סודות הערים התת-קרקעיות


מאת שארולה דאקס
באמצעות דיאן רובינס
תקשור משנת 1990
מאנגלית: סמדר ברגמן

 

חלק ראשון

הרשו לי לספר לכם את סיפורן של שתי יבשות. האחת, באוקיינוס האטלנטי, נקראה אטלנטיס. השניה, באוקיינוס השקט, נקראה למוריה או מו בקיצור. לפני 25,000 שנים, שתי היבשות הללו נלחמו זו בזו בשל האידיאולוגיה של אותה תקופה. חשבו עליהן כעל שני הילדים הגדולים ביותר בשכונה, שתי התרבויות הנעלות ביותר.

באותה תקופה היו לשתיהן דעות שונות מאוד לגבי הכיוון בו צריכה לצעוד התרבות. הלמוריאנים חשו שיש להניח לתרבויות הפחות-מפותחות האחרות לנפשן, כדי שתוכלנה להמשיך ולהתפתח בדרכן שלהן. בני אטלנטיס האמינו שכל התרבויות הפחות-מפותחות צריכות להיות תחת חסותן ושלטונן של שתי התרבויות המפותחות.

הדבר הביא לסדרה של מלחמות בין אטלנטיס ולמוריה. במלחמות אלה נעשה שימוש בנשקים תרמו-גרעיניים, וכאשר תמו המלחמות והאבק התפזר, במציאות לא היו כלל מנצחים. הערבה באוסטרליה, מדבר מוהבי, חלקים ממדבר גובי וממדבר סהרה כולם שרידים המזכירים לאדם את חוסר התועלת שבמלחמה מסוג זה.

בעת המלחמות עצמן, בני אדם תרבותיים ביותר הדרדרו לרמות נמוכות למדי, אך גם הם הגיעו בסופו של דבר להבנה שהתנהגות זו חסרת תועלת. למוריה ואטלנטיס הפכו לקורבנות מעשי התוקפנות שלהן. הן המולדת של למוריה והן המולדת של אטלנטיס נחלשו בשל המלחמות, ועקב כך הן הבינו שבעוד 15,000 שנים בערך, שתי היבשות ישקעו כליל. בני אטלנטיס חוו סדרה שניה של אסונות שצמצמה את יבשת אטלנטיס רחבת הידיים לסדרה של איים. גם למוריה חוותה דבר דומה.

ניתן לומר: "מדוע שאנשים יהיו מודאגים בשל משהו שיתרחש בעוד 15,000 שנים?" באותה תקופה, היה שכיח שאנשים יחיו ,20,000… 30,000 שנים. הם הבינו שרבים מאלה שגרמו לתוהו ובוהו יחוו את ההרס והחורבן.

למוריה, ששקעה ראשונה, כמעט 200 שנים לפני אטלנטיס, יצאה בקריאה לרשת אגארתה. רשת אגארתה היא רשת של ערים תת-קרקעיות בהדרכתה של שאמבלה תחתית (להבדיל משאמבלה עלית שהיא שאמבלה האתרית שמעל מדבר גובי). שאמבלה תחתית נבראה כאשר יבשת היפרבוריאה פונתה, לאחר שכדור הארץ איבד את המגן החיצוני שלו והפלנטה החלה מקבלת גלים רדיו-אקטיביים להם לא נחשפה בזמנים קדומים יותר. לכן, הם החלו לבנות ערים תת-קרקעיות לפני 100,000 שנים.

כאשר אטלנטיס ולמוריה ביקשו לבנות לעצמן ערים תת-קרקעיות ולהתקבל לרשת אגארתה, היה עליהן להוכיח לשאמבלה תחתית שהן למדו את שיעורי הדיכוי שלהן, שהן למדו את שיעורי המלחמה. והיה עליהן גם להוכיח זאת לסוכנויות רבות אחרות, כגון הקונפדרציה, עליה נדבר אחר-כך. גם אטלנטיס וגם למוריה היו חברות בקונפדרציה, וכאשר החלו את מעשי התוקפנות שלהן זו כנגד זו, הן הודחו זמנית מהקונפדרציה והיה עליהן להוכיח שהן למדו גם את שיעורי השלום, כדי שיתאפשר להן לשוב ולהיות חברות בקונפדרציה.

הלמוריאנים בחרו לבנות את עירם בהר שאסטה. קליפורניה הייתה חלק מהמושבות, חלק מהאזור שהיה אדמות למוריה, על הפלנטה. הם בחרו לנתב מחדש את מנהרות הלבה משאסטה עצמו, כדי שהר הגעש לא יתפרץ שנית. הייתה כבר מערה גדולה בעלת כיפה בתוכו, והם החליטו להשתמש בה ובנו את העיר שאנו מכנים עתה טלוס.

טלוס היה שמו של האזור הדרום-מערבי והרבה ממה שהוא קליפורניה עכשיו נקרא במקור "טלוס", שמשמעות המילה היא "תקשורת עם הרוח", "אחדות עם הרוח", "הבנת הרוח". היא תוכננה להכיל שני מיליון איש. כאשר התרחש החורבן, רק 25,000 איש ניצלו. רבים הובאו לטלוס לפני שהחורבן החל, אבל כאשר גל ההרס השני החל בלמוריה, הרי הגעש החלו מתפרצים כה מהר ושפוכת רבה כל-כך הושלכה לאוויר, שלמרות שהם התכוונו להציל לפחות מליון איש מיבשת למוריה, הם הצליחו להציל רק 25,000. ניצולים אלה היו כל שנותר מהתרבות הלמוריאנית, מיבשת למוריה. הרשומות והתיעודים כבר הועברו מלמוריה לטלוס. המקדשים כבר ניבנו בטלוס.

בשעה שלמוריה, או מה שנותר מלמוריה, טלוס בעיקר, התמודדה עם תוצאות חורבן היבשת, רעידות האדמה נמשכו. בזמן רעידות האדמה הללו, כדור הארץ רעד בעוצמה כה רבה, ובמקומות רבים כל-כך, שהוא עבר את מה שאנו מכנים היום "סולם ריכטר". כאשר יבשת שוקעת, כל הפלנטה מגיבה. רעידות האדמה הגיעו למידה שווה לזו שהייתה מכונה היום 15 בסולם ריכטר. רעידות אדמה אלה היו כה חזקות שאנשים רבים מתו מקול רעידת האדמה, לא מהתוצאות של הרעידה עצמה כגון נפילת בניינים וכדומה. אך בעת רעידה בעוצמה כזו נשמעת צווחה בכל האטמוספירה שהרגה אנשים רבים פשוט בקולה.

רעידות האדמה היו כה עוצמתיות, שבמקומות רבים כדור הארץ הפך פשוט לחימר. הוא הפך נוזלי והתנהג כמו ים של בוץ, בלע ערים שלמות, לא רק ביבשת אטלנטיס אלא במקומות רבים על הפלנטה. דבר נוסף שהתרחש אחר-כך, בשעה שהיבשת עצמה שקעה, היו הנחשולים שהיו כה גדולים, שלפעמים הם חדרו לא רק לעומק של מאות קילומטרים אלא לעומק של אלפי קילומטרים אל תוך היבשת. דמיינו נחשול שמתחיל בקו החוף של קליפורניה ושוטף כליל את העיר אוקלהומה. נחשולים שכאלה היו נפוצים כמו גם רעידות אדמה. במקרים רבים, במקומות מסוימים, הרעידות לא שככו לעולם. היו המון רעידות לא גדולות, אלא קטנות.

ההיררכיות, המועצות של הפלנטה הזאת, הבינו שדבר זה עומד להתרחש. לכן הן ניסו לבנות את שתי הערים קודם להשמדת למוריה עצמה, והבינו שבני אטלנטיס לא יצליחו לבנות הרבה בנסיבות אלה. כמו כן, באותו זמן, הפירמידה הגדולה של מצרים נבנתה, בהנחיית הכוהן הגדול של למוריה, הידוע יותר בשם תות'. חדרי הרשומות של אטלנטיס נבנו כך שיכילו לא רק את הרשומות של אטלנטיס, אלא גם את של למוריה, פאן, אוג, היפרבוריאה…. ושל כל התרבויות האחרות שהתקיימו והגיעו לרמות גבוהות על הפלנטה הזאת.

בני אטלנטיס עברו אל תוך עירם בערך באותו זמן בו שקעה למוריה, תחילה עברו הכוהנים, המדענים וההוגים החשובים ביותר שלהם, כדי לנסות להציל את חייהם לנוכח האסון הממשמש ובא. אטלנטיס עצמה החלה לשקוע באותו זמן שבו שקעה למוריה והיא המשיכה לרעוד ולאבד חלקים מאדמתה במשך 200 שנים עד ששקעה כליל.

כמעט 200 שנה לאחר האסונות שהתרגשו על אטלנטיס ולמוריה, הפלנטה רעדה עדיין. הפלנטה איבדה שתי יבשות אדירות בתוך 200 שנה, וכמו כן חוותה עדיין את תוצאות כלי הנשק התרמו-גרעיניים בהם נעשה שימוש במלחמה בין אטלנטיס ולמוריה. כמו כן, שפוכת רבה כל-כך הושלכה אל האטמוספירה שאור היום לא שב לעוצמתו הרגילה במשך כמעט 300 שנים לאחר חורבן אטלנטיס. הדבר גרם להכחדת בעלי חיים, צמחים וצורות חיים רבות. צמחים שהיו שכיחים בזמנה של אטלנטיס, שכיחים בזמנה של למוריה, נכחדו משום שלא יכלו לשרוד את התקופות הארוכות שבהן סונן אור השמש. אך חלקם שרדו, וגם בעלי חיים רבים.

עקב התנאים האנושיים באותן תרבויות ששרדו… מצרים, פרו, רומה (הידועה יותר בשם הודו), אנשים הפכו מפוחדים מאוד בשל פעילות כדור הארץ המתמשכת, והתרבות החלה להדרדר במהירות רבה מאוד. שאלה אחת שאני שומעת שוב ושוב היא: "אם אטלנטיס ולמוריה התקיימו, איך ייתכן שאין כלל ראיות לכך על פני השטח?" הסיבה היא שרוב הערים נכתשו לחצץ. אלה שלא הפכו לחצץ הוחרבו על-ידי רעידות האדמה או נשטפו על-ידי הנחשולים. אפילו אלה ששרדו את הנחשולים, את רעידות האדמה…. סבלו מרעב…. ממחלות.

אזורים מסוימים של התרבות, למשל מצרים, כפי שכונתה לאחר מכן, פשוט שרדו. הם שימרו את התרבות שלהם, אבל גם הם החלו לאבד את המרכיבים הנעלים יותר של תרבותם. מכונות רבות חדלו לעבוד בשל אור השמש שפחת.

אנשים רבים מאוד עזבו את הערים. הם החלו להרגיש שהחיים בעיר מהווים מלכודת מוות, חששו שהבניינים יפלו על ראשם. גם הבניין החזק ביותר לא יכול לשרוד 300 עד 400 רעידות אדמה…. הוא אבוד. בניינים מסוימים נבנו כדי לעמוד בכך. הפירמידה הגדולה עמדה בפני רעידות האדמה אבל היא נבנתה באמצעות גאומטריה מקודשת. בניינים דומים אחרים ברחבי הפלנטה שרדו אף הם, אך רוב הערים נחרבו לגמרי. באזורים רבים נבנו הערים מחדש, אבל אפילו אז, בכל פעם שהערים נבנו מחדש נעשה פחות ופחות שימוש בטכנולוגיה. כל עיר הייתה מעט יותר פרימיטיבית מקודמתה.

בני אטלנטיס עברו אל עירם שנבנתה מתחת למישור מאטו גרוסו במקום שהוא עכשיו ברזיל, שהיה טריטוריה של אטלנטיס באותה תקופה. אם תבינו מה התרחש על פני השטח, אולי תבינו גם מדוע העדיפו הלמוריאנים ובני אטלנטיס לחיות מתחת לפני השטח.

באותה תקופה, חלה אינטגרציה רבה יותר ויותר עם רשת אגארתה. כפי הסברתי קודם לכן, אגארתה היא קונפדרציה של כמה ערים תת-קרקעיות. למעשה, יש יותר מ-120 ערים שכאלה. חלקן נבנו בזמנים מוקדמים מאוד, כגון שאמבלה תחתית, המאוכלסת בישויות מהיפרבוריאה. אלה הן ישויות שגובהן שלושה וחצי מטרים. גובהן של ישויות אנושיות על הפלנטה הזאת, כמו גם על פלנטות רבות אחרות שבמערכת השמש הזאת, היה במקור כשלושה וחצי מטרים. כאשר איבדנו את המעטה החיצוני המגן של האטמוספירה, התחלנו לספוג יותר ויותר קרניים מהשמש, יותר מכפי שהיינו רגילים והדבר גרם לשינויים בגופנו. בתקופה שבה שקעו אטלנטיס ולמוריה, גובהו של האדם ירד משלושה וחצי מטרים לשני מטרים ועשרה בערך. גובהם של בני אטלנטיס והלמוריאנים היה אז כשני מטרים ועשרה וכך הוא היום. וכפי שאתם יכולים לראות, הגובה הממוצע המשיך לרדת על הפלנטה הזאת. וכיום הגבוהים ביותר, גובהם הממוצע כמטר ושמונים. איבדנו יותר משלושים סנטימטרים במשך 10,000 שנים. אולם, מגמה זו מתחילה להשתנות, וככל שהרוחניות שלנו מתפתחת אנו שבים לאט לגובה המקורי שלנו על הפלנטה.

רק הערים המבוססות על עקרונות אור, על אהבה, רק אלה שאינן פוגעות, רק אלה שמבוססות על עקרון של אי-תוקפנות, רשאיות להצטרף לרשת אגארתה. ברשת אגארתה, לבד מטלוס שהיא הבירה, יש עוד ארבע ערים, למשל, המבוססות על טכנולוגיה ואידיאלים למוריאנים. האחת מכונה ראמא שנמצאת מתחת להודו (אראמה הוא שמה המקורי של הודו). התרבות של אראמה מורכבת מאנשים שהם למוריאנים טהורים כמעט לגמרי, לפני שהגזע ההודו-אירופאי נכנס להודו. שתי הערים האחרות השומרות אמונים לטלוס, אך שהן עצמאיות מאוד הן ערים אולגריות. האחת מכונה שונשי, והיא נמצאת מתחת לטיבט, לא רחוק מעיר הבירה של טיבט. היא מוגנת מפני השטח על-ידי מנזר נזירי לאמה. זוהי עיר אולגרית. האולגרים הם קבוצה של אנשים שעזבו את למוריה לפני 40,000 עד 50,000 שנים והתיישבו במה שהיום הוא אסיה, הודו ומרכז אירופה. העיר האולגרית השניה מכונה שינגלה. שינגלה נמצאת במדבר גובי, או אולי עליי לומר, מתחת למדבר גובי.

על גבי העיר של בני אטלנטיס, המכונה פוסדיד, שנמצאת מתחת למישור מאסו גרוסו, קיימת עיר נוספת של בני אטלנטיס. מעט צפונה משם קיימת עיר נוספת של בני אטלנטיס, שנמצאת מתחת לאוקיינוס האטלנטי וכמה ערי לווין קטנות אחרות בכל רחבי הפלנטה. כפי שאמרתי, כל אלה חברות בקונפדרציה של אגארתה. בנוסף יש כמה ערים עצמאיות שאינן מהוות שלוחות של הערים הגדולות יותר, שנבנו פשוט מתחת לפני השטח כדי להימלט מדברים שאירעו על פני השטח – חלקן נבנו לפני אסון אטלנטיס ולמוריה, חלקן לאחריו.

העיר עצמה, טלוס, כפי שאמרתי, בנויה מתחת לכיפה, כיפה שגובהה כמה עשרות מטרים מרצפה ועד לתקרה והיא משתרעת על פני שטח השווה כמעט בגודלו לבסיס ההר. אם מביטים מבחוץ, קצה הכיפה נמצא כמעט במחצית הדרך במעלה ההר. תחתית הכיפה משתווה כמעט לגמרי לבסיס ההר. מתחת קיימים חמישה מפלסים שנבנו. המפלסים העמוקים ביותר נמצאים כקילומטר וחצי מתחת גובה פני הקרקע של שאסטה.

יתר העיר בנוי על גבי חמישה מפלסים שמשתרעים על פני כמה קילומטרים רבועים. המפלסים הללו מחולקים על פי שימושם. המפלס העליון, הנמצא מתחת לכיפה עצמה, הוא המקום בו נמצא החלק העיקרי של העיר. כאן גרים רוב האנשים. כאן נמצאים הבניינים הציבוריים. כאן מתרחש רוב המסחר. המפלס השני הוא המקום בו מתרחש הייצור, כאן יש גם מקומות לימוד ועוד אנשים גרים כאן. המפלס השלישי מכיל גנים הידרופוניים שם גדלים כל סוגי המזון שלנו. המפלס הרביעי מכיל גנים הידרופונים ומפעלי ייצור.

המפלס האחרון והתחתון ביותר מכונה בפינו המפלס הטבעי. זהו מפלס שעומקו יותר מקילומטר וחצי בכמה מקומות מתחת לקרקע. במפלס זה יש אגמים, עצים גבוהים, אווירה דמויית פארק. כאן חיים בעלי החיים. יש לנו בעלי חיים מזה זמן כה רב מתחת לפני הקרקע שהם איבדו את תוקפנותם. כמו כן, כוהנים וכוהנות עובדים במקדשים השונים עם אבות אבותיהם, ניתן לומר, כדי להסיר את הצורך בפחד, כיוון שפחד הוא שגורם לתוקפנות, לא רק אצל בני אדם אלא גם אצל בעלי חיים. נמר עם גדי ירבץ תרתי משמע.

אל המפלסים הטבעיים מגיעים האנשים כדי להירגע. כאן גם הצלנו בעלי חיים וצמחים רבים מפני הכחדה…

חלק שני

באותם מפלסים טבעיים, כפי שאמרתי, בעלי חיים וצמחים רבים מאוד נשמרו וניצלו מהכחדה בשל הבאתם למפלסים הטבעיים שבטלוס, בפוסדיד ובערים תת-קרקעיות רבות אחרות. וכך יש אצלנו רבים מהצמחים שנכחדו על פני השטח. יש אצלנו עדיין נמרי שן-חרב. יש לנו עדיין מסטודונים. עדיין יש אצלנו ציפורי דודו. אין אצלנו דינוזאורים. הם היו מעט גדולים מדי. אולם, כמה דינוזאורים עדיין חיים באזורים של קונגו ובאזורים של יערות הגשם שבאמזונס. בנוסף, יש דינוזאורים ימיים רבים, כגון הנסי המפורסם שבאגם לוך-נס ואחרים רבים שכאלה.

במפלסים אלה אנשים יכולים לפגוש בבעלי חיים מסוכנים בדרך כלל, פשוט על-ידי כך שהם מסייעים לחיות להתגבר על הפחד. ובעלי חיים אלה ניזונים מתזונה צמחונית, בכלל זה החתולים הגדולים, מזה אלפי שנים, ודבר זה סילק אף הוא הרבה מהתוקפנות שלהם. לכן, ניתן במקרים רבים, תוך התחשבות בגודלם ובחוזקם, לשחק עם נמר שן-חרב או עם נמר בנגלי, ממש כפי שהייתם משחקים עם חתול הבית ומגרדים את בטנו ואוזניו… מושכים בשפמו.

דבר שמביא אותנו לעובדה שאפילו חתולים גדולים כגון אלה אינם תוקפניים, אלא למעשה עדינים ואוהבים מאוד כאשר מגדלים אותם בנסיבות הנכונות. מה שמחזיר אותנו למטרה – האינטגרציה המחודשת של שתי התרבויות שתתרחש בסופו של דבר – תרבות פני השטח והתרבות התת-קרקעית, והשבת כל שנשמר והוכן, כדי שהפלנטה תשוב להיות פלנטה אחת, עם תרבות אחת, ושהאנשים יהיו מסוגלים לחיות על פני השטח או בערים התת-קרקעיות, או בשני המקומות, כרצונם. שוב, זו התכלית של סדרת ההקלטות הללו ושל העבודה שלנו בפרוייקטים של טלוס.

נחזור לעיר, המפלס הרביעי, כפי שהסברתי מכיל ברובו גנים הידרופונים ומפלס טבע. המפלס השלישי כולל גנים הידרופונים בלבד. הידרופוניה היא האופן שבו אנו מגדלים ומייצרים את כל המזון שלנו. הגנים ההידרופונים מסוגלים להפיק יבולים כמעט על בסיס קבוע. כפי שאתם מסוגלים לגדל מזון, אך מהר הרבה יותר, תוך שימוש בהידרופוניה מתקדמת ועם מעט אדמה והרבה מים, ולכן מתקבלת צורה של גינון שאינה זקוקה לדישון רב ואינה מנצלת את האדמה יתר על המידה. עדיין אנו מחדירים מינרלים אל תוך הצמחים, אך בעזרת הגנים ההידרופונים, שהם למעשה קטנים למדי ומשתרעים על פני כמה קילומטרים רבועים בלבד, אנו מסוגלים לייצר די מזון ומגוון גדול דיו של מזון כדי להאכיל יותר ממליון וחצי אנשים, ולהאכיל אותם בתזונה שמגוונת דיה, מעניינת ומהנה.

התזונה בטלוס מורכבת כמעט כולה מירקות, פרות, דגנים, אגוזים, וגרסאות שונות שלהם כגון הסויה שלכם, ודגנים אחרים שלכם שכעת מרכיבים את מה שאתם מכנים "תחליפים לבשר". טלוס ניזונה מתזונה צמחונית מזה 12,000 שנים, מהזמן שהעיר נבנתה לראשונה. הוחלט שבנקודה זו התזונה שלנו תהיה צמחונית לחלוטין, ואי לכך יסולקו צורות המחשבה התוקפניות שגורמות לבעלי החיים להגיב באלימות כה רבה. וגם בשל העובדה שהגוף האנושי נועד לתזונה צמחונית, וכל תזונה אחרת גורמת למעשה למוות ולהזדקנות.

המפלס השני הוא מפלס הייצור שלנו. כאן אנו מייצרים ביגוד, ריהוט, חפצי אומנות. זהו גם המקום בו מתקיימים שיעורים ויש כאן גם מקומות דיור. במפלס העליון של העיר עצמה חיים רוב האנשים. שם מתקיים רוב המסחר. שם נמצאים הלב והנשמה שלנו, אם תרצו. וניתן לומר שהבניין שמייצג את הלב ואת הנשמה שלנו הוא הבניין שנמצא ישירות במרכז המפלס העליון – המקדש שלנו. זהו מבנה בצורת פירמידה, ניתן לומר פירמידה גדולה מאוד. המקדש של טלוס יכול להכיל 10,000 איש. הוא נבנה כדי להכיל כמעט ממחצית 25,000 שהייתה אמורה להיות האוכלוסיה המקורית.

המקדש מוקדש למלכיצדק. המלכיצדק, תוכלו לומר, הוא ארגון כהונה קוסמי. בכל מקום אליו אתם מגיעים ביקום אתם "נתקלים" במלכיצדק. תכליתו היחידה של הארגון הזה היא להביא את תוכניות האור לכל מקום.

הפירמידה לבנה והאבן העליונה היא אבן חיה, כפי שאנו מכנים זאת. מקורה בנגה. ממרחק היא נראית כקריסטל, אך האור עובר דרכה ויוצר צבע חזק מאוד. היא מכונה אבן חיה כיוון שהיא קולטת את המיקוד של כל קרן המגיעה באותו רגע אל הפלנטה. הפלנטה מוצבת כך שהקרניים ממקדות את עצמן לסירוגין ובעוצמה על הפלנטה בערך כל 24 שעות. זאת אומרת, ביום שלישי למשל הקרן הכחולה היא הדומיננטית ביותר על הפלנטה. ביום שישי, זו הקרן הלבנה. לכן, אבן חיה זו קולטת את המיקוד שמגיע מהקרניים הסולריות, מקרני האור, ומקרינה את צבע הקרן הדומיננטית. לדוגמה, כאשר הקרן הכחולה היא זו שמתגלמת בעוצמה הרבה ביותר, האבן החיה הופכת כחולה.

כך אנו מקבלים תזכורת לעבוד עם היקום במקום נגדו. לכן, כאשר הקרן הכחולה היא הדומיננטית ביותר, אנו מנסים להגביל את מעשינו ועניינינו לתחומים המשרתים באופן הטוב ביותר את הקרן הכחולה. למשל, אנו דואגים לנהל משא ומתן, משא ומתן רגיש, בימים אלה. את הימים בהם הקרן הצהובה היא הדומיננטית ביותר, אנו מקדישים את עצמנו ללימוד. אלה הם הימים בהם אנו מפתחים את האינטלקט. בימים בהם הקרן הורודה היא הדומיננטית ביותר, אנו עוסקים באמנות. בדרך זו גילינו שעל-ידי כך שאנו עובדים עם היקום, במקום כנגדו, אנו מסוגלים לעתים קרובות להגשים פי ארבע בפחות זמן. כמו כן, אנו מסוגלים לפעול ללא מתח רוב הזמן.

במפלס העליון נמצאים הבניינים החשובים של המועצה, בהם מתכנסת המועצה ודנה במה שיש לעשות בעיר באותו זמן. במפלס זה מצויים גם בנייני הרשומות; הארכיונים שלנו נשמרים בצורות של לוחות טלוניים, בצורות קריסטלים אותן ניתן להניח במקרני קריסטל, כציורים, כספרים. מצויים בהם כל רשומות העבר שלנו, לא רק של למוריה, אלא גם של אטלנטיס ושל תרבויות אחרות ושל תרבויות של פלנטות אחרות במערכת השמש. יש לנו גם מרכזי הנאה וספורט, שם אנו עורכים הצגות, שם אנו מפיקים את המקבילה שלנו לסרטים, שם אנו מאזינים למוזיקה, שם אנו רוקדים.

כמו כן, יש לנו גם מקבילה למה שאתם מכנים בשם "הולודק" (מתקן המדמה מציאות), מן הסדרה "מסע בין כוכבים". יש לנו מקרנים הולוגרפיים בבניינים הולוגרפיים. אתם מפיקים תוכנית ונכנסים ומשחקים, והמחשב מייצר דמויות וצורות התומכות לגמרי בתוכנית שבחרתם. כך אתם יכולים לטפס על הר או לשחות בנהר או לחזור לזמן מסוים בהיסטוריה ולשחק, לברוא את הדמות שלכם בסרטים.

כמו כן יש לנו מרכז תקשורת, בו אנו מנטרים לא רק את כל התקשורת של העיר שלנו, אלא גם תקשורת שמגיעה מערים אחרות של רשת אגארתה, תקשורת שמגיעה מנקודות שמחוץ לפלנטה, וכן אנו מנטרים תקשורת מפני השטח מהרגע שבו נוצרו תקשורות על פני השטח, אנו מנטרים גלי רדיו וטלוויזיה.

בניין אחר בעל חשיבות רבה הוא בניין המחשבים שלנו. בטלוס, כמו גם בערים תת-קרקעיות אחרות, המחשבים שלנו פועלים בעזרת חומר אורגני. לכן, באופן מהותי, המחשבים חיים. הם אינם מפעילים תוכנית שהיא בינארית בלבד, אלא הם מפעילים מה שמכונה תוכנית רבת-ערוצים. אלה הם מחשבים רבי-ערוצים. בשל כך המחשבים מסוגלים לקלוט רשומות אקאשיות, גלגולים קודמים. הם מסוגלים לנטר את הגוף האנושי ולראות מה אינו כשורה. הם מסוגלים לקרוא את ההילה. הם מסוגלים לקלוט תקשורות המתרחשות בצדה השני של הגלקסיה. בשל כך, רוב החיים שלנו, או חלק גדול מהחיים שלנו, תלוי במחשבים הללו, במחשבים האורגנים מרובי-הערוצים הללו, העוזרים לנו לא רק לדבר עם אנשים שונים בעיר, לא רק עם המחשב שאומר לנו מה הצרכים הפיזיים שלנו באותו רגע על-ידי ניטור הגוף שלנו, אלא גם עם מחשבים שמסוגלים לנגן את צלילי הנשמה שלנו, שמסוגלים להפיק תוכניות שונות, כגון מדיטציה, ולקחת אותנו לרמות גבוהות יותר ויותר כל הזמן.

המחשבים מסוגלים להריץ עבורנו את הגלגולים הקודמים שלנו, בשעת הצורך, כדי שנוכל ללמוד מהטעויות שעשינו בעבר ושאותן שכחנו. המחשב מסוגל לתקשר עמנו ברמת הנשמה. חשוב ביותר, המחשבים מחוברים ומקושרים למחשבים רבי-ערוצים, מבוססי-אמינו בכל רחבי הפלנטה ובכל רחבי היקום; הם כולם פועלים על פי תודעת המשיח ואי לכך לא ניתן להשחיתם. לעולם לא ניתן להשתמש בהם כדי לרגל אחר מישהו. ניתן להשתמש בהם כדי לנטר מישהו לטובתו שלו, או לטובתם שלהם. לעולם לא ניתן להשתמש בהם כדי לפגוע בישות חיה אחרת. לא ניתן להשתמש בהם למטרות אפלות. המחשב פשוט לא ישתף פעולה, והייתה זו החלטה נוספת של ערי אגארתה והדומות לה, שהן לא ישחיתו את האור. על-ידי גישה זו הגורסת שאם דבר-מה לא תואם לתודעת המשיח (במילים אחרות, אם המחשב מתנגד) אין לעשות זאת! ניתן לומר שזו דרך שבה אנו מרסנים את הטכניקות התוקפניות שלנו, מרסנים את הנטיות שלנו לפגוע באחר ולברוח, מרסנים רבות מהנטיות הרדומות האחרות שלנו וכדומה.

משום כך הפכנו תלויים בהם במידה רבה למדי. אבל שוב, אפילו עם מחשב, לא מדובר בכך שהמחשב יעשה זאת עבורך, מדובר בלמידה ממנו, בלמידה מצורה של תודעת המשיח שאותה ניתן לראות באופן מוחשי.

יש לנו צורות תחבורה רבות בעיר. רוב האנשים מעדיפים ללכת אם הם יכולים. יש לנו גם מזחלות אלקטרו-מגנטיות. מזחלות אלה מסוגלות לנוע על פני הקרקע; הן דומות לרכבי שלג ומסוגלות להגיע למהירויות גבוהות למדי במנהרות הצדדיות. הן יכולות לשנע אותנו, למשל, משאסטה לעיר המשנית שלנו שנמצאת קרוב ללהסה במהירות רבה.

צורת תחבורה אחרת בתוך העיר מכונה בפינו "סלים". הם פועלים בעזרת טכנולוגיה קריסטלית, ולכלל העולם הם נראים כסלים גדולים, אבל הם שטים באוויר. ניתן פשוט להיכנס אליהם ולכוון אותם בעזרת המחשבה. המחשבות שלכם אומרות להם באיזו מהירות לנוע, באיזה גובה לשוט, היכן לנחות, באיזו מהירות לעלות מעלה, באיזו מהירות לרדת.

כל צורות הטכנולוגיה והתחבורה שלנו מבוססות על לקיחת אחריות. המזחלות יכולות להיות מהירות ומסוכנות. הסלים, כמו כל דבר שטס, יכולים להיות מסוכנים; ניתן לעשות בהם שימוש לרעה. ולכן מגדל פיקוח מפקח על כל התקשורת ועל כל התחבורה שבתוך העיר. מגדל הפיקוח יודע מתי עומדת להתרחש התנגשות בין שתי מזחלות או מתי אדם מפעיל את הסל באופן לא אחראי, ובמקרה כזה מגדל הפיקוח מזהיר אתכם מיידית שאתם עומדים להיות מעורבים בתאונה או שאתם נוהגים באופן לא אחראי. אם לא תקשיבו לאזהרה, מגדל הפיקוח יעצור את כלי הרכב בעצמו. יהיה עליכם לצאת מהרכב וימנע מכם השימוש בתחבורה לתקופת זמן הראויה ואם תכנסו לסל או למזחלת הם פשוט לא יעבדו. התדר שלכם יכובה בכל מקום בעיר ובצינורות.

הצינורות הם צורה נוספת של תחבורה. הצינורות הם רכבות אלקטרו-מגנטיות מהירות וחזקות הנוסעות בתוך צינור. הצינור הוא צינור-אבן הדומה מאוד למנהרה. למשל, צינור העובר בין פוסדיד וטלוס – הצינור נראה עגול לגמרי והרכבת נראית מעט כמו רכבת תחתית, אולם כיוון שהיא מונעת על-ידי דחף אלקטרו-מגנטי, היא יוצרת סביבה שדה כוח. אי לכך, הצד של הרכבת לעולם לא נוגע בצד של המנהרה. וכך הצינור מסוגל להגיע למהירויות של עד 4800 קילומטרים לשעה בערך. אתם יכולים להגיע מטלוס לפוסדיד בכמה שעות, לדוגמה.

כמו כן, כאשר הצינורות, הערים התת-קרקעיות והמפלסים השונים נוצרו, כולם חוזקו על-ידי מכונות חפירה. למכונות הללו יש מטריצה קריסטלית שיוצרת טמפרטורות של אור ליבון לבן וחם, אך קריר בו-בזמן. כך אתם מסוגלים להוביל מכונת חפירה דרך מנהרה וליצור צינור או ליצור קירות בעיר תת-קרקעית בתוך דקות. מכונת החפירה מחממת את האבנים והסלעים, את האדמה, כל דבר בו היא עוברת באור ליבון לבן וחם ואז מקררת אותו כמעט מיד, דבר שיוצר חומר קשה כיהלום, גורם לסלע עצמו לעבור התמרה וללבוש צורה חדשה שהיא קשה כיהלום ואי לכך אינה זקוקה לתמיכה. הצורך בתמיכות הופך מיותר. המבנה גם אטום למים, אך משמר את גמישותו וכך הוא יכול לעמוד ברעידות אדמה חזקות, למשל, והוא ינוע ממש כמו צינור גומי ויעצור מבלי להישבר. בדרך זו, אפילו בתוך הערים התת-קרקעיות, כאשר רעידות האדמה מתרחשות, לא נשבר אף קיר מקירות הבניינים או המערות. הם פשוט נעים עמה וחוזרים לחומר קשה כיהלום ושוב, קורות תומכות וכדומה הופכות מיותרות לחלוטין. כמו כן, למים אין כל השפעה עליהם. הם הופכים אטומים למים. את הערים התת-קרקעיות ניתן אפילו לבנות מתחת לאוקיינוס משום שהם יוצרים אטימה מוחלטת.

הדבר מביא אותנו לשלב הבא. אנו מתכוננים להביא עוד ועוד טכנולוגיה לפני השטח, טכנולוגיה שאנו יודעים שאנשי פני השטח יוכלו גם הם להשתמש בה, והנושא מביא אותנו לשאר תחומי האחריות שהערים היו צריכות לפתח בתוך עצמן. למשל, הפיכתנו לחברים בקונפדרציה. כדור הארץ הוא חבר בקונפדרציה, אך מחצית מכדור הארץ שכחו זאת. תוכלו לשאול: "מהי הקונפדרציה?" אני בטוחה שרובכם או כולכם מכירים למשל את תכנית הטלוויזיה "מסע בין כוכבים". נאמר שהיה זה מידע מתוקשר. אבל במקום "פדרציה" של פלנטות, זו "קונפדרציה", ארגון שנוצר בכל רחבי מערכות השמש והגלקסיות שאיחד תרבויות שונות, איחד מערכות שונות על בסיס של אחווה, על בסיס של מסחר, על בסיס של חקירה ולימוד, על בסיס של אינטראקציה עם מערכות שונות בגלקסיה, או ללא גלקסיה.

הקונפדרציה בנויה, או אולי עליי לומר מיוצגת, בכל רחבי הגלקסיה בצורה של מחוזות. אם תבחנו את הגלקסיה שלנו, את שביל החלב, אני בטוחה שכולכם ראיתם את התמונות על גבי חולצות הטריקו שם רואים את שביל החלב ונקודה קטנה לקראת הסוף שאומרת "אתה נמצא כאן". כן, אנו כאן במה שמכונה "מחוז 9". מרכז הגלקסיה שלנו, או מרכז הקונפדרציה בגלקסיה הזאת הוא מה שמכונה "מחוז אפס", והמחוזות האחרים נמשכים ממנו החוצה בדומה לחישורים בגלגל. כל מחוז אחראי לפעולותיו שלו, ובנוסף אחראי לאופן שבו הוא מקיים אינטראציה עם מחוזות אחרים. המחוז שלנו, מחוז 9, נמצא תחת פיקודה של ישות המכונה אשטאר. רבים מכם שמעו על פיקוד אשטאר – אשטאר והלהבה התאומה שלו את'נה. בתוך מחוז זה או בתוך פיקוד אשטאר קיימים יותר ממאה ציים. ציים מסוימים שייכים ביסודו של דבר לפלנטה אחת. ציים אחרים שייכים לקבוצה של פלנטות. ציים אחרים שייכים למערכת שמש שלמה, וציים נוספים הם ציים מיירטים שמשרתים את המחוז כולו, וישנם ציים אחרים שהם ציים של הקונפדרציה, שמשרתים את הכלל, תוכלו לומר, את "העוגה" כולה.

רציתי להעניק לכם הבנה מעטה על הקונפדרציה ועל האופן בו היא פועלת. נעסוק בכך באופן מעמיק הרבה יותר ביום אחר, משום שזה נושא בפני עצמו.

חלק שלישי

זהו המשך של הקלטת הראשונה. זו הקלטת השניה בנושא "סודות הערים התת-קרקעיות". הנה חזרה מהירה. דיברנו על העיר טלוס, שהיא עיר למוריאנית תת-קרקעית שנבנתה לפני 12,000 שנים כתוצאה משקיעת אטלנטיס ולמוריה, ובזמן המלחמות בין למוריה ואטלנטיס, אז בנינו ערים תת-קרקעיות. טלוס נמצאת מתחת להר שאסטה ובה אני מתגוררת. קלטת זו תעסוק בתרבות בטלוס.

כאמור, לעיר חמישה מפלסים: המפלס העליון הוא המפלס הראשי של העיר עצמה. המפלס השני (שמתחתיו), הוא מפלס הייצור ושם גם יש כיתות לימוד. המפלס השלישי מכיל גנים הידרופונים. המפלס הרביעי מכיל בחלקו גנים הידרופונים, מפעלי ייצור ומפלס טבע. והמפלס התחתון ביותר הוא מפלס טבע, שם חיים זנים רבים מאוד של בעלי חיים וצמחים.

אנשים רבים שאלו: "איך לכל הרוחות אתם יכולים לחיות מתחת לאדמה? ראשית, איזה מן אור יש לכם, או האם יש לכם אור? האם אתם אנשי חפרפרות?" כן, יש לנו אור. קיים תהליך שבו מחדירים לאבן בעלת תכולה קריסטלית גבוהה אנרגיה אלקטרו-מגנטית. באופן מהותי, עירוי אנרגיה זה גורם למטריצת הקריסטל של האבן ליצור קוטביות שמאפשרת לאבן למשוך אל תוכה אפילו את הקרניים הבלתי-נראות, ולחזור ולהפיץ אותן כאור הנראה לעין. במהותו של דבר, היא הופכת לשמש קטנה. מבני התאורה הראשיים שלנו ברחבי העיר, כמו גם בערים תת-קרקעיות אחרות מיוצרים על-ידי אבנים אלה. האור שהן מפיקות הוא תאורה בעלת ספקטרום מלא, המכילה את כל הקרניים. תהליך עירוי אנרגיה זה הופך כאמור את האבן לשמש קטנה, והשמש בוערת למשך חצי מיליון שנים לפני שהאבן, לפני שמטריצת הקריסטל מתפרקת והאבן שוב אינה יכולה לתפקד באופן זה. כך, יש לנו אורות שיאירו במשך מאות אלפי שנים.

בתוך המבנה יצרנו מערכת אקולוגית קטנה. במילים אחרות, אנו מקבלים את האוויר שלנו מהצמחים. אנו ובעלי החיים מייצרים חד-תחמוצת הפחמן והצמחים לוקחים את חד-תחמוצת הפחמן ומפיקים עבורנו חמצן. לכן, באופן מהותי זוהי מערכת אקולוגית קטנה, ממש כפי שהיא עובדת על פני השטח. כמו כן, יש לנו גם כמה פתחי אוורור שמגיעים עד לפני השטח והם מכניסים פנימה אוויר. יש לנו גם מים בכמה אזורים הנעים במהירות רבה. הדבר יוצר סירקולציה של האוויר, מרענן אותו, ובנוסף יוצר יונים שליליים רבים. לאמיתו של דבר, זוהי מערכת אקולוגית שלמה הדומה מאוד לזו המתפקדת על פני השטח. למעשה היא הפכה כה יעילה שיותר ויותר איננו תלויים בפתחי האוויר. למעשה ככל שהאוויר הופך מזוהם, פתחי האוויר שום אינם מהווים יתרון.

הממשלה של טלוס מורכבת ממועצה המונה שתיים-עשרה ישויות. שתיים-עשרה הישויות הללו הן ברובן מאסטרים נעלים. הן ישויות שהוכיחו את עצמן כבעלות חוכמה רבה וכמסוגלות לשמור על איפוק בכל מצב. המועצה מונה תמיד שישה גברים ושש נשים, כך שתהיה מאוזנת, ושתי הלהבות, הלהבה הגברית והלהבה הנשית מיוצגות באופן שווה. בנוסף למועצה העיקרית המונה שנים-עשר, יש לנו מועצות קטנות יותר בכל רחבי העיר, המונות אף הן שנים-עשר נציגים.

המועצה המקומית מטפלת בתלונות מקומיות ואם היא אינה יכולה להסכים על פתרון המוסכם על כל הצדדים, המקרה עובר למועצות הגדולות יותר, ואז לבסוף למועצה הראשית. בעיות אישיות אינן מובאות בפני המועצה. במקום זאת, הן מובאות בפני בוררים. הבוררים הם בדרך כלל כוהנים או כוהנות בעלי הבנה עמוקה של נפש האדם והמסוגלים גם לבחון את האקאשה. בוררים אלה מקשיבים לסיפורם של שני הצדדים, אם למשל מדובר בנושא אזרחי, ויקבלו אז החלטה בהתבסס על מה ששמעו ועל מה שקראו באקאשה של שני הצדדים.

החלטנו שכיוון ששיטה זו עובדת, בורר אחד יקבל את ההחלטה, מתוך הבנה שהוא מקבלה מהרמה הגבוהה ביותר, ובשל היות הבוררים כוהנים וכוהנות, הם לא הופכים מעורבים אישית ולא מזדהים עם אף אחד מהצדדים. בנוסף החלטנו שההחלטה שלהם תתקבל, תהיה אשר תהיה, ושהסכסוך יבוא על סיומו בו ברגע. גילינו גם שבמקום להתווכח אלה עם אלה, במקרה ותקרית קטנה מתרחשת, מיד אנו פונים לבוררות, מבינים שויכוח יכול להדרדר.

בראש מועצת השנים-עשר, התואר הרשמי הוא מועצת השנים-עשר פלוס אחד. האחד הוא למעשה שתי ישויות, ואלה רה וראנה מו, שהם המלך והמלכה של טלוס. רה וראנה הם כוהן וכוהנת נעלים במסדר מלכיצדק. הם בדרך כלל גם להבות תאומות וזו עמדה העוברת בירושה. שושלת הרה והראנה מו לא נקטעה כבר 30,000 שנים ויותר. כאשר הרה והראנה מו הבאים נבחרים, לא בוחרים אוטומטית בבן ובבת הבכורים, אלא הרה והראנה מו מחליטים מי מילדיהם או מנכדיהם הוא המתאים ביותר לשאת במשרה. נאמר לישות זו שבמקודם או במאוחר היא תעבור הדרכה במקדש כדי להפוך לכוהן או לכוהנת מן המניין במסדר מלכיצדק.

בסידור זה, כאשר מועצת השנים-עשר מקבלת החלטה, הרה והראנה מו יכולים לתמוך בה או לבקש שינוי. וקול אחד נוסף מתווסף לתהליך זה, וזהו קולו של המקדש. למקדש נתונה המילה האחרונה בכל החלטה. אף-על-פי שברוב המקרים המקדש לא יתערב בהחלטת הממשל, כפי שאמרתי, הם מקבלים את ההחלטה הסופית באמצעות הכוהן והכוהנת הנעלים.

המקדש מנוהל על-ידי המלכיצדק. המלכיצדק הוא מסדר כהונה קוסמי. המלכיצדק קיים בכל מקום ביקום. הוא כולל את כל אלה שמביאים את תוכנית האור מהממלכות הגבוהות ביותר מטה אל הממלכות האחרות. כוהן או כוהנת במסדר מלכיצדק, בעצם מהותם, תמיד יעמידו את האור או את טובת הכלל מעל לטובתם האישית, ומסיבה זו המקדש מקבל את ההחלטה הסופית, כיוון שתמיד הוא יציב את העדפת האור, את רצון האלוהים, מעל לרצון האישי. כך המקדש מהדהד היטב את מה שאנו עושים.

בשל היותנו חברה הנשענת על המקדש שלה, אנשים רבים מאוד לומדים במקדש. ואנשים רבים מאוד מבלים את זמנם במקדש, לא רק אלה שהופכים לכוהנים ולכוהנות, אלא גם אנשים שפונים למקצועות אחרים וזקוקים להבנה טובה יותר של נפש האדם והבנה טובה יותר של הרוח כדי לבצע את עבודתם כהלכה.

דבר שמביא אותנו… בואו נסקור, למשל, את אופי החיים עבור מישהו שחי בטלוס, נתחיל בלידתו. בטלוס, ברגע שאישה מבינה שהיא בהריון, היא מיד הולכת למקדש ומשתכנת בחדר שמכיל אך ורק תמונות יפהפיות, מוזיקה, נאמר לה כל העת שהיא יפה, שהיא מושלמת, שהילד שלה יפה, שהילד שלה מושלם. ניתן לומר אפוא שהתאים הראשונים של הילד המתהווה מתמלאים ביופי, באור, בשלמות. ואלה הם אבני הבניין שלו, זו נקודת ההתחלה שלו. על פני השטח אתם כבר יודעים שהעובר קולט את המתרחש בסביבתו. למשל, אתם מתחילים להבין שילד שהוריו התווכחו כל הזמן בעת ההריון גדל להיות חסר ביטחון, תכופות וכחן, או עלול לגדול בתחושה שהוא לא טוב מספיק, להרגיש שאינו רצוי. ילדים ששמעו קודם לידתם ללא הרף מהוריהם משפט כגון: "אני לא רוצה את הילד הזה", אותו ילד יגדל בתחושה קבועה שהוא "אינו טוב מספיק".

לכן אנו מעניקים לילדים התחלה ברגל ימין מיד בעת היווצרם על-ידי כך שאנו מדגישים כל העת כמה הם טובים ויפים. הילד הקשור לשני הוריו שומע משניהם כמה הוא מושלם. ההורים מקדישים זמן להתבוננות בדברים יפים. הם שרים זה לזה, משחקים משחקים מצחיקים, ובאופן מהותי, חווים שוב ירח דבש. כך הילד לוקח חלק בשמחה זו. דבר נוסף שהופך את תקופת ההריון לשונה מאוד הוא שיש לנו תהליך שמאיץ את העניין. משום כך הנשים נושאות את הילד במשך שלושה חודשים. בדרכים רבות, כך היה אמור להיות המצב הרגיל. רוב הנקבות האנושיות בפלנטות אחרות נושאות את ילדיהן במשך שלושה חודשים. זו הסיבה מדוע העובר כבר נוצר למעשה בתום שלושה חודשים.

כל שהוא עושה אחר-כך הוא לגדול. הדבר מאיץ את התהליך, למעשה הוא נוצר לגמרי אף קודם לכן ואז פשוט גדל. ברור שתינוק בן שלושה חודשים לא יהיה גדול כתינוק בן תשעה חודשים, אבל בתהליך המואץ הוא יהיה גדול דיו. אך אנו מנסים לחזור לזמן שבו לא היה עלינו כלל להאיץ את התהליך וכל תהליך ההריון ישוב לתהליך בן שלושה חודשים. וכמו כן, לחזור למקום שבו הנשים מתנסות בלידה קלה הרבה יותר, כפי שאני בטוחה שאתם יכולים להבין.

מנהג נוסף שלנו הוא שכל הלידות מתרחשות מתחת למים. גילינו שלידות מים הן הקלות ביותר, הן להורים והן לתינוק. כאשר אישה נתקפת בצירי לידה, היא מסתייעת בכוהנת-מיילדת ושתיהן נכנסות לאמבט באחד מחדרי הלידה שבמקדש. האמבט מלא במים בטמפרטורת גוף והכוהנת המיילדת מעבירה את האם למצב קל של היפנוזה. במצב היפנוזה זה, היא אינה מצויה כלל וכלל בטראנס, אלא פשוט לא חווה כאב. השאה זו, כמו גם הלידה במים, יוצרת סביבה נוחה ורוב הנשים לא חוות כלל כאב. הן פשוט מרגישות לחץ.

בלידה במים, כפי שנשים רבות מתחילות עכשיו לגלות, כאבי הלידה פשוט מורגשים כלחץ. אנו מנסים להעיר את תשומת לב הנשים לכך יותר ויותר. מה שנחווה ככאב ללא מים, נחווה כלחץ מתחת למים. ויש לכך מטרה נוספת. כאשר הילד נולד הוא אינו עובר מיד לסביבה שונה וחווה הלם כפי שהוא חווה בוודאי על פני השטח, כאשר הילד הנולד נמשך מיד מסביבה חמה, נוחה ורטובה לסביבה קרה, יבשה, בעלת אורות חזקים. ובימים עברו נהגו אפילו לסטור לו, דבר שהביא מיד את האדם, לאלה מכם שעסקו בריברסינג, למחשבה שהחיים קשים, שהחיים כואבים, שהחיים פוגעים. כך, התינוקות מתחילים להיסגר מרגע לידתם, והם פשוט ממשיכים להיסגר – ובשל כך לא מגיעים לרמות הרוחניות והפיזיות שיכלו להגשים, כיוון שהחליטו כבר שהחיים כואבים יותר מדי מכדי לחיות אותם מתוך נוכחות מלאה.

בלידת מים הילד עובר מסביבה חמימה הישר אל תוך אמבט מים חמים ומיד מחובק על-ידי שני ההורים שנכנסים לאמבט עם הכוהנת המיילדת, מחבקים ומלטפים את הילד מתחת למים כך שידע מיד שהוריו נמצאים שם עבורו, והוא אינו חווה תחושה של אי ביטחון. משם, הילד מרצונו שלו עולה לפני המים ונושם נשימה מהירה ואז צולל שוב ונושם מבעד לחבל הטבור, ואז עולה לפני המים, בעצמו, ונושם נשימה עמוקה. כך הריאות מתרחבות לאט. מהרגע שנולד, הילד יכול למעשה להמשיך ולנשום עד למחצית השעה באמצעות חבל הטבור.

נשימות מהירות אלה אינן גורמות לכאב. למעשה, תכופות חלק מהרקמה נפגע בעת לידות שאינן במים, משום שהתינוק נאלץ לשאוף עמוקות אוויר קר ומכאיב. הדבר מאלץ את הריאות להתרחב במהירות וגורם לכאב, לפעמים אפילו נוצרת רקמת צלקת שהופכת את האדם פגיע למחלות כגון שחפת, נפחת ולרבות ממחלות הריאה השכיחות. הדבר גם מונע מן האדם הבוגר לנשום עמוק באופן טבעי. אדם שנושם רק מחצית מיכולתו, חי רק מחצית מיכולתו.

אז, כאשר הילד הגיע לנקודה שבה הוא נושם באופן מלא, ורק את האוויר, חבל הטבור נחתך באמצעות לייזר, דבר שמאפשר חתך מהיר ונטול כאב. וכמובן, חבל הטבור כבר הפסיק לפעום.

מרגע לידתו, מתמנים לילד 12 זוגות של סנדקים. סנדקים אלה מעניקים לילד הזדמנות לקיים אינטראקציה לא רק עם המשפחה הגרעינית שלו. נכון, את רוב זמנו הוא מבלה עם המשפחה הביולוגית שלו, אבל הוא גם מבלה מעט זמן פה ושם עם כל זוגות הסנדקים שלו, והדבר מעניק לו תחושה אמיתית של קהילה ותחושה של אחווה, במקום "הם ואנחנו". כך הילד מתחיל לראות בעולם כולו את משפחתו. הדבר גם מונע ממשפחות לפתח "קליקות" קטנות שבטווח הארוך פוגעות בנשמה המתפתחת, וגישה של "טוב, אני עושה זאת משום שכך עשו סבי וסב-סבי" וכן הלאה וכן הלאה, דבר שתכופות יוצר דפוסי מחשבה הפוגעים בהתפתחות.

יש אפוא לילד 12 זוגות של סנדקים עמם הוא מבלה את זמנו, בנוסף לעובדה שההורים של הילד הם בדרך כלל סנדקים של כמה ילדים אחרים, עמם הם מבלים את זמנם גם כן. כפי שאמרתי, הדבר יוצר תחושת קהילה כל העת. הדבר יוצר תחושה של אחדות. שהרי נאמר שאם ברצונך לעצור דעות קדומות, כל שעליך לעשות הוא לשלוח את בעל הדעה הקדומה לגור עם האדם כלפיו הוא מחזיק באותה דעה קדומה, ובמהרה יתברר לו שגם הוא אדם כמוהו.

מכאן הילד מתכונן לחינוכו. בתהליך החינוך שבטלוס, הילדים מתחילים את חינוכם הראשון בגיל שלוש, בדומה לפעוטון, חוץ מן העובדה שהוא מבוסס על ההנחה שהאדם אינטליגנט ולא טיפש. בגיל זה הילדים מסוגלים ללמוד בקלות רבה יותר מאשר בגיל חמש או שש, והדבר מקל עליהם (כפי שרבים מכם מתחילים לגלות) ללמוד אלגברה, ילדים צעירים לומדים מתמטיקה בגיל מוקדם מאוד, מתחילים לקרוא בשלב מוקדם מאוד – בגיל שלוש ולפעמים אף קודם לכן. הילדים לומדים דברים אלה, ומשחקים, ולומדים את יסודות המתמטיקה. הם גם לומדים לקרוא. הם לומדים להבין תפיסות מופשטות. הם לומדים לחשוב, להבין כיצד הדברים עובדים.

כולנו עברנו את התקופה בילדות שבה הילדים שואלים "למה?" ו"למה לא?", ולאחר שניתנת התשובה, שוב הם שואלים "למה?" התייחסות ההורים לתקופה זו היא שבדרך כלל כאשר אנו נשאלים "למה?" בפעם הארבע-עשרה, ההורים מאבדים את הסבלנות ומורים לילד לשתוק. אבל אם החברה בנויה כך שכאשר הילדים נמצאים במצב זה, הם כבר נמצאים במסגרת לימודית, נעשה שימוש במסגרת זו. את התשובות נותנים אנשי מקצוע. ואנשי המקצוע שלנו הם לא רק הכוהנים והכוהנות שבמקדש. ישנם מורים מקצועיים, אף-על-פי שרוב המורים עברו הכשרה מלאה במקדש גם כן. המטרה היא שהם לא רק יזינו את השכל, אלא גם את הנשמה, את הרוח, את ההבנה מדוע אנו באמת נמצאים כאן, ולא רק ילמדו חישובים ומילים.

במסגרת מערך זה, כפי שאמרתי, הילדים מתחילים ללמוד בגיל צעיר הרבה יותר, ובמסגרת לימודיו, למדנו שחשוב מאוד שבנוסף ללימודי המתימטיקה, המדע, הלשון, הדקדוק, הספרות וכל שאר המקצועות השכיחים בבית ספר, הילד ילמד גם מדיטציה, ריקוד, ספורט. חשוב שילמד שירה, משחק. כוונתי במילה "משחק" היא שיש אצלנו ילדים בני חמש שכבר כותבים ומעלים הצגות הקשורות לבעיות של ילדים בני חמש ולדרך ההסתכלות של ילדים בני חמש, דבר שעשוי לשעשע את הבוגרים. אבל הם מורשים להתבטא. והמשחק מתלווה אפילו לתהליך הלימוד הנוקשה….

חלק רביעי

במשחקים אלה, ובלימוד באמצעות משחקים, ובמשחקים שמטרתם למידת תפיסות, הילדים יכולים לבטא את עצמם לגמרי בדרך מקובלת. במקרים רבים כל-כך ילדים רוצים מאוד לבטא את עצמם בדרך זו או אחרת ומוצאים את עצמם "בצרות", משום שאין להם די ערוצים באמצעותם יוכלו לעשות זאת, או הערוצים שניתנו להם כוללים דברים כגון אלימות. הדבר הבא שמתרחש הוא שיש לכם קבוצת ילדים גדולה שמשחקת "רמבו" בחצר והם מביאים זאת אל תוך הבית, הם מתחילים לשבור דברים, וההורים תוהים היכן טעו. אך בתהליך שמאפשר להם לבטא את עצמם, להוציא אנרגיה עודפת וללמוד בו בזמן, ניתן לומר שהילדים מאושרים יותר, שההורים מאושרים יותר, כולם מאושרים יותר.

כמו כן, בכל הקשור לתפיסות רוחניות, מגיל חמש הילדים לומדים הקרנה אסטרלית. לאלה שאינם מכירים את המושג, קיים בכם חלק, חלק מואד מאוד שמסוגל לעזוב את הגוף לתקופות זמן קצרות, באופן מודע. חלק זה "מוקרן" החוצה, והגוף האסטרלי, גוף הנשמה יכול להגיע למקומות אחרים, וככל שאתם מפותחים יותר אתם יכולים להגיע רחוק יותר, והילד לומד שהוא יכול לבקר באקאשה, לומד שהוא יכול לבקר מקומות שונים על הפלנטה. הדבר גם מעניק לילד הזדמנות לבחון ולהבין את עצמו. הילדים לא חייבים לחוות את התקופה שבה הם נאלצים להאמין לדבריו של אחר. הם יכולים לצאת ולראות את העולם האסטרלי בעצמם. הם יכולים לצאת ולראות את הרשומות האתריות בעצמם. רבים מהם מסוגלים להיכנס למשכנים האתריים באופן מודע וללמוד בדרך זו. רבים מסוגלים להגיע לערים תת-קרקעיות אחרות ולבלות זמן בערי פני השטח, הכל באמצעות מסע אתרי, מסע אסטרלי.

כפי שאמרתי, באופן מהותי, כאשר ילד מסוגל ללמוד בעצמו את האמת לגבי פעילותו של העולם, האמת על מה שבאמת מתרחש על הפלנטה, הוא מעולם לא הופך…. לקורבן. לא ניתן להוליך אותו שולל. לא ניתן לומר לו שמשהו צודק כאשר שום דבר ביקום לא תומך בכך. הוא תמיד יכול לצאת ולבחון את הצדק בעצמו. בדרך זו נבנית חברה של אנשים שלא "חיים בחשכה" כל הזמן. ביסודו של דבר, לא ניתן להערים עליהם משום שהם ראו מה יש שם בחוץ. הם יודעים מה אמיתי ומה לא. הם מכירים את יכולות בן האדם. הם יודעים, למשל, שההתעלות היא אמיתית. הם יודעים, למשל, על קיומן של פלנטות אחרות. הם מבינים כיצד העולם האתרי עובד. הם ראו מלאכים באופן פיזי. ולכן כל הדברים שאנשים כה רבים היו צריכים להסתמך עליהם מתוך אמונה… כן, אני אומרת שאנו גם מפתחים אמונה, אמונה למשול בעצמך, אמונה לחיות בבלתי נראה, ומתייחסים לזה כנראה עד שהוא הופך נראה. במילים אחרות, מסוגלים להגשים מהפנים אל החוץ. ואין הרבה בלבול, אפילו כאשר אנשים מגיעים לגיל שקשה למדי לאנשים אחרים, גיל העשרה.

בשנות העשרה של הילדים בטלוס, הם מצטרפים מיד בהגיעם לגיל 12 לקבוצה. זו קבוצת גיל והם מבלים את זמנם בקבוצה זו מגיל 12 ועד גיל 18, 19, ויחד עם חבריהם פותרים את הבעיות השכיחות לגיל זה בכל חברה. כן, יש לנו עדיין בעיות עם בני נוער. הגוף הרגשי והגוף המנטלי מתפתחים. הגוף של הילד מלא הורמונים והדבר יוצר חוסר איזון בממלכות הרגשיות. הגוף המנטלי מתחזק וגורם בלבול בגוף הרגשי.

כל המרכיבים הפיזיים, הפסיכולוגים והרוחניים בוראים את השלב של המעבר מילדות לבגרות. אך אנו למדנו להתייחס לכך בהומור. באופן מהותי, אנו מכנים את שנות גיל הנעורים "שנים של אי שפיות זמנית", ואיננו גורמים לילד לחוש אשמה על שהוא רוצה לצאת ולצרוח במלוא גרונו, או לעשות משהו שהוא יודע שאסור לו. אנו פשוט מקבלים זאת כשנים של אי שפיות זמנית. הם דנים בתסכולים שלהם במסגרת הקבוצה. הם מתנסים במרכיבי החיים במסגרת הקבוצה. לעתים קרובות, הם יורדים למערכות הנמוכות יותר ופשוט רצים שם במשך ימים. עושים את כל הדברים שהם יודעים שיכניסו אותם לצרות אלא אם הם מתבצעים במסגרת מאורגנת, המאפשרת חוסר ארגון שיאפשר להם להרגיש שהם באמת יכולים לבטא את עצמם וכך התסכול יעלה לפני השטח, יטופל והם יוכלו להמשיך הלאה.

אין זה משנה עד כמה טובים ההורים שלהם, עד כמה טוב החינוך שלהם, הילדים יעברו תקופה של מרדנות בנקודה זו. כל הילדים עוברים תקופות בהן הם לא רוצים להקשיב למה שיש למבוגרים לומר. אך היכולת לפתור זאת עם עצמם, ועם ילדים אחרים החווים תהליך דומה, מאפשרת להם להבין שמה שהם עושים לא הופך אותם לאנשים רעים, שהרגשות הבלתי נשלטים שלהם לא הופכים אותם לרעים, אלא לאנשים רגילים, והדבר מקל על הילד ועל הוריו.

בנוסף, לכל קבוצה מתמנים כוהנים וכוהנות המשמשים כמורים רוחניים, לא כדי לשפוט או לנהוג כהורים, אלא פשוט כדי להושיב את הילדים ולדבר עמם על מה שמציק להם, לאפשר להם לבטא את התסכולים שלהם ולגלם אותם, בצורת משחק, או תוכניות שהוכנסו לתיאטרון ההולוגרפי, בצורת מוזיקה, ספורט, או אפילו פשוט ללכת למנהרות ולרוץ שלושה ימים ולהתנהג כמשוגעים. כולם זקוקים לכך. אבל כאשר הדבר נעשה ללא שיפוט, ללא סטיגמה, הילדים עושים זאת, מתגברים וחוזרים נורמליים ולא זקוקים לרבים מסוגי הקביים בהם משתמשים מבוגרים רגשניים רבים.

מבוגרים רבים שלא התמודדו עם התסכולים שחוו בילדותם או בתקופת גיל הנעורים שלהם, פונים אחר-כך לסמים, לצורות התנהגות לא הולמות, נוהגים בחוסר אחריות, או אולי לצורות מזיקות יותר של "אני לא טוב מספיק", של דיכאון, פחד, חוסר יכולת לממש את חייהם משום שהם מרגישים שאינם ראויים לכך, ושאינם יכולים לעשות שום דבר כהלכה. אבל על-ידי יצירת מערכת שבה כל האנרגיות זוכות להתייחסות, אז בני הנוער הופכים למבוגרים בעלי ביטחון עצמי.

והסיבה השניה לכך היא שבחברה כגון טלוס והערים התת-קרקעיות האחרות, ביסודו של דבר אנשים חיים כמה זמן שהם רוצים. עלינו גם להבין שאם יש אנשים שחיים אלפי שנים, איננו יכולים להרשות לעצמנו מבוגרים בני אלפי שנים שמתנהגים באופן לא אחראי, בוגרים שמשחקים משחקים מסוכנים, בוגרים שכופים את רצונם על אחרים, כל הדברים הקטנים שקורים פשוט משום שהאנרגיות לא זכו להתייחסות בגיל המתאים.

דבר שמביא אותנו לאחת מהמחשבות החשובות יותר לגבי החינוך שלנו שהיינו רוצים לראות גם כאן, והיא הסרת צורת המחשבה של ההזדקנות והמוות. בני האדם אינם אמורים להזדקן או למות. אפילו אנשים שעובדים בתחום הגנטיקה מבינים שאדם, למעשה, לעולם אינו זקן יותר משבע שנים, משום שהגוף כולו מחליף את כל תאיו בכל שבע שנים. רופאים רבים מאוד בתחום ההזדקנות יודו שהם מבולבלים בגין השאלה מדוע אנשים מזדקנים כלל, כיוון שהגוף לעולם אינו זקן. משמעות הדבר היא שעלינו לבחון את שאלת ההזדקנות והמוות ברמה שמעבר לרמה הפיזית – ברמה של האמונה.

בטלוס, אנשים לא מאמינים שהם עומדים להזדקן ולמות. הם פשוט לא מאמינים בכך. אנשים יודעים שהם עומדים לחיות כמה זמן שיבחרו, אך הם יבחרו לעזוב את הגוף, אם הם ירגישו שיש להם עדיין שיעורים שברצונם ללמוד ויתגלגלו שוב, או הם יבחרו בנתיב ההתעלות. כך או כך, אנשים מסוימים יקבלו החלטה זו בתוך 600 שנים, אחרים בתוך 300 שנים, ואחרים ימתינו 5,000, 10,000 וכדומה, אבל זו בחירה שהאדם אמור להיות מסוגל לקבל.

זה אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בתרבות שלנו שאנו רוצים לראות יוצא החוצה. כפי שהמצב הוא כיום, כאשר אנשים מגיעים סוף סוף למקום שבו כבר רכשו די ניסיון ובאמת יכולים לעשות משהו בחייהם, הם מזדקנים ולא עושים עמו דבר. אם המחשבות הללו יסולקו, אזי אנשים יבינו שהנעורים לא חייבים להימשך עשר שנים, או עשרים שנים, אלא שהם יכולים להימשך מאות או אלפי שנים, על פי בחירתם. גם דבר זה מוציא ומסלק את רוב ההתנהגות הפוגענית בחיים. אנשים רבים מרגישים "אני חי רק פעם אחת. אהיה צעיר רק לתקופה קצרה ולכן למה שלא אשתולל קצת עכשיו". אם הם יבינו שהם יכולים להיות צעירים במשך מאות שנים, או אלפי שנים, צורת התנהגות זו הופכת לא-הכרחית לגמרי והאנשים מתחילים באמת לצמוח ולשמור על התפתחותם. ומבחינה ביולוגית אין כלל הבדל בינינו לבין אנשי פני השטח. יש לנו ילדים אינדיאנים שהושארו על הר שאסטה לפני כמה מאות שנים. הם עדיין חיים עמנו. הם לא הזדקנו. הם לא מתו משום שהם גדלו עם צורת המחשבה שהם לא ימותו. זו מחשבה שבוראת חיים או מוות, הזדקנות או נעורים. יש להתגבר על המחשבות והאמונות שזה מה שעומד לקרות.

דבר שמביא אותי למומחיות האישית שלי בנושא. אני בת יותר מ-260 שנים. למעשה, אני כמעט בת 268. וגיל 268 אינו שונה מגיל 30 למשל, מבחינת ההזדקנות. פשוט יש לכם הרבה יותר ניסיון מכפי שניתן לעשות בו שימוש עכשיו. ברור שההורים שלי מבוגרים יותר. יש אפילו אנשים בטלוס שהם בני 30,000 שנים, אנשים שהיו עדים להשמדת למוריה/אטלנטיס, אנשים שהיו עדים למלחמות בין אטלנטיס ללמוריה.

כעת הגענו לשלב הבא בחיי האדם, לאחר שחווה את שנות הנעורים והוא מוכן להתחיל להיות חבר תורם בקהילה, כיצד הוא בוחר במה יעסוק? יש לנו מסחר על בסיס לא-מוניטרי בטלוס. בשנות הילדות והנעורים, האדם צופה, בוחן ומעריך את כשרונותיו. אז הוא מחליט מה ברצונו לעשות, ובתחום זה הוא עוסק בדרך כלל. ברוב המקרים הוא קובע את שעות העבודה שלו. וכיוון שהכל מתבצע על בסיס של סחר חליפין, הגענו להבנה גבוהה יותר שאם אינך ממלא את חלקך בעסקה, אז הדבר פוגע באנשים אחרים ולא רק בך.

משמעות הדבר שהחברה שלנו בנויה על בסיס שבו הכל שייך לממשלה, אבל שהממשלה אינה אחראית לשליטה בכל הדברים. הממשלה אחראית לכך שהמזון יגיע מהגנים ההידרופונים לסוחרים, שהבגדים יגיעו לסוחרי הבגדים, כל הדברים שאנשים זקוקים להם כדי לחיות ולחיות היטב. איננו חיים עד אשר אנו חיים טוב. וכאשר מישהו זקוק למשהו הוא פשוט הולך למרכז ההפצה ולוקח. אם הוא זקוק למלבושים חדשים, הוא לוקח בגדים. אם הוא זקוק למזון, הוא לוקח מזון. אם הוא זקוק לריהוט, הוא לוקח ריהוט. מי שזקוק לספרים, לוקח ספרים.

כפי שאמרתי, כולם קובעים את שעות העבודה שלהם. מישהו שנמשך לעבודת גגנות הולך לעבוד בגנים ההידרופונים. הוא מגיע ועובד את מספר השעות שהוא רוצה לעבוד. לכן, באופן מהותי, יש לנו שעות חשכה ושעות אור. כוונתי היא שגילינו שאנשים עובדים במחזורים טוב יותר מכפי שהם עובדים ברצף. לכן, בערך בזמן שהשמש מתחילה לשקוע על פני השטח, המסננים גולשים לקדמת מערכת התאורה שלנו, מעמעמים את האור עד אשר דומה ששעת בין ערביים הגיעה. כאשר השמש זורחת, המסננים חוזרים למקומם ומאפשרים לאור להפוך בהיר יותר ויותר. כאשר עברנו לראשונה לטלוס, ערכנו ניסיונות בהם השארנו את אור השמש בהיר כל העת, וכפי שאמרתי, גילינו שאנשים מתפקדים טוב יותר במחזורים.

יש אנשים שאוהבים לישון כשחשוך יותר, ולעבוד כאשר מואר. אנשים אחרים הם כמו ציפורי הלילה, שמעדיפות לעבוד או לשחק בחושך ולישון באור. אבל כולם יכולים לתפקד בדרך שנוחה להם ביותר.

אז כל אחד קובע את שעות העבודה שלו, ומודיע, ניתן לומר, למנהל העבודה שלו על שעות העבודה שלו בימים הקרובים. וכולם מגיעים ועובדים כמה שהם רוצים ואז עושים את כל שאר הדברים שברצונם לעשות. על פי הבנתנו, בחברה שלנו אם מישהו עצלן מדי מכדי לעבוד בכלל בגנים ההידרופונים ולעשות את עבודתו, למישהו אחר לא יהיה די אוכל. או אם לא התחשק למישהו להכין בגדים או רהיטים והוא לא דאג למחליף, מישהו אחר בעיר עלול לחוות מחסור.

הבנה זו הפכה אנשים אחראים לגבי שעות העבודה שלהם. הם מבינים שהם מעניקים שירות אמיתי שמישהו יוקיר. הדברים היחידים שאינם מוכנסים למרכזי הסחר, הם דברים כגון יצירות אמנות, עיסויים וכדומה. דברים אלה נכנסים לקטגוריית "הברטר". למשל, אם הכשרון העיקרי של אדם מסוים הוא אמנות, בין אם ציור, פיסול, עיסוי וכדומה. כל הדברים הללו שאינם חלק מהכלל, אינם חלק מהמצרכים ההכרחיים, אך שהם חיוניים לנשמה, מוצגים במרכזי הסחר ומוצעים בעסקאות ברטר. במילים אחרות, אם נכנסתם וראיתם פסל שאתם מאוד רוצים, בתמורה לו אתם יכולים להציע עשרה עיסויים במידה ואתם מעסים מעולים. או אתם מוכנים לשיר למענם.

עסקאות הברטר מתבצעות בעזרת מחשבים. אפשר שהאדם שהכין את הפסל לא זקוק לעיסוי אך אדם שהביא ציור אותו רוצה האדם שהכין את הפסל, כן רוצה עיסוי. וכך זה נמשך, עסקאות הברטר מתגמשות והרצונות של כולם מתממשים. כך כל אחד יכול לבוא ולהחליף אנרגיה בצורה זו או אחרת, כדי לקבל את הפינוקים הקטנים בחיים, אם תרצו. כמו כן במסגרת המערכת הזאת, אנשים קובעים את שעות העבודה שלהם, ומשום שאין שעות עבודה קבועות ונוקשות, כל האנשים מארגנים את חייהם כך שיכילו שעות עבודה, זמן להנאה, למנוחה, למדיטציה, לעיסוקים רוחניים. הצרכים נענים ולא על חשבון אף אדם אחר, ומתוך הבנה שזמן המוקדש לעניינים רוחניים חשוב לא פחות מזמן העבודה.

כאן אנו מגיעים למשהו שעלול להוות בעיה. מה בנוגע לאותן עבודות שאף אחד לא רוצה לעשות (כיוון שכל אחד בוחר את עבודתו), כמו איסוף האשפה ופירוקה, עישוב הגנים ההידרופונים וכן הלאה. עבודות אלה שייכות לקטגוריה של השירות הקהילתי וכולם עוסקים בהן. כל אדם בעיר מקדיש כמות זמן מסוימת בחודש לשירות הקהילתי. משמעות הדבר היא שכולם עוסקים בכך, אף אחד לא עוסק בכך כל הזמן. לאף אחד אין משרה מלאה שאף אחד לא רוצה לעשות, דבר שעלול לגרום להתמרמרות.

במקום זאת, אם כל אחד עוסק זמן מסוים בשירות קהילתי, משמעות הדבר שיהיה עליו לעסוק בכך רק ארבע שעות בכל חודש. ומשום שהדבר הופך לפרויקט שנעשה פעם בחודש, למעשה מדובר בתעסוקה מהנה. כאשר אנשים עובדים בקבוצה בשירות הקהילתי, הם מתחילים לשיר, לשחק וליהנות. אף אחד לא מנסה להתחמק מהשירות הקהילתי.

אתם יכולים לעבוד בשירות קהילתי, תחום אחד הוא איסוף גללי החיות באזורי הטבע. עיסוק זה עלול לגרום להתמרמרות, אך אם מישהו מהגנים ההידרופונים עוסק בכך לצדכם, ולמשל גם מישהו מהמועצה, העיסוק הופך למשעשע ומאפשר לאנשים להבין שכולם שווים, שאיכר אינו שונה מחבר מועצה. לשניהם תחומי עיסוק שונים, ולשניהם תחומי עיסוק חשובים כדי שהעיר תתנהל כשורה. וכפי שאמרתי, דברים כגון שירות קהילתי מאחדים את כל רמות השירות השונות ויוצרים תחושת חברות אמיתית.

עתה נעבור למה שהוא אולי ההיבט המעניין ביותר במערכות היחסים האישיות שלנו. בטלוס יש לנו שני סוגים של נישואים. יש לנו נישואי קשר ויש לנו נישואים מקודשים. נישואי קשר נערכים כאשר שני אנשים רוצים לבחון לעומק את הקשר שביניהם. בנוכחות כוהן או כוהנת וקבוצה מחבריהם, הם מתחייבים לנישואי קשר ואומרים: "יש כאן משהו, אנו מבינים שאנו אוהבים זה את זה וברצוננו לבחון לאן זה הולך". זה סוג של נישואים משום שיש כאן התחייבות לתקופה מסוימת – שתימשך לפי בחירת בני הזוג. ואם הוחלט שהיה זה "משהו חולף או קשר שלא יעבוד", פשוט מתייצבים מול הכוהן או הכוהנת, מסבירים שהקשר לא עובד ולא נקשרת לכך כל סטיגמה. יש אנשים שמנהלים כמה נישואי קשר בו בזמן, וגם לכך לא נקשרת כלל סטיגמה.

דבר אחד שאין בנישואי קשר הוא ילדים. ילדים נולדים רק כתוצאה מנישואים מקודשים. בנישואים מקודשים בני הזוג החליטו ש"בסדר, יש בינינו קשר משמעותי". אז חוגגים חתונה גדולה ויפה יותר. כל נישואי הקשר מתפוגגים ובני הזוג נישאים בנישואים מקודשים שבהם מותר להם להוליד ילדים. כדי להוליד ילדים אנשים צריכים לעבור הכשרה, הם צריכים להתייחס לעניין מתוך תחושת אחריות רצינית. יש אנשים שעשויים להיות נשואים בנישואי קשר מאתיים, שלוש-מאות שנים לפני שהם נישאים בנישואים מקודשים. הם עשויים להינשא לנשמה התאומה שלהם כחודשיים לאחר שיצאו מנישואי הקשר. זה משתנה, אך שוב מדובר בבחירה. תמיד מדובר ביחס של כבוד זה לזה.

ובכך נסיים את הקלטת השניה בסדרה "סודות הערים התת-קרקעיות". אני שארולה דאקס. אני בתם של רה וראנה מו, ואי לכך, הנסיכה שארולה, ואני מודה לכם.

www.DianneRobbins.com