סאמאדהי והצל

מאת אלן מאשר
מורה, מאסטר ומרפא רוחני
מאנגלית: סמדר ברגמן

בלב חוויית הסאמאדהי ניצבת חוויית זהות חדשה ורדיקלית המבוססת על ההתגברות על הצל והאגו השלילי. האגו השלילי הוא יריבה של הנשמה, הוא תופס את העולם במונחים של הפרדה, הן מתגונן והן תוקפני ומכיל ריכוז משמעותי של אשמה רעילה. אנשים רבים בעלי תחושת זהות חזקה הם בעלי אגו שלילי חזק. בעת שהרוב חושבים שטוב שאדם מכיר את עצמו, האמת העמוקה יותר היא שכל זהות המעוגנת באגו השלילי מבוססת על עקרון ההפרדה ואי לכך מהווה עיוות של המציאות. כאשר אנו תופסים את עצמנו כנפרדים מאנשים אחרים, איננו יודעים מי אנחנו באמת ואיננו יודעים מי הם באמת. כאשר אנו מגדירים את עצמנו ללא הרף כנפרדים מכל האחרים, אנו בוראים עולם של קונפליקט מסלים. חמלה, הבנה ושלום יכולים להיות חלק מהעולם רק כאשר אנו תופסים את עצמנו מנקודת המבט של הנשמה. בעוד שהאגו מפריד אותנו על ידי הדגשת ההבדלים החיצוניים, הנשמה מאחדת אותנו על ידי הסתמכות על חמלה. היא יודעת בידיעה פנימית שכולנו דומים מאוד. חוויית הסאמאדהי היא מהפכנית כיוון שהיא משנה את מאזן הכוחות בעולם מקונפליקט לחמלה ומעוינות לשיתוף פעולה. לרוע המזל, כיוון שמצב הסאמאדהי הוא הישג אינדיבידואלי, הוא בורא מהפכה זו באיטיות רבה, אדם אחד בכל פעם.

האגו השלילי משוכנע לגמרי שכולנו אגואים נפרדים בגופים נפרדים, שונים ומנותקים לגמרי אלה מאלה בזמן ובמרחב. האגו לא רק שממהר לציין הבדלים אלה, אלא גם בונה את תחושת העצמי שלו בהתבסס עליהם. האגו עושה זאת על ידי כך שהוא משווה את עצמו לאחרים ללא הרף. כאשר התוצאה של הניתוח ההשוואתי מאפשרת לאגו להאיר את עצמו באור של  עליונות (בהשוואה לאלה מולם מדד את עצמו) הוא מרגיש טוב בכל הקשור למקומו בעולם ומתמלא בהערכה עצמית. כאשר התוצאה של מאמץ זה מאלצת את האגו להציב את עצמו בעמדה נחותה, הוא מרגיש רע בנוגע לעצמו וחווה תיעוב-עצמי.

כיוון שהאגו עסוק תמיד במשחק ההשוואה ויש לו צורך אדיר להאיר את עצמו באור של עליונות, השמירה על הערך העצמי היא תהליך שביר ועדין שלא מסתיים לעולם. הוא עולה ויורד בהתחשב בתוצאה של תהליך ההערכה של האגו מהתנסות אחת לשניה. במערך האגו הן הזהות והן הערך העצמי הם ערכים יחסיים ולאו דווקא אבסולוטיים. הם משתנים, עולים ויורדים על בסיס הצורך הנצחי של האגו לקבל החלטות מועדפות בכל הקשור למקומו בעולם.

האגו מאמין באמונה שלמה שככל שיוכל לבצע הבחנות לעליונותו בניתוח ההשוואתי המתמשך שלו מול אחרים, כך הופך אותו הדבר לייחודי ולרצוי. זאת מבלי להתחשב כמובן בכך שהבחנות אלה הן לעתים קרובות אשלייתיות, מלאכותיות, מוטות ביותר, מהוות הנמקות שכליות מזויפות לתחושת נחיתות. האגו מעוניין הרבה יותר להרגיש טוב בקשר לעצמו מאשר הוא מעוניין במציאות. אם האגו שואף לדבר-מה, הוא שואף להתבלט ולהיות ייחודי. הוא רוכש את כוחו באמצעות הפרדה ושליטה, ולא באמצעות שיתוף פעולה. רעיון הכוללות נחשב לתועבה בעיניו. הוא מאמין שהכללת אנשים אחרים משמעותה איבוד כוחו, איום על תחושת העליונות המלאכותית שלו, והפיכתו פגיע לתבוסה.

בגלל המוזרויות הפסיכולוגיות שלו, האגו משקיע רבות בשמירת תחושת הבלעדיות שלו. במטרה לעשות זאת הוא מקים מחסומי הגנה, כדי להרחיק אנשים ממה שהוא מחשיב לטריטוריה שלו. בדרך זו הוא לא יצטרך להרגיש פגיע וחסר כוח. האגו מבועת מפני קשר עם אנשים אחרים ומבועת אף יותר מפני החיבור לנשמה. האגו, לרוע המזל, הוא אויבו של הלב.

הזהות שמשיג האדם בסאמאדהי היא חוויה שונה לגמרי מזהות האגו השכיחה. הסאמאדהי הוא מצב של כוללות מוחלטת. הפילוסוף בלאס פסקל מהמאה השש-עשרה כתב פעם ש"היקום הוא כמעגל שמרכזו נמצא בכל מקום והיקפו בשום מקום". שימו במקום "היקום" את "מצב הסאמאדהי" ותקבלו הגדרה מצוינת לסאמאדהי. במצב הסאמאדהי אנו כלולים במרכיבים הגבוהים ביותר של הטבע שלנו ומסוגלים לראות את עצמנו בכל אדם ובכל הדברים. כולנו חולקים את אותה המהות, את אותה להבה נסתרת של הרוח שקושרת את כולנו יחד, עמוק בתוך נשמתנו. מרכז היקום הוא בכל מקום, בכל אחד.

בסאמאדהי אין כל אגו והבעיה של ערך עצמי אינה קיימת. הערכה עצמית היא הן צורך של האגו והן בעיה של האגו, תוצאה ישירה מנפרדות האגו מהנשמה. במצב הסאמאדהי האגו עבר טרנספורמציה והפרט השיג חיבור מודע קבוע לנשמתו. תוצאת החיבור היא התנסות ישירה באהבה ללא תנאי והיא מטביעה את חותם התכלית האלוהית על כל פעולותיו. כאשר אנרגיה אלוהית זורמת דרכנו אנו חווים חסד. אם כולם יהיו מאושרים יהיה הרבה פחות קונפליקט בעולם.

מצב הסאמאדהי הוא ללא ספק מצב תודעה רצוי. מדוע אפוא כה מעטים השיגו אותו?

בין הפרט ובין נשמתו ניצב הצל. הצל מורכב מכל האירועים הטראומתיים שחווינו ולא ניקינו מהתת-מודע שלנו בתקופת החיים הנוכחית ובתקופות חיים אחרות. הצל מחזיק בחשכה שלנו. הוא מזין את האגו השלילי ומתסכל את הנשמה. הוא משמר את הסטטוס קוו בנפש וחוסם את הדחפים ההתפתחותיים לגדול. קארל יונג כתב פעם ש"אם לא נתמודד עם החשכה הנמצאת בתוכנו, נפגוש בה כגורל". מציאת הצל שלנו, ההתמודדות עמו, הרגשתו וניקויו, מייצגים את סגירת מעגל הקרמה שלנו ואת תחילת המסע אל עבר הסאמאדהי. כדי לחוות את האור הפנימי הבהיר ביותר שלנו אנו חייבים להתמודד עם החשכה העמוקה ביותר שלנו ולנקותה. אם לא נתמודד עם הצל שלנו, לא נגיע רחוק בנתיב ההתפתחות.

כיוון שלכולם חוויות שונות של הצל שלהם, הרי שנתיב האמיתי של כל אחד הוא ייחודי. הרבדים הלא-מודעים של הטראומה שבנפשנו הם הדלק לצמיחתנו. כאשר אנו מנקים טראומות אלה, הן מספקות את האנרגיה להתעלות באור ישותנו. אף סוג של התנגדות פנימית לא יישאר כדי לעכב בעדנו. לאו טצ'ו, מייסד הטאואיזם, הביע זאת כך: "כיוון שהחכם מתעמת עם קשייו, לעולם אינו חווה אותם". אם ברצוננו לחוות סאמאדהי, אנו חייבים להתגבר על הצל שלנו, לטהר את האגו ולנוע במודע אל עבר הנשמה שלנו. אין דרך אחרת.

www.alanmesher.com