סליחה אמיתית

מאת לין וודלאנד
מאנגלית: סמדר ברגמן

האם אנו יכולים לאהוב מבלי לסלוח? או לסלוח מבלי לאהוב?

ללא סליחה איננו יכולים לאהוב. מנקודת המבט של המציאות הרוחנית, ההצהרות "אני אוהב אותך אך איני סולח לך" ו"אני סולח לך אך איני אוהב אותך" אינן אפשריות. אהבה וסליחה צועדות יד ביד. איננו יכולים לקבל את האחת ללא השניה.

סליחה אמיתית אינה דבר-מה שאנו עושים למען אדם אחר. תכופות אני שומעת אנשים המדברים על סליחה כעל דבר-מה שיש להעניק למישהו אחר, דבר-מה שיש להיות ראויים לו או להרוויח אותו, ודבר שלעתים יש להימנע מלתת אותו. המטרה הרוחנית של הסליחה היא ריפוי עצמי. כל עוד אנו מחזיקים בכעס, בטינה ובאיבה כלפי אדם אחר, אנו מרעילים את גופינו, מחלישים את מערכת החיסון שלנו וברמות מעודנות יותר, מייצרים מחשבות, ציפיות וגישות שדוחות את טובתנו הגבוהה ביותר. כאשר אנו נאחזים באמונה שמישהו פגע בנו כל-כך שאיננו יכולים ואיננו רוצים לסלוח, אנו מעניקים כוח לחלק שבנו שמרגיש פגיע. היעדר הסליחה שלנו מושך למעשה נסיבות נוספות אשר יזינו את כעסנו ואת תחושת היותנו קורבן. היעדר סליחה עלול להוות גורם תורם למחלות פיזיות, לעודף משקל, למחסור פיננסי, למערכות יחסים כושלות ולמגוון של בעיות אחרות. היעדר סליחה בולם את האהבה, שהיא מקור העוצמה האמיתי היחיד. כאשר איננו סולחים, אנו בולמים את עוצמתנו ואת כוח החיים שלנו.

קרולין מיס, מורה רוחנית אשר בעזרת מתנת הראייה העל-חושית שלה מסוגלת לראות דפוסי אנרגיה המובילים למחלה, אומרת: "במידה הרבה ביותר, הרעל החזק ביותר לרוח האנושית הוא חוסר היכולת לסלוח לעצמי ולאחר".

כעת, לאחר שהבנו את חשיבותה, מה בדיוק משמעות המילה "לסלוח"? הדבר שתכופות מקשה מאוד על הסליחה הוא שאנו נוטים לחשוב עליה כעל הקרבת קורבן, ככניעה, כויתור, כאיבוד "הצדק" שלנו. הדבר דומה לאיבוד הזכות לומר "אתה חייב לי" ומבטל לכאורה את הכאב שחשנו. סליחה נחווית לעתים כויתור לאדם שפגע בנו, משום ששוב איננו מחייבים אותו לקחת אחריות על מעשיו.

אך סליחה אינה פעולה של משא ומתן בין שני אנשים. היא אינה מתחילה ומסתיימת במילים "אני סולח לך". במקום זאת, זהו מצב פנימי, תהליך מתמשך במקום פעולה. סליחה אמיתית לא קשורה במתן תירוץ למעשיו הפוגעים של אדם כלשהו. היא עמוקה הרבה יותר. מדובר במודעות פנימית שלא בוצעה כל פגיעה, ושעקב כך, לאמיתו של דבר, אין דבר שיש לסלוח בגינו.

הדעות השכיחות ביחס לסליחה מושרשות באמונה שאנו נפרדים ופגיעים. בדרך זו, פעולת הסליחה מכוונת את תשומת הלב של שני האנשים לפעולה הפוגעת. הסולח מרגיש צדיק בעיניו, הנסלח מרגיש אשם. התהליך כולו מחזק את אמונת השניים במציאות של נפרדות ופגיעה, ובדרך זו נוטל משניהם את עוצמתם.

סליחה אמיתית כרוכה בהסטת תשומת הלב מהפעולה הפוגעת, לא מתוך הכחשה, אלא מתוך שחרור. היא כרוכה בהזדהות עם החלק הנעלה יותר של עצמנו שלעולם לא נפגע, וכך אנו יכולים לראות מעבר לאשליית הנפרדות ואת מציאות האחדות. כאשר אנו מבינים שאנו מאוחדים עם האדם שפגע בנו, הסליחה הופכת לסליחה עצמית. כאשר אנו מתעלים על האמונה שלנו הקובעת שאנו קורבנות, אנו מסוגלים לראות את האדם האחר באור שונה. במקום לראות את "הטעות" שלו או שלה, אנו רואים את הכאב שהניע את הפעולות שלו או שלה. חיים מתוך אמונה שפגיעה באחרים מביאה לרווח אישי הם בית כלא כואב, גם אם הוא או היא אינם מזהים זאת כך. כאשר אנו מבינים זאת, אנו יכולים להרגיש בקלות רבה יותר בחמלה במקום בכעס.

כך גם ביחס לרעיון "האהבה", שמעתי את תפיסת הסליחה מוצגת במעגלים הרוחניים, המטפיזיים והפסיכולוגיים במשך שנים כדבר הרוחני, כדבר הבריא, כדבר הנכון לעשות. וכמו בהוראה בנושא האהבה, שמעתי הרבה יותר על התועלת והסיבות לסלוח ולא הסברים כיצד לסלוח. כיצד נוכל לשכנע את הלב שלנו לסלוח כאשר אנו מרגישים שבורים ופגועים? מילות סליחה אינן שוות דבר אם אין אמת בבסיסן. אפשרו לדברים שיובאו להלן לסייע לכם למצוא נתיב אל תהליך הסליחה.

שחררו את תרחישי הקורבן

כתבו תרחיש קורבן. תארו את כל מה שנעשה לכם שלא בצדק, את כל הדרכים בהן פגעו בכם, את כל הסיבות מדוע אתם צודקים והצד האחר טועה. כעת תארו את אותו תרחיש מנקודת מבט שונה, תארו אותו כאילו היה שיעור גדול, מתנה או נקודת מפנה בחייכם ששירתו אתכם בדרך חשובה כלשהי. כתבו אפילו אם אינכם מאמינים במה שאתם כותבים. קחו את התרחיש הראשון המתאר אתכם כקורבן ושחררו אותו באופן סמלי: שרפו את הנייר, קרעו אותו, השליכו אותו לאסלה והורידו את המים. בעת שאתם משחררים אותו דמיינו שאתם משחררים את הצורך להרגיש כקורבן. שמרו את התרחיש השני וקראו אותו בכל יום למשך שבוע לפחות.

ראו את השתקפות אמונות היסוד שלכם

במקום למקד תשומת לב במעשה הפוגע שנעשה לכם, דמיינו שחוויה כואבת זו משקפת אמונה או ציפייה כלשהי שיש לכם בנוגע לחיים. אין משמעות הדבר ש"ביקשתם" להיפגע. משמעות הדבר שלמדתם, קרוב לוודאי בילדותכם, לצפות לחוויות כואבות. שחררו אשמה, בושה וכל דעה שהיא שגורסים שעשיתם דבר-מה רע ופשוט בחנו את המצב כאילו היה מראה המעניקה לכם מידע חשוב בנוגע לאמונות היסוד שלכם. בכל יום במשך חודש, בקשו מאלוהים או מהעצמי הגבוה שלכם שיסייע לכם להפסיק את הריקוד הפגוע שבראתם עם אדם מסוים זה. בקשו עזרה לשחרור האמונות והציפיות שמזמנות פגיעה אל חייכם.

אם אתם עובדים כדי לסלוח להורה או לאדם אחר מילדותכם אשר הטמיע בכם אמונות יסוד מגבילות ביחס לחיים, אתם עדיין יכולים להתייחס לחוויה שחוויתם עם אדם זה כמשקפת רמה עמוקה כלשהי של בחירה. דמיינו שהעצמי הגבוה שלכם זימן מערכת יחסים זו אל חייכם ושהייתה לכך סיבה. לדוגמה, אם אני בוחנת את כל הכאב שאבי האלכוהוליסט גרם לי בילדותי ובשנות ההתבגרות שלי, אני מתפתה להרגיש כעס וחוסר אונים. אולם כאשר אני חושבת על הנסיבות שהתרחשו בחיי כתוצאה מכאב מוקדם זה, אני מבינה שכל נתיב חיי והמיקוד שלו באהבה ובריפוי התרחש בגלל אבי. מנקודת מבט זו, אני רואה תכלית גבוהה יותר לפגישה בינינו ויכולה למעשה להרגיש הודיה כלפי התנסות כואבת זו בחיי.

רדו לשורשי הכעס המועתק

כאשר הכעס שלכם מכוון כלפי קבוצה, מוסד או חברה, במקום כנגד אדם, חשוב לזכור שכעס זה הוא מקור עוצמה חלש הרבה יותר מן האהבה. רבים מרגישים שכעס הוא מרכיב הכרחי לבריאת שינוי. אף-על-פי שכעס עשוי להוות מניע לפעולה, כאשר אנו מעניקים תשומת לב לתרחישי קורבן והתעללות, אנו עשויים להשיג תחושת ניצחון מסוימת, אך אנו גם מנציחים מציאות הכוללת קורבנות ומתעללים. ככל שאנו מניעים את עצמנו ממקום של כעס, כך יהיה עלינו להמשיך להילחם בתרחיש הקורבן.

כעס כלפי קבוצה כרוך תכופות בתחושות של חוסר אונים. בעוד שאנו מסוגלים לעתים ליישב מערכת יחסים עם אדם אחד, קשה הרבה יותר לעשות זאת כלפי החברה כולה. כאשר אנו כועסים לעתים קרובות על "המערכת" בצורה זו או אחרת, בדרך כלל קיימים אדם או קבוצה מילדותנו להם עלינו לסלוח. פגיעה מוקדמת זו, שקשורה בדרך כלל לאחד מההורים או לשניהם או למבוגר משמעותי אחר בחיינו, הטמיעה בנו תחושות של כעס וחוסר אונים שאותם אנו משליכים כלפי מצבים אחרים בחיינו. יכול להיות שקיים בנו כעס גם כלפי אדם חשוב אחד או יותר בחיינו הבוגרים ~ בן/בת זוג, ידיד או עמית ~ ואנו העתקנו כעס זה כלפי מערכת חסרת פנים במקום להתמודד עם המקור האמיתי לתחושות שלנו, שתמיד חוזר למערכות יחסים אישיות עם פרטים. אולם קל הרבה יותר לסלוח לאדם מאשר למערכת.

כאשר אתם זועמים על קבוצה, מצאו פרט אחד לו עליכם לסלוח יותר מכל. אם לדוגמה אתם כועסים על חברה בה נהגתם לעבוד, התמקדו באדם אחד עליו אתם זועמים יותר מכל. אם אתם כועסים על חברה או על מוסדות גדולים אחרים להם אין אדם אחד שיכול לשמש כנציג, אזי חפשו כלפי מי אתם כועסים בחייכם.

תרגלו סליחה עצמית

אם כל הגישות לסליחה קשות במידה שווה בעיניכם, קרוב לוודאי שקשה לכם לא פחות לסלוח לעצמכם כמו לאחרים. במקרה זה התחילו בתהליך הסליחה על-ידי כך שתסלחו לעצמכם. ערכו רשימה של כל הטינות שיש לכם כלפי עצמכם והתחילו לומר בקול רם: "אני [שמכם] סולח לעצמי על _____________". לואיז היי מציעה שתביטו בעצמכם במראה בעת שאתם מצהירים הצהרות של אהבה עצמית. אני מוצאת שטכניקת המראה יעילה במיוחד בעבודה על סליחה עצמית.

התכווננו לרגעי סליחה

חשבו על הסליחה כעל תהליך מתמשך במקום על פעולה חד פעמית. כאשר אנו חשים פגועים מאוד, תחושת הסליחה עשויה לחוות עליות ומורדות. התכווננו לרגעי סליחה. בטחו שבסופו של דבר הרגעים הללו יגיעו בתדירות גבוהה יותר ויתחילו להיטוות יחד עד אשר הסליחה תהיה רצופה ושלמה.