האוסף הראשון של הסיפורים, האגדות והציטוטים


מאנגלית: סמדר ברגמן

צעדו צעד אחד למעלה 

יום אחד, נפל סוסו של אינדיאני זקן לבור עמוק. החיה זעקה במשך שעות בעוד האינדיאני חושב מה יעשה. לבסוף, הוא החליט שהסוס זקן ושבמילא יש למלא את הבור, פשוט לא היה טעם לנסות ולהוציא את החיה.

הוא הזמין את כל השבט שיעזור לו. כולם החלו שופכים עפר לתוך הבור. בתחילה, הבין הסוס מה מתרחש ובכה מרות. אז, להפתעת כולם, הוא השתתק.

כמה דקות אחר כך, הביט האינדיאני הזקן מטה אל הבור ונדהם למראה עיניו. עם כל חופן עפר שפגע בגבו, עשה הסוס דבר-מה מדהים! הוא היה מנער את העפר וצועד צעד אחד למעלה. במהרה, נדהמו כולם לראות את הסוס צועד אל מעבר לשפת הבור ומסתלק בדהרה!

החיים ישפכו עליך עפר, מכל הסוגים. כל שעליך לעשות כדי לצאת מהבור הוא לנער את העפר מעל גבך ולצעוד צעד אחד למעלה. כל אחת מהצרות שלנו היא אבן-דרך. אנו יכולים לצאת מהבורות העמוקים ביותר על ידי כך שלא נעצור ולא נכנע לעולם! כל שעלינו לעשות הוא להתנער, ולצעוד צעד אחד למעלה.

 

זכרו את חמשת הכללים הפשוטים לאושר:

שחררו את לבכם משנאה.

שחררו את מוחכם מדאגה.

חיו בפשטות.

העניקו יותר.

צפו לפחות.

(אגדה אינדיאנית)

  

שלווה פנימית – תסמינים

לבבות רבים כבר נחשפו לשלווה פנימית ויש סכנה שאנשים רבים בכל מקום ילקו בתסמינים בממדי מגפה. הדבר יכול להוות איום רציני כלפי מה שהיה, עד כה, מצב יציב יחסית של קונפליקט.

הנה כמה תסמינים:

נטייה לחשוב ולפעול באופן ספונטני במקום על יסוד התנסויות עבר המבוססות על פחד.

יכולת מובהקת ליהנות מכל רגע.

חוסר עניין בשפיטת אנשים אחרים.

חוסר עניין בפירוש פעולות של אנשים אחרים.

חוסר עניין בקונפליקט.

אבדן יכולת לדאוג. (זה תסמין חמור ביותר.)

לעתים קרובות, התקפים חזקים של הערכה.

רגשות מוזרים של שביעות רצון כלפי אחרים וכלפי הטבע.

התקפי חיוך תכופים.

נטייה גוברת להניח לדברים להתרחש במקום לגרום להם להתרחש.

רגישות גוברת לאהבה המוצעת על ידי אחרים כמו גם דחף בלתי נשלט להחזירה.

ראו הוזהרתם!! אם אתם לוקים בחלק או בכל התסמינים הללו, דעו שייתכן שמצבכם חמור עד כדי כך שאין דרך חזרה. אם נחשפתם למישהו המפגין כמה מתסמינים אלה או את כולם, הישארות במחיצתו היא באחריותכם הבלעדית. מצב זה של שלווה פנימית עשוי להגיע במהרה לממדי מגפה.

אף אחד אינו מחוסן!!

בנק הזמן

דמיינו שיש בנק שמזכה את חשבונכם בכל יום ב-86,400 שקלים.

הוא אינו מעביר את היתרה ליום המחרת. בכל ערב הבנק מוחק את היתרה שנשארה, שבה לא השתמשתם באותו יום.

מה הייתם עושים? מושכים כל אגורה, כמובן!

לכל אחד מאתנו יש בנק כזה.

שמו "בנק הזמן".

בכל בוקר, הוא מזכה אותנו ב-86,400 שניות. בכל ערב הוא מוחק, כהפסד, את כל מה שלא השקעתנו למטרה טובה.

הוא אינו שומר על יתרה. הוא אינו מאפשר משיכות יתר. בכל יום הוא פותח עבורנו חשבון חדש. בכל לילה הוא מוחק את מה שנשאר. אם לא השתמשנו בכל ההפקדה, ההפסד כולו שלנו. אין דרך חזרה. אי אפשר למשוך על "חשבון המחר".

עלינו לחיות את ההווה על חשבון הפקדות אותו יום. יש להשקיע כך שיתקבל המרב בכל התחומים: בריאות, אושר והצלחה. השעון מתקתק. נצלו את היום במלואו.

 

כדי להבין את ערכה של שנה אחת, שאלו סטודנט שנכשל להשיג את התואר.

כדי להבין את ערכו של חודש אחד, שאלו את האם שבנה נולד קודם זמנו.

כדי להבין את ערכו של שבוע אחד, שאלו עורך עיתון שבועי.

כדי להבין את ערכה של שעה אחת, שאלו את האוהבים הממתינים להיפגש.

כדי להבין את ערכה של דקה אחת, שאלו את האדם שפספס את הרכבת.

כדי להבין את ערכה של שניה אחת, שאלו את האדם שניצל ברגע האחרון מתאונת דרכים. 

דע להוקיר כל רגע!

 

כוחה של הדממה (חכמת האינדיאנים)

אנו האינדיאנים ממזגים ענווה יוצאת דופן עם גאוותנו. גאווה רוחנית זרה לטבע ולהוראה שלנו. לעולם איננו טוענים שכוחו של הדיבור הרהוט מהווה הוכחה לעליונות על פני "בריאה אילמת"; מצד שני, זוהי מתנה יקרת-ערך עבורנו… אנו מאמינים באמונה שלמה בדממה, סמל לאיזון מושלם. דממה היא האיזון המוחלט של הגוף, הנפש והרוח. אלה המסוגלים לשמר את עצמיותם, שקטים ורגועים תמיד לנוכח סערות הקיום, לא כעלה הנע על העץ; לא כאדווה על פני ברכה זוהרת, אלה, בעיניו של איש הטבע, הם בעלי הגישה האידיאלית וניהול דרך החיים… אם תשאל אותנו: "מהי דממה?" אנו נענה: "זהו המסתורין הגדול. הדממה המקודשת היא קול האלוהים". אם תשאל: "מה פרות הדממה?" אנו נענה: "הם השליטה העצמית, האומץ או כוח העמידה, הסבלנות, הכבוד האמיתיים. דממה היא אבן הפינה של האישיות".

נוכחותה של הרוח (חכמת האינדיאנים) 

בהיותנו פתוחים ורחבי-לב באופן טבעי, תמיד העדפנו להאמין שרוח האלוהים אינה שרויה באדם לבדו, אלא שכל ברואי היקום חולקים את השלמות הנצחית של הבורא… איתני הטבע – הברק, הרוח, המים, האש והכפור – לכל אלא אנו מתייחסים ביראת כבוד ככוחות רוחניים, אבל תמיד משניים ומתווכים באופיים. אנו מאמינים שהרוח שורה בכל הבריאה ושכל יצור הוא בעל נשמה במידה זו או אחרת, אף על פי שייתכן ולא תהיה זו נשמה מודעת. העץ, המפל, דוב הגריזלי, כל אחד הוא גילום של כוחה של הרוח, וככזה ראוי ליראת כבוד.

 

הזאבים שבפנים…

(אגדה אינדיאנית)

סב זקן אמר לנכדו שבא אליו כועס בגלל ידיד שנהג בו בחוסר צדק…

"אספר לך סיפור. גם אני, לעתים, חשתי שנאה גדולה כלפי אלה שלקחו הרבה כל כך, ללא צער בגין מה שעשו. אבל השנאה מחלישה אותך, ואינה פוגעת באויב. זה כמו לשתות רעל ולקוות שהאויב ימות.

אני נאבקתי עם רגשות אלה פעמים רבות. דומה שיש שני זאבים בתוכי; האחד טוב ואינו פוגע באף אחד. הוא חי בהרמוניה עם כל הסובב אותו ואינו נפגע כאשר לא הייתה כל כוונה לפגוע. הוא ילחם רק כאשר נכון לעשות זאת, ובדרך הנכונה.

אבל… הזאב השני… אה! כל דבר קטן גורם לו התקפת זעם. הוא נלחם בכולם, כל הזמן, ללא סיבה. הוא אינו יכול לחשוב מכיוון שכעסו ושנאתו גדולים כל כך. זהו כעס חסר-אונים, שכן כעסו לא משנה דבר.

לפעמים קשה לחיות עם שני זאבים בתוכי, שכן שניהם מנסים לשלוט ברוחי.

הילד הביט עמוק בעיני סבו ושאל: מי מהם מנצח, סבא?

הסב חייך ואמר בשקט: הזאב שאני מזין.

איך נראים מלאכים?

כמו הקשישה שהחזירה אתמול את ארנקך.

כמו נהג המונית שאמר לך שהחיוך שלך מאיר את העולם.

כמו הילד הקטן שהראה לך את הפלא שבדבר קטן.

כמו העני שהציע לחלוק עמך את ארוחתו.

כמו העשיר שהראה לך שהכל באמת אפשרי אם רק מאמינים.

כמו הזר שהזדמן במקרה, בדיוק כשאיבדת את דרכך.

כמו הידיד שנגע בלבך, כשלא חשבת שיש במה לנגוע.

מלאכים באים בגדלים ובצורות, בגילאים ובצבעים שונים.

חלקם עם נמשים, חלקם עם גומות, אחדים עם קמטים, אחרים לא.

הם באים מחופשים כידידים, כאויבים, כמורים, כתלמידים, כאוהבים וכשוטים.

הם לא מתייחסים לחיים ברצינות רבה מדי.

הם לא משאירים כתובת, ולא מבקשים כתובת.

קשה למצוא אותם בעיניים עצומות, אבל הם נראים בכל מקום, כשאנו בוחרים לראות.

כותב אלמוני

שבעת החטאים 

אמת, אם היא הופכת לנשק כנגד אחר.

יופי, אם הוא הופך לגאווה.

אהבה, אם היא הופכת לרכושנות.

נאמנות, אם היא הופכת לאמון עיוור.

סובלנות, אם היא הופכת לאדישות.

בטחון-עצמי, אם הוא הופך לשחצנות.

אמונה, אם היא הופכת לצדקנות.

כוחו של אחד 

שיר אחד יכול להאיר את הרגע.

פרח אחד יכול להעיר את החלום.

עץ אחד יכול להוליד יער.

ציפור אחת יכולה להביא את האביב.

חיוך אחד יכול לברוא ידידות.

לחיצת יד אחת, יכולה לרומם נשמה.

כוכב בודד יכול להדריך ספינה.

קרן שמש בודדה, יכולה להאיר את כל החדר.

נר אחד יכול לנצח את החשכה,

צחוק אחד יכול להביס את העצבות.

צעד אחד יתחיל כל מסע,

מילה אחת תתחיל כל תפילה.

תקווה אחת תרומם את רוחנו,

נגיעה אחת תראה שאכפת.

קול אחד יכול לדבר דברי חכמה,

לב אחד יכול לדעת מהי האמת.

נשמה אחת יכולה להביא לשינוי,

חייך שייכים לך.

 

עשרת הדיברות של העידן החדש 

אהבי את האלוהים אביך/אמך בכל ישותך. אהבי את עצמך אהבה ללא-תנאי כניצוץ אלוהי של הבורא. אהבי את כל שאר בני האדם כפי שאת אוהבת את עצמך.

דעי שאת שומרת האדמה וכל צורות החיים שעליה –  בעלי החיים, ממלכות הצומח, הטבע והאדם. הגני על כל ביטויי החיים, שמרי וכבדי אותם.

חיי את חייך בשמחה, בספונטניות ובהנאה של ילדה. שאפי להשאיר אחריך מורשת של אהבה ותקווה. צעדי במסע החיים בהנאה, ושאפי להגשים את המשימה הארצית שלך כמיטב יכולתך.

שמרי על גישה קבועה של הודייה, וחיי כל יום כאילו הרוח ניצבת לצדך כצופה. תרגלי היעדר שיפוטיות וחפשי את הטוב בכל אדם.

המטרה שלך היא להשיב איזון לגוף הפיזי, המנטלי ורוחני. קוטביות ודואליות שוב לא ישפיעו עליך כשאת צועדת בנתיב הביניים.

חפשי אחר האמת שלך ותבעי אותה לעצמך ואז חיי את האמת שלך ביושרה. העניקי לכל האחרים זכות דומה.

למדי את חוקי ההגשמה האוניברסליים והשתמשי בהם – בכלים שניתנו לך על ידי האלוהים אשר יסייעו לך לברוא את גרסת גן העדן שלך עליי אדמות.

חלקי את החכמה שמצאת עם אחרים. ראשית באמצעות דוגמה, אחר כך באמצעות פעולותיך, ולבסוף באמצעות מילים.

תבעי לעצמך את זכותך האלוהית מלידה: את האהבה, השמחה, השלווה, הבריאות והשפע השייכים לך כתשורה מהאלוהים אבינו/אמנו.

בכל יום, זמני את נוכחות האני-הנני האדירה שלך כדי שתאיר, תדריך ותכוון אותך, ואז האזיני לקולך הפנימי. בסופו של כל יום זמני את מלאך הסליחה הדגול ואת הלהבה הסגולה כדי לאזן, להביא להרמוניה ולהתמיר אנרגיה צורמת שהקרנת באותו יום. בדרך זו לא תגרמי נזק ותנועי אל מעבר לחוקי הסיבה והמסובב ולתוך מצב של חסד.

 המלאך מיכאל

את גן העדן יירש כל אדם שגן עדן בנשמתו.

הנרי וורד ביצ'ר (1813-1887)

(סופר)

 

הזמן איטי מדי לממתינים,

הזמן מהיר מדי לפוחדים,

הזמן ארוך מדי למתאבלים,

הזמן קצר מדי לשמחים,

אך לאוהבים

הזמן אינו קיים.

הנרי ונדייק (1852-1933)

 

העתיד שייך לאלה המאמינים ביופי חלומותיהם.

אלינור רוזוולד (1884-1962)

 

 

הנשמה אינה נמצאת במקום שבו אנו חיים,

אלא במקום שבו אנו אוהבים.

ת'ומס פולר (1608-1661)

(איש כמורה וסופר)

 

אדם מצא את האמת

שטן צעיר בא בריצה אל השטן הזקן ואמר לו: "מה אתה עושה כאן?"

השטן הזקן עישן סיגריה. הוא אמר: "בני, תירגע. מה קרה?"

ענה השטן הצעיר: "בזמן שאתה יושב כאן, אדם אחד מצא את האמת! כל העסק שלנו בסכנה!"

אמר לו השטן הזקן: שב, קח סיגריה. האנשים שלי כבר שם".

"אבל אני בא משם", אמר השטן הצעיר, "ולא ראיתי אף שטן!"

"אין צורך בשטנים, האנשים שלי כבר הגיעו לשם. אלה הם הכמרים, הרבנים, האפיפיורים, האיממים. הם הגיעו לשם, והם יארגנו את האמת, וברגע שהאמת תאורגן, זה הסוף! הם יקיפו את האדם, והם לא יאפשרו לאחרים לגשת אליו. הם יפרשו את האדם, ובפירושים שלהם, האמת תאבד".

משל אינדיאני

הבורא אסף את כל היצורים ואמר: "אני רוצה להחביא משהו מפני בני האדם, עד אשר יהיו מוכנים. זוהי ההבנה שהם יכולים לברוא את המציאות שלהם עצמם".

אמר העיט: "תן לי, ואני אקח זאת אל הירח".

אמר הבורא: "לא. יום אחד הם יגיעו לשם וימצאו זאת".

אמר הסלמון: "אני אקבור זאת בתחתית האוקיינוס".

"לא. הם יגיעו גם לשם".

אמר הבופלו: "אני אקבור זאת במישורים הגדולים".

אמר הבורא: "הם יחפרו באדמה וימצאו זאת גם שם".

סבתא חפרפרת, שחיה בלב האדמה, שאין לה עיניים פיזיות אך היא רואה בעיניים רוחניות, אמרה:

"שים זאת בתוכם".

והבורא אמר: "כך אעשה".

האישה החכמה

אישה חכמה נדדה בהרים ומצאה אבן יקרת ערך בנחל.

ביום המחרת היא פגשה מטייל אחר שהיה רעב, והאישה החכמה פתחה את תרמילה וחלקה עמו את מזונה. המטייל הרעב ראה את האבן היקרה וביקש מהאישה שתתן לו אותה.

היא עשתה זאת ללא היסוס.

המטייל הלך לדרכו מאושר מהמזל שנפל בחלקו. הוא ידע שהאבן יקרה דיה כדי להעניק לו בטחון לכל חייו. אך לאחר כמה ימים, הוא חזר והשיב את האבן לאישה החכמה.

"חשבתי", הוא אמר. "אני יודע עד כמה אבן זו יקרת ערך, אבל אני מחזיר לך אותה בתקווה שתתני לי משהו יקר-ערך אף יותר. העניקי לי את הדבר הקיים בתוכך שאפשר לך לתת לי את האבן הזאת".

התאומים

פעם לפני שנים רבות, נוצרו בנים תאומים.

השבועות חלפו והתאומים התפתחו. מודעותם גדלה, הם צחקו בשמחה: "נכון שזה נהדר שנוצרנו? נכון שכיף לחיות?"

יחד התאומים בחנו את עולמם. כאשר גילו את חבל הטבור שהעניק להם חיים, הם שרו מרוב שמחה! "כמה נהדרת היא אהבת אמנו, היא חולקת את חייה אתנו!"

ככל שהשבועות חלפו והפכו לחודשים, התאומים שמו לב עד כמה כל אחד מהם השתנה.

"מה זה אומר?" שאל אחד.

"זה אומר שהשהות שלנו בעולם הזה עומדת להסתיים", אמר האחר.

"אבל אני לא רוצה ללכת", אמר האחד. "אני רוצה להישאר כאן לתמיד".

"אין לנו ברירה", אמר האחר. "אבל אולי יש חיים לאחר הלידה".

"אבל איך יכולים להיות חיים?" השיב הראשון. "אנו נתנתק מחבל החיים שלנו וכיצד יכולים להיות חיים בלעדיו? חוץ מזה, ראינו עדות לכך שהיו כאן אחרים לפנינו, ואף אחד מהם לא שב כדי לספר לנו שיש חיים לאחר הלידה. לא, זה הסוף. אולי אין בכלל אימא".

"אבל חייבת להיות", מחה השני. "אחרת איך הגענו לכאן? איך נשארנו בחיים?"

"האם ראית אי פעם את האימא שלנו?" שאל הראשון.

"אולי היא חיה רק בראשנו. אולי המצאנו אותה בגלל שהרעיון גורם לנו להרגיש טוב".

וכך הימים האחרונים ברחם היו מלאים בספק ובפחד גדולים.

לבסוף, הגיע רגע הלידה. כאשר התאומים עברו מעולמם, הם פקחו את עיניהם ובכו משמחה, שכן מה שראו עלה על חלומותיהם הנהדרים ביותר.

כזו היא הלידה… וכזה הוא המוות.

אושר הוא עניין  של גישה

גברת קשישה בת 92, קטנת קומה, זקופה וגאה, לבושה בהידור, בתסרוקת ואיפור מושלמים, למרות היותה כמעט עיוורת לחלוטין, הגיעה היום לבית אבות שבו אני עובדת.

בעלה מזה 70 שנים מת לא מכבר, ולכן היא נאלצה לעבור.

לאחר שהמתינה שעות ארוכות במבואה של בית האבות, היא חייכה במתיקות כשאמרתי לה שחדרה מוכן.

בעודה צועדת באיטיות בעזרת ההליכון לעבר המעלית, תיארתי באוזניה את חדרה הקטנטן, ובכלל זה את וילונות הלולאה שנתלו על החלונות.

"אני אוהבת אותו", היא הכריזה בהתלהבות של ילדה בת שמונה שזה עתה ניתן לה צעצוע חדש.

"גברת ג'ונס, עוד לא ראית את החדר… חכי".

"אין לזה שום קשר", היא השיבה. "אושר הוא דבר שמחליטים עליו מראש. השאלה אם אני אוהבת את חדרי או לא אינה תלויה באופן ארגון הרהיטים… אלא בדרך שבה אני מארגנת את מוחי. אני כבר החלטתי שאני אוהבת אותו… זו החלטה שאני עושה בכל בוקר כשאני מתעוררת. יש לי ברירה; אני יכולה לבלות את היום במיטה, להרהר בקשיים שגורמים לי חלקים מסוימים בגופי שאינם פועלים כשורה עוד, או לצאת מהמיטה ולהודות לכל החלקים שכן פועלים כשורה. כל יום הוא מתנה, כל עוד עיני פקוחות אתמקד ביום החדש ובכל הזיכרונות המאושרים שאגרתי… ברגע הזה בחיי".

מבחן שלושת המסננים

ביוון העתיקה, היה סוקרטס ידוע בחכמתו הרבה. יום אחד ניגש אליו מכר ואמר: אתה יודע מה שמעתי זה עתה על ידידך?

חכה רגע, אמר סוקרטס, לפני שאתם מספר לי משהו, אני רוצה לעשות אתך מבחן קטן. שמו מבחן שלושת המסננים.

שלושת המסננים?

כן, המשיך סוקרטס. לפני שתספר לי על ידידי, רצוי שתקדיש רגע ושתסנן את מה שאתה עומד לומר. לכן הוא מכונה מבחן שלושת המסננים.

המסנן הראשון הוא אמת. אתה בטוח במאה אחוזים שמה שאתה רוצה לספר לי הוא אמת?

לא, ענה האיש. למעשה, הרגע שמעתי את זה ו…

בסדר, אמר סוקרטס. אז אתה לא באמת יודע אם זה אמת או לא. עכשיו בו ננסה את המסנן השני, האם מה שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא משהו טוב?

לא, להפך…

אם כך, אמר סוקרטס, אתה רוצה לספר לי עליו משהו רע, אבל אינך בטוח שזו אמת. אולי עדיין תצליח לעבור את המבחן, מכיוון שיש עוד מסנן אחד. מסנן התועלת. האם מה שאתה רוצה לספר לי על ידידי יביא לי תועלת?

לא, לא ממש.

ובכן, הסיק סוקרטס, אם מה שאתה רוצה לספר לי הוא משהו לא אמיתי, לא טוב ולא יועיל לי, למה לספר לי בכלל?

כותב אלמוני