פעימת החיים – לנוע בזרימת פעימת העולם

יערה בויום-קפלן

אפריל 2018

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

חיינו הם פעימה.

פעימת הלב,

סימן החיים.

התנועה בין לבין.

הזרימה ממצב למצב.

פעימה מבקשת מעבר זורם ממצב למצב. שאיבת הלב מתרחשת בין התרחבות לכיווץ, כך גם הסרעפת, הקיבה, הרחם הפועם – משחרר החוצה, בין אם ניקוי חודשי או לידת התינוק, כשהצירים עוזרים לעובר להגיע ולהתקדם אל עבר תעלת הלידה, וכמובן שהריאות פועמות משאיפה לנשיפה.

אם נתבונן בכדור הארץ נוכל להבחין כי אף הוא פועם וחי – בעיקר בין גאות לשפל, אך לא רק. גם מבנה החלקיקים היוצרים את האטום, שיוצר את המולקולה, שיוצרת את החומר, פועמים ונעים בין כוח המשיכה לכוח ההתנגדות, ממש כמו בין כוח הכבידה לכוח הרחיפה.

איזון וזרימה בין שני כוחות מנוגדים, וביניהם מתקיימים החיים.

פעימה היא סימן לחיים והיא מלמדת אותנו שחיים זקוקים לתנועה, למעבר ממצב למצב, להסכמה להיות בשני המצבים בו זמנית. וככל שקיים איזון בין מצב הכיווץ למצב ההתרחבות, כך מתקיימת זרימת חיים מיטיבה, המשפיעה על כל רמות ההוויה בממדים השונים – הגוף הפיזי, הגוף האתרי, הגוף הרגשי וגופי התודעה השונים – הגוף המנטלי (המיינד), הגוף הקארמתי, הגוף הרוחני והגוף האלוהי.

ביטויי הפעימה בגופים השונים

אם נבחן פעימה זו בהקשר לגופי תודעתנו, רגשותינו וגופינו, נראה עד כמה כל אלו מבקשים זרימה ותנועה בין מצב למצב.

ראשית נבחן את הפעימה בתודעתנו: בין רוחניות לארציות. תודעה רוחנית גבוהה המנותקת מהצרכים הארציים יוצרת צרימה וניתוקים בחיבורים, שיבואו לידי ביטוי בקשיים בהגשמה – קושי כלכלי, בעיות בריאות, קושי במערכות יחסים ובזוגיות, קושי בהבאת ילדים לעולם ועוד. לעומתה, תודעה ארצית חזקה שאינה מאפשרת מודעות רוחנית, יוצרת כוחניות ונוקשות מחשבתית, שלעיתים יבואו לידי ביטוי גם בנוקשות פיזית ובמשברים גופניים קשים.

הפעימה בגופנו הפיזי תבוא לידי ביטוי דווקא באיזון בין הכוח והחוזק – נוקשות – לבין הגמישות ובוויסות שלהם. במצב של חוזק הבא על חשבון הגמישות, נראה שברבות הימים, הגוף נוטה להיתפס ולהישבר רבות. כשהמצב הפוך, נראה שגמישות יתר יוצרת בעיות שלדיות. דברים אלו משפיעים על מערכות העצבים השונות (האוטואימונית, ההיקפית, המרכזית ועוד), על הבלוטות האנדוקריניות, על האיזון ההורמונלי ועל החומרים בדם. הפעימה מאפשרת ויסות ואיזון.

אך נרחיב דווקא על ביטויי הפעימה בממד הגוף הרגשי, כיוון שהוא זה שאחראי על הגוף המנטלי, הגוף האתרי, הגוף הפיזי ועל החיבור לגופי התודעה הגבוהים.

לאורך השנים יצרנו דעה ואמונה כי סך הרגשות בעולם נחלקים לשתי קבוצות: רגשות חיוביים ורגשות שליליים, הבחנה שגרמה לרגשות מסוימים לקבל צביון מגונה. אך גם רגשות אלו שניסינו לנשל מעל אופיינו הם חלק מתנועת החיים ועל כן, כל עוד נחייה מנקודת מבט של הבחנה זו, נחווה כיווץ רב כשהם יבואו לדלת ליבנו. והם תמיד יופיעו בשלב כלשהו משום שהם חלק ממנעד החיים.

כל רגש שאינו נחווה באיזון, בפעימה תנועתית זורמת בין כיווץ להתרחבות, מקבל צביון שלילי. גם לתקווה מוחלטת ועיוורת שאינה פועמת יש תדר שלילי, ואף לשמחה שאינה יודעת מרגוע.

האמונה כי כעס, למשל, הינו רגש שלילי (דעה הרווחת מאוד בעולם), נוצרה בעקבות התנסות רבה בכעס בלתי נשלט ולא מאוזן, שאף הפך לתכונת אופי של כעסנות. אך לכעס מאוזן תפקיד חשוב מאוד כסמן דרך: מה נכון לי ומה לא, היכן עובר הגבול. הכעס הוא חלק אינטגרלי מלימוד דיוק עצמי במערכות יחסים, כל עוד הוא מווסת ומשמש כסמן. ברגע שכעס מאבד פעימה זורמת והופך להתפרצות פוגענית בהתרחבות המכווצת את כל סביבתו, הדבר מעיד על אי זרימה הרמונית ואולי אף על תקיעות בפעימה. בדומה, גם אדם שנישל את עצמו מרגש זה, כי לאמונתו הוא בזוי, יחשוש לסמן גבולות ויתכווץ שוב ושוב בקיפאון למול התנהגויות לא הולמות.

ניתן לראות זאת גם ברגש האשמה. כאשר אשמה נמצאת במידה מאוזנת ופועמת היא מאפשרת למידת חיי חברה, אמפתיה, קרבה וראיית האחר. כאשר היא יוצאת ממידתה לכיוון משקל רב של התייחסות לאשמה פנימית, היא מחבלת, מטילה ספק עצמי ופוגעת קשות בערך העצמי של אותו אדם. אדם נטול אשמה לחלוטין עלול להתגלות כאדם נרקיסיסט או שאינו יכול באמת לנהל מערכות יחסים מיטיבות, אדם שאינו יודע ומסוגל להתנהל ללא פוגענות וחסר יכולת וכישורים חברתיים בריאים. אשמה במידתה מאפשרת לאדם לקחת אחריות על מעשיו, דבר התורם להגשמה עצמית וליציאה מדפוס קורבנות לאפשרות בחירה של בריאה מיטיבה.

כשגופנו הרגשי אינו פועם בצורה מאוזנת, נחווה שיבושים גם בממלכת הרגשות האציליים: תקווה, רוממות רוח, סבלנות ושמחה, דבר שעלול לבוא לידי ביטוי בשני הקטבים: מצד אחד, רוממות רוח לא מאוזנת היוצרת מאניה והתנהגות מגלומאנית, ומצד שני, חסר היוצר דיכאון, תחושת עליבות וחוסר משמעות.

השפעת הגוף הרגשי על שאר הממדים

הגוף הרגשי משפיע על כל ממדי הגופים השונים של הווייתנו. ראשית הוא משפיע עלינו ברמה הפיזית החושית, גורם לנו לשנות את אופן הנשימה ולייצר דפוסים חדשים, מתוך מחשבה כי הקטנה או אי נשימה לאזור מסוים בגופנו יעלימו את הכאב החושי-רגשי. לדבר זה יש פעולת שרשרת על שאר הגופים – פגיעה בחומר האתרי הזורם והמקיף את הגוף ושומר על החוסן הפיזי והנפשי, פגיעה ברמה התאית באיברים ובמערכות שונות הנתמכות על ידי זרימת החמצן והדם. כיווץ רגשי זה גם ישפיע על גופי התודעה בכך שנחווה את העולם דרך מסקנות ופרשנויות אלו (למשל: אני רגיש מידי לעולם, עליי להתאמץ כדי לא להיפגע), אמונות על האלוהות, על הבריאה ועל שכר ועונש בעוד שהבריאה מלאה בכול טוב המחכה למלא את גופי הווייתנו.

למידת פעימת החיים

למידת הפעימה מבקשת התייחסות בו זמנית לכל ממדי הגופים. אם נתייחס רק בהתוודעות ובהכרה למהלכים אלו, לא תתאפשר השתנות לשאר המערכות.

התודעה והמיינד חשובים לאין שיעור, אך לא רק, הם זקוקים לתמיכה פיזית ורגשית, להרחבת הנשימה, להסכמה לפעום דרך כל הגופים, בעיקר דרך הנשימה.

נשימה היא התגלמות הנשמה בתוך החיים, על פלנטת ארץ.

ככל שאדם יסכים לשוב ולנשום במלאות, ובמקביל להתפתח ולהיתמך תודעתית, רגשית ופיזית, כך יתאפשר השינוי וישפיע גם על בריאותו והגשמתו.

חשוב לציין שמבחינת הגוף הפיזי חשובה ביותר ההתייחסות אליו בכבוד. הגוף אכן זקוק ל"שימון" דרך פעילות פיזית ודרך תזונה מיטיבה, אך גם כאן נדרשת התבוננות זורמת בפעימה, לא הקצנה של דרך מסוימת וגם לא הגזמה של פעילות יתר. מתבקשת דרך ההקשבה, הקשבה אל הגוף, כל אחד וגופו הוא.

הנשימה מלמדת רבות על התרחבות וכיווץ ועל המעבר ביניהם.

השאיפה היא ההסכמה להתמלא מחדש בכוח החיים, בעוד שהנשיפה מסכימה לשחרר ואולי אף למות מעט על מנת לאפשר לחדש לצמוח ולמלא.

 

יערה בויום-קפלן – מרפאה בתקשור, מטפלת בריברסינג, מכשירה ומנחה מרפאים בתקשור ובפתיחת תדרים.

ליצירת קשר: 0526770273

yaarabk@gmail.com

https://yaara-buium-kaplan.co.il/

אתר זה קיים כבר כעשרים שנים. אין עוד כמוהו בארץ. הוא משמש כספריית עצומה של תרגומים וחומרים מקוריים, הנגישה לכל מי שמעוניין להיכנס ולקרוא. הכניסה חופשית. יכולתי לשים בכניסה עמדת תשלום, למכור מנויים… אבל זה לא מרגיש לי נכון. מצד שני, כדי להמשיך בעבודת התרגום אני זקוקה לתמיכה ולעזרה שלכם – הקוראים.
לחצו על הלב ותנו מהלב. ~ סמדר