג את עצמנו כקורבנות בחיים וקשה הרבה יותר לקחת אחריות כלפי האושר שלנו. הבנה מהותית בנתיב הריפוי של האמפת היא ללמוד לבצע הבחנה בין מה שאנו מרגישים לבין מה שאחרים מרגישים. ואין תמיד הבחנה חדה וברורה. תכופות תגלו שאתם מרגישים בערך 45% מהרגשות, ואחרים מרגישים בערך 55% מהרגשות, או שאתם מרגישים 20% ואחרים 80% ולהפך.

4. הערכה עצמית ממלאת תפקיד גדול ביכולת שלכם להתמודד עם התכונות האמפתיות שלכם.

אמפתים עם הערכה עצמית נמוכה יסבלו הרבה יותר מאלה שיש להם הערכה עצמית בריאה ומאוזנת. נשמע ברור מאליו? אולי. אבל לא תמיד. מבלבל להיות אמפתים, ויכול להיות שיהיה לנו קל מאוד לייחס את חוסר האונים והערך שאנו מרגישים להפצצת הגירויים שאנו חווים בכל יום. חשוב להבין שככל שתפתחו אהבה, כבוד ואמון עצמיים, כך תסבלו פחות, ושמחשבות כגון ״אני מקולל״, ״אני מוזרה ושונה מכולם״, ״אני שונא להיות אמפט״ וכן הלאה, הן תכופות תוצר של הערכה עצמית נמוכה.

5. יש הבדל בין להיות אמפט לבין לחוש אמפתיה.

היה לי קשה מאוד ללמוד הבדל זה. ״אם אני אמפט, אז בטח יש לי הרבה אמפתיה, נכון?״ הייתה ההנחה שנהגתי להניח. אבל טעיתי. הודות לחינוך נטול הרגשות שלי הייתי ילדה רגישה מאוד… ואף על פי כן, לא הייתה לי אמפתיה רבה לאנשים אחרים. אמפתיה אינה חמלה; היא אינה תחושת רחמים כלפי אנשים אחרים ורצון לסייע להם. לא. אמפתיה היא היכולת להסתכל מעבר לחזות השטחית של מה שאנשים אומרים ועושים, להבין את המצב שלהם ולהבין את ההתנהגות, האמונות, התחושות והערכים שלהם. אמפתיה קשורה להבנה של אנשים אחרים, ובמילים של מהפכן האמפתיה רומן קרזנריק, מדובר ב״זינוק דמיוני אל תוך נעליו של אדם אחר״. אמפתיה היא חוויה אינטלקטואלית ורגשית משולבת, בעוד שלהיות אמפט היא חוויה קִינֶסְתֶּטִית, פיזית ורגשית. כן, יכול להיות שאתם מסוגלים לחלוק את רגשותיו של אחר, אבל אין משמעות הדבר בהכרח שאתם מבינים את האדם האחר ברמה עמוקה יותר מהרגשות. ההבנה שלהיות אמפט ולחוש אמפתיה אינם שני דברים זהים, סייעה לי לצמוח רבות כאדם.

6. הגנה אינה טכניקה מועילה.

כטכניקה זמנית, הגנה יכולה לעזור, אבל אין זה פתרון ארוך טווח. כתבתי בעבר על טכניקת ההגנה וכיצד היא עושה שימוש בשפת הקורבן, דבר שמנוגד להפיכתכם לאמפטים בריאים. הגנה קשורה באופן מהותי להתנגדות לאנרגיה של אנשים אחרים והתנגדות רק מנציחה את מחזורי הפחד והכאב הפנימיים. במקום להילחם, פתחו את עצמכם. אפשרו לעצמכם לחוות את הרגשות, אבל גם הניחו להם חלוף על ידי כך שלא תאמצו אותם כשלכם. דרושים לשם כך זמן ותרגול. אבל אי התקשרות היא פתרון ארוך טווח טוב הרבה יותר.

7. קָתַרְזִיס ומודעות-גוף = טכניקות מועילות.

כאמפתים, חשוב מאוד שתשלבו צורה קבועה כלשהי של קתרזיס בשגרת היום-יום שלכם, כדי להסיר מכם את האנרגיה המחניקה שאולי צברתם. צורות מועדפות של קתרזיס בקרב אמפתים כוללות כתיבת ביומן, כתיבה, מדיטציה, הליכה וריצה. צורות אחרות של קתרזיס כוללות שירה, ריקוד, צרחות (כשאתם לבד), צחוק ובכי. כמו כן, מועיל מאוד שכאמפתים תלמדו את עצמכם כיצד להתחבר לגופכם – אני מכנה זאת ״מודעות-גוף״ או ״מודעות-סומטית״. ביסודו של דבר, הלמידה כיצד להתחבר לגופכם היא דרך מצוינת לעגן ולקרקע את עצמכם ברגע ההווה, במקום ללכת לאיבוד בשטף הרגשות והתחושות. מודעות-גוף היא דרך טובה ללמוד להקשיב לצרכים שלכם, כמו גם לטפח את עצמכם ולטפל בעצמכם.

8. לכולם יש פוטנציאל להיות אמפטים.

… לא רק לכם ולא רק לקבוצת אנשים נבחרת. לא ניתן להכחיש שלאמפתים יש יכולות יפות ולעתים אפילו על-חושיות, אבל היופי האמיתי הוא שיכולות אלה אינן מוגבלות לקבוצה נבחרת של אנשים. אני מאמינה שסוג זה של רגישות טבעי למצב ההוויה שלנו, אבל בשל ההתניה והחינוך החברתיים, האמונות הדוגמטיות והקהיית רגישות המונית איבדנו קשר עם המצב האותנטי של האנושות שכולל יכולת לקלוט קליטה מעודנת אלה את אלה.