שבעה ימים של אלכימיה אלוהית – היום השביעי

טקס החסד האלוהי
כפי שנמסר על ידי המלאך הנעלה מטטרון
רניה וולף
מאנגלית: סמדר ברגמן

 

אהובים, הבה נכנס עתה אל המרחב השקט של חדרי הלב, שם הניצוץ האלוהי שנמצא בכל אחד מאיתנו זוהר באור בהיר. כאן, בדממה זו, שוכנת הדלת למקדש האור החיצוני, בו הרצון האלוהי הופך להתגשמות הבריאה.

נניח עתה בצד את כל החששות והטרדות האנושיות שלנו ונתעלה אל האחדות שהיא התודעה והלב של האלוהים אבינו-אמנו. מלאך הנוכחות מקדם את פנינו בברכה שעה שאנו נכנסים אל המקדש.

אהובים, בואו נראה עתה לפנינו את השולחן הערוך האלוהים אבינו-אמנו, עמוס בפירות עץ החיים. במשך דורות אינספור של האנושות, שכנו בחשכה שקרית של אשליית הנפרדות, אפשרנו לעצמנו רק פירורים משולחן זה. עכשיו, אנו עוטים את האלוהות האישית שלנו, בשם דורות אינספור של האנושות, וניגשים אל השולחן.

באלוהות ובאנושיות שלנו, אנו מאחדים שמים וארץ. עץ חיים חדש צומח בגני העדן על פני האדמה; לנו הקציר והקטיף, ליהנות מהם, בחברת האלוהים אבינו-אמנו.

באור ובאהבה אנו באים אל ישותנו, באור ובאהבה אנו נשאר, מעתה ועד עולם. החשכה השקרית של אשליית הנפרדות מוארת עתה. דפוסי הפחד והקרמה האנושיים מותמרים. אנו תובעים לעצמנו עכשיו את החסד האלוהי שהוא זכותנו מלידה.

בעזרת החסד, כל הצרכים שלנו – הפיזיים, הרגשיים, המנטליים והרוחניים – מתגשמים בזמן אלוהי. בעזרת החסד, אנו לומדים ומתפתחים בהבנתנו ובחוכמתנו. בעזרת החסד, אנו חבוקים לנצח בזרועות האלוהים אבינו-אמנו.

הנה נסעד עתה, בשמחה הגדולה ביותר, מהשולחן הערוך של האלוהים אבינו-אמנו; נסעד מפירות עץ החיים החדש, ניזון עד שובע, בחסד, מעתה ועד עולם.

הבה נשתה עתה, באושר האלוהי הגדול ביותר, מגביע מי האהבה הנצחית, אשר זורמים ממעיינות לב האלוהים אבינו-אמנו, נתרענן ונתחדש מעתה ועד עולם.

נעזוב כעת את שולחנם הערוך של האלוהים אבינו-אמנו ונקבל את ברכותיהם ותפילותיהם. נצא עתה ונשוב, חזרה אל העולם שלנו, מוקפים בחסד אלוהי. נזכר בכל החוויות של החיים האנושיים שלנו בהם קיבלנו מתנת חסד אלוהית זו. נדע שהצרכים שלנו כבר סופקו, אפילו לפני שביקשנו, על ידי האלוהים אבינו-אמנו. הבה נאיר את החשכה השקרית של אשליית הנפרדות אשר כובלת את האנושות, מעתה ועד עולם.

וכך הוא, בשם האלוהים אבינו-אמנו.