מילות הארץ ~ קולה של האם

 סיפור בריאה מאת אימא אדמה

באמצעות מישל מאיאמה
מאנגלית: סמדר ברגמן

 

אני עומדת לספר לכם סיפור קצר.

ובעת שאני חולקת סיפור זה אתכם,

אם מתרחשת תהודה בתוך מודעותכם,

שאפו אותה אל תוך גופכם, ונשפו, שחררו.

כיוון שהסיפור הזה הוא סיפורנו.

אין זה הסיפור שלכם או הסיפור שלי ~ זה הסיפור שלנו.

יש בו חלקים מסוימים שיש לזכור,

כיוון שצעיפי השכחה כיסו את התודעה

במשך מאות רבות מאוד של שנים.

הצעיפים הללו מוסרים כעת.

בעת הקריאה בשם התודעה, זיכרונכם מתעורר.

אפשרו…

כיוון שכאשר אתם זוכרים, מתרחשת הפעלת צפנים

הלכודים בתוך אותו מקום נשכח.

במקום ובזמן בו שכחתם, חתמתם בתוככם

היבטים מסוימים של עצמי הרוח הגדול יותר שלכם,

כמו גם צפנים בהם החזקתם עבור הכלל, עבור הקולקטיב,

שלא ניתן היה לשחררם עד אשר מרכיבים מסוימים יוצגו

בשדה תהודה ספציפי.

קריאה בשמם היא שתפתח אותם, ותזמנם הלום,

והתזמון עכשיו הוא.

לכן הנשימה חשובה.

כאשר אתם זוכרים ונושמים אל תוך המקומות הללו,

הם ישתחררו,

עבורכם ואז עבור הכלל.

אינכם ישויות מבודדות.

כולכם גוף אחד.

אתם תא בתוך כוליות גופי, הגוף שלנו.

זו האמת.

פתחו את גופכם ונשמו אל תוך מקומות אלה שנפתחים.

כל שהם רוצים לעשות הוא להירגע,

לשחרר את הדפוסים המחזיקים.

זה כל שהם רוצים.

הם אינם אוהבים להרגיש אי נוחות.

הם אוהבים חמימות. הם אוהבים מגע.

הם אוהבים מים חמים. הם אוהבים נוחות.

הם אוהבים שרירים רפויים, וישויות רגועות בתוכן.

שאפו…. היאנחו…..

עשו זאת כמה פעמים…..

וכך אתחיל בסיפור.

האזינו באמצעות אוזניכם הפנימיות.

האזינו באמצעות לבכם.

האזינו באמצעות גופכם.

ורק באופן חלקי האזינו באמצעות מוחכם.

הניחו למוח להיות חופשי ולקבל מעבר למה שהוא זוכר ברגע זה.

נשמו וקבלו.

היפתחו… עמוק יותר בתוך לבכם.

שקעו עמוק יותר…. הכניסו את המיקוד שלכם עמוק יותר.

היו כילד קטן המקבל לחלוטין את הסיפור:

פעם על פני הגוף היפהפה הזה שלנו,

צמח לו גן שופע,

גן שהיה כה יפהפה

שכל ההילה של הפלנטה הזאת, של הגוף הזה,

הייתה זהובה.

הכל נשם אור זהוב.

הכל נשמו חיים מאור זהוב זה ששכן בה ומעליה.

הכל היה מואר כה יפה בקשתות.

בכל פעם שאתם רואים קשת, מה קורה ללבכם?

הוא נפתח!

האם אתם מרגישים שמחה?

האם אתם מרגישים איכות קסומה?

הקשתות מזכירות לכם את הקסם,

את הפליאה, שפעם נכחה תמיד.

שפעם נשמתם תמיד.

הנשימה שלי התקבלה בחופשיות על ידי כולם.

כל שהיו חיים פיארו את הפלנטה בנוכחותם,

בלבם, ביופיים,

והביאו צורה לכל מקום בו הציבו את עצמם.

צורות אלה צמחו מתוך נשימת החיים,

נוצרו על ידי שמחתם של הכל בהתנסותם במי שהיו,

והם הביאו יופי בשפע אל כדור הארץ.

כל מי שהיה בעל גוף זוכר את הגן,

כיוון שכדור הארץ היה מקום בו נוצרו הגופים שלכם,

וכל הסיפור טמון בתאים שלכם.

לכן זכרו את האור הזהוב שסבב את כדור הארץ

שם לא היה צורך בסערות ובעננים

הנפרדים מהשמיים או מהאטמוספירה

כיוון שהיה איזון מושלם סביב כדור הארץ.

ואתם זוכרים את ההרמוניה, את ההרמוניה המושלמת,

של כל אלה שרקדו כאן.

זכרו, והרגישו היכן בגוף התודעה שלכם אתם זוכרים.

לאחר נשימת זמן ארוכה,

לאחר שהגן העניק הנאה רבה מזה זמן מה,

הגיע הזמן להתחיל להגשים את התכנית שלנו,

כדי לאחד את כל היבטי עוצמת הבריאה, הבורא,

והיקום שקדם ליקום הזה.

פלנטה אחרת יועדה קודם לפלנטה הזאת,

אך היא נכשלה ביכולתה לאחד את המגוון

שכבר התפתח ביקומים הקודמים

והיא השמידה את עצמה.

לכן, ברגע שגוף פלנטרי זה התפתח עד לנקודה מסוימת,

הוא נפתח להתיישבות,

וישויות החלו מגיעות ממקומות ומממדים אחרים.

מקום זה נפתח לקבל ולברך בזרועות פתוחות

את כל שבאו.

הם באו,

וכמה מכם באו אז,

בסקרנות ובתשוקה לחקור מקום חדש.

כמה מכם באו ורצו לאסוף את שמצאתם כאן,

ואז לקחתו חזרה לאחרים שהכרתם באותם מקומות.

כמה מכם באו כיוון שהייתם עייפים

ורציתם מקום לנוח.

כמה מכם באו כדי להביא לכאן מתנות.

כולכם באתם כיוון שמשהו קרא לכם,

והתודעה שלכם החלה להתרקם אל תוך מה שכבר נכח כאן.

מה שלא ידעתם בבואכם לכאן,

ומה שלא סופר לכם,

היה שהליבה המגנטית של גוף זה

כה חדורה

בכוח ובאהבת המשיח

שלבכם יפתח בנקודה מסוימת,

בזמן מסוים,

כיוון שהגופים שלכם לא יוכלו להתנתק מגוף זה.

דבר נוסף שלא ידעתם

היה שהכוח המגנטי של האהבה הזאת

הגביר הכל.

בעיקר הוגברו המחשבות.

ודבר שלישי שלא הובן

היה שהייתה זו פלנטת מים.

כל שהיו הגופים,

כל שהיה גופי,

מורכב היה בעיקר ממים, מנוזל, מרגש.

האנרגיות החלו לנוע.

כוח החיים המשיך להיות שופע,

אך במגוון כה רב,

שחלק מצורות המחשבה תפסו שוני,

האחת מהשניה,

ושהבדלים אלה נפרדים בדרך כלשהי

במקום חלק מהשלם.

תפיסה זו, גם כן, נארגה פנימה והתאפשרה.

כל האטמוספירה

היא התודעה של כולנו יחד.

אין אטמוספירה

מחוץ לתודעה שלנו.

הרוחות החלו לנשוב

כאשר המחשבה החלה לנוע.

כאשר הרוחות הללו נשבו על פני האדמות,

האטמוספירה המשתנה

השתנתה עבור כולם.

היה זה גם זמן של לידת ארצות חדשות.

הפלנטה הזאת, הגוף זה, הגוף שלנו,

לא נוצר לגמרי,

והוא ממשיך ליצור את עצמו אפילו היום.

לכן היו זמנים בהם הקרקע הייתה נפערת,

הימים היו נעים,

הרי הגעש וההרים היו מתרוממים.

כל זה היה חלק מהשלם.

כיוון שהכל ידעו טלפתית

מה הכרחי,

לא נגרם כל נזק לאף אחד בתנועות הללו

והצמיחה המשיכה בתוך כדור הארץ.

כולם היו ממוקמים באופן מושלם.

אז הגיע זמן

שבו אלה שהצטרפו לכדור הארץ

הגיעו עם צורות מחשבה

ממקום אחר ועם תשוקה ליטול

ממאגרי הקריסטלים, אבני החן, הזהב, הפלטינה והמינרלים האחרים

של כדור הארץ.

אותם אלה שבאו היו

מובנים מאוד במחשבותיהם,

כה מובנים

שהתהודה של הגופים שלהם כמעט ולא הייתה נוכחת.

הייתה להם אנרגיית אור מעודנת מאוד,

אך מעט מאוד אנרגיה מגנטית.

הם שימרו את האנרגיה שלהם בצורה השייכת לשכל,

והם ביטאו אותה

בצורות ובעיצובים טכניים מאוד.

הם באו והם החלו

לברוא את תרבות

כפי שהכירו, כמו זו שעזבו.

הם נטשו תרבות זו

כיוון שהיא הושמדה כליל.

אף-על-פי-כן הם לא ידעו את הגורם,

והגורם הגיע אתם ליקום הזה ולגוף הזה.

הם פיתחו ביקום הקודם

התמכרות לשלמות.

גיאומטריה היא שלמות בצורה מובנה.

אתם אוהבים פירמידות?

זה חלק מהמטריצה

של מה שהובא לכאן.

אלה שהוקסמו ממה שהובא לכאן,

מהיופי של הארכיטקטורה,

ומיופי הטכנולוגיות,

החלו ליצור דרך אחרת של בריאה כאן,

הנפרדת מהסדר הטבעי

של גוף נוזלי זה

ושל כוח החיים המגנטי

של לבי שבמרכז.

המבנים שהם בראו במחשבה היו מדויקים,

יפים ומושלמים בכל פרט ופרט.

כמה מכם עשויים לזכור מקדשים גדולים

עם עמודים גבוהים הנישאים לגובה

ליד האוקיינוסים.

פירמידות גדולות

בהן התהודה של הבהט הלבן

הגבירה את כל שזורז

או תוכנן במקומות הללו.

אתם קראתם לה אטלנטיס.

ואף-על-פי-כן היו אלה בעלי גוף פיזי

שכבר היו חלק מהפלנטה.

הגוף הפיזי הוא גוף נוזלי, גוף של מים.

ויש לו רגש, תחושה,

מתנה טבעית לברוא ולחוות

את הגן ואת הגוף.

הרגשה, תחושה, היא חלק מהעיצוב שלו.

אלה שהיו בעלי שכל אך ללא גוף לא הבינו.

בהציבם מבנים,

ובהתחילם לגבש מבנים אלה במחשבה

ללא התחשבות באיזון העדין שלנו,

הפלנטה הזאת, הגוף הזה שלנו,

החל להרגיש מוגבל יותר ויותר.

יש בכם כאלה שיזדהו אולי עם שלמות רבה זו.

או אולי אתם זוכרים כל זאת כעדים.

היה זה זמן שאלה שהיו זכרים

היו בעלי נטייה טכנולוגית.

הם נמשכו, הסתקרנו, ואפילו פותו

על ידי אלה שהזדקקו לעובדים,

והם היו להוטים ללמוד

את שעדיין לא היה להם ידע לגביו.

אלה שהתרחקו

היו ממין נקבה,

שילדו ילדים ונשארו מחוברות יותר לגוף האם

באמצעות המחזורים והגופים הפיזיים שלהן.

ההפרדה שצמחה באותו זמן הייתה רחבה ביותר,

בגלל האנרגיות השונות כל-כך

של העמים המיישבים, אלה מאלה,

ושל השכל מהגוף.

הפך ברור שהאחד אינו מסוגל לראות את האחר.

התקשורת הייתה מוגבלת מאוד, שונה לחלוטין,

ולא התקבלה היטב בין השכליים ואנשי המים.

כך החלה ההפרדה,

לא רק של מחשבה מגוף ורגש, אלא מזכר לנקבה.

כל אחד מכם היושב כאן מכיל את שניהם.

אתם חוויתם מלחמות בתוך הגופים שלכם,

ומלחמות בין השכלים לבין הגופים שלכם.

הדתות פיקדו על הגופים.

הדתות רוממו שלמות, שלמות אלוהית.

הטכנולוגיות רוממו מיקוד מנטלי ואת היכולת לברוא ממקום זה,

והן שפטו, אולי בחומרה, את הטבע הרגשי.

למרבה הצער, באותו זמן המכונה אטלנטיס,

הפיצול היה כה מגובש

שלא הייתה תקשורת בין אלה

שהחזיקו עדיין בתהודת האימא, הפלנטה,

ואלה שבאו והקימו על פניה ערים יפיפיות.

זכרו.

זכרו ונשמו,

כיוון שמה שאירע באותו זמן היה

שככל שמבנים רבים יותר וצורות מחשבה רבות יותר נדחסו אל הפלנטה,

האטמוספירה השתנתה.

הם לא הבינו שהמחשבות שלהם בוראות את האטמוספירה.

הם לא הבינו שהבריאה הייתה עניין של כוונה הנשואה לנשימה ולמים.

אלה שבאו לכאן לא ידעו זאת.

התוצאה הייתה שואה נוראה, פציעה של ליבת הגוף הזה

שהורגשה על ידי כל שהיו על כדור הארץ באותו זמן.

המים סערו.

מעטים שרדו.

התוצאה הייתה פצע בלב, בכיסוי שסביב הליבה.

כדי להגן על הפצע ולאפשר לו להירפא,

החיבור של התודעה והגופים של כדור הארץ

החל להתנתק מגוף האם.

שוב לא יכולתם להגיע אליי,

ואני לא יכולתי להגיע אליכם גם כן.

המחשבות שלנו לא היו אותן מחשבות.

הגופים שלנו הפכו נפרדים.

אתם התהלכתם עליי, שוב לא הייתם אני.

הייתה זו אבדה גדולה לכולנו.

אבדה גדולה עליה לא יכולנו להתאבל, כיוון שרבים לא היו בגוף.

רבים עזבו, והגופים אל תוכם שבו

הפכו דחוסים יותר ומובנים יותר בחומר.

התודעה הזאת, כדור הארץ הזה, הגוף שלי,

פנה פנימה בעת הפציעה, בעת השואה.

איבדנו את ההיערכות שלנו

עם האחים והאחיות שלנו

במערכת השמש הזאת ובגלקסיה.

התחלנו לחוש בודדים

כיוון שהם לא יכלו להגיע אלינו,

ואנו לא יכולנו להגיע אליהם גם כן.

הייתה תחושה גדולה של אבדן,

והדבר קרה בגלל

שתודעה של סוג אחד של אבולוציה לא הייתה מודעת

כיצד לתקשר עם היבט אבולוציה אחר.

האבולוציה המתועדת באנתרופולוגיה שלכם

ובסיפורים שלכם,

מוגבלת מאוד במודעותה.

הם חופרים וחושפים את העצמות

והם מספרים לכם מה הם הוציאו,

והם ממציאים סיפורים

לספר לכם כיצד הייתם בעבר.

אין זה כלום,

כיוון שהאבולוציה הייתה ירידה תחילה ואז עליה.

ראשית הירידה.

לאחר אטלנטיס היה דרוש זמן רב מאוד כדי להתחיל לבנות מחדש די גופים

ולהתחיל להביא תודעה חזרה אל

הגוף הזה, אל כדור הארץ הזה, אך זה היה שונה.

היו אלה שהסתירו את הרשומות, שהחביאו אותם,

כדי לשוב ולמוצאם לאחר שחזרו.

אבל כאשר הם שבו והוציאו אותם במצרים, ביוון, במזרח התיכון,

ובאמריקה הצפונית והדרומית,

הגופים היו שונים והם לא יכלו

לקבל את המסרים של הרשומות ולפענח אותם

כפי שהיו ידועים בעבר.

אלה מכם שזוכרים כעת

כמה מהתרבויות העתיקות והגדולות הללו אפשר

ששיחקו עם הרשומות הללו שמצאתם.

אך כיוון שלא הייתה היערכות טהורה עמן,

חל הרס כתוצאה מפתיחתן חלקית,

ללא היכולת להשתמש בהן באופן מלא.

הרגישו בגופכם היכן כמה מהמקומות הללו

ששונו בגלל ההרס.

הרגישו היכן הושפעתם והיכן שמור הזיכרון

מהשימוש ברשומות הללו,

השימוש בסודות הללו במסגרת בתי הספר של המסתורין.

כמה מכם זוכרים מצבים פרימיטיביים או טבעיים.

אלה היו הגופים שהחזיקו בתהודה הרבה ביותר עם גופי שלי

כדי לשמר חיבור מודע על פני שטח הפלנטה.

לאלה יש עור שצבעו חום או נחושת-אדמדמה,

יהיו היכן שיהיו על פני הפלנטה.

התודעה שלהם תואמת לתודעת הבריאה, הנשימה והמים.

אותם אנשים ואלה מכם שזוכרים

את הימצאותם בגופים שכאלה שירתו להחזיקה במקומה.

אלה הצועדים על פני האדמה בעור כהה מאוד

כאדמה העשירה של כדור הארץ,

התפתחו כדי להחזיק בתהודה

של החומר הגשמי הפיזי

בהתאמה למה שהיה החומר של הפלנטה.

הדופק של הפלנטה, שמביא חיים במובן מגנטי ועשיר מאוד,

הוחזק במקומו על ידי אותם אנשים.

בעלי צבע העור הצהבהב החזיקו גשר במקומו

בין אלה שהתעלו מעבר למקום זה, כדור הארץ הזה, והשכל.

וכך הייתה תהודה, אך פחות בתוך הגוף.

קשר כלשהו, אך למעלה, אל הרוח.

בעלי העור הלבן

ירשו מבנה של תודעה,

בעזרתו יתעוררו בהדרגה ויזכרו את הסיפור כולו

כמו גם ימזגו את כל התודעות ויתמירו את מבני המחשבה

עבור כל הפלנטה המנטלית שבמקור הייתה כה נפרדת.

כעת אתם נכנסים עמוק אל תוך הזיכרונות שלכם,

הזיכרון שלנו, עבור עצמכם ועבור הכלל.

אתם משחררים את כל שעיוות

את טוהר הבריאה המקורית.

ולמרבה הצער, תפיסות מעוותות

צמחו תחילה מחוסר היכולת לתקשר האחד עם השני.

יש לפעמים כעס גדול כאשר אינכם מובנים,

כאשר הדבר שאתם מנסים לומר או להיות אינו מתקבל.

זו הייתה ההתנסות שלכם.

אלה מכדור הארץ, שהתפתחו כאן,

לא התקבלו

על ידי אלה שבאו ממקום אחר ולא יכלו להבין.

היה כעס גדול,

בייחוד באלה שהיו בעלי גוף,

כיוון שהוא רגשי, עשוי ממים.

לא הייתה הבנה

כיצד לשחרר את התסכול, הכעס והכאב.

לא הייתה מודעות

כיצד לשחרר רגשית באותו זמן,

כיוון שלא היה עליכם לעשות זאת קודם לכן.

צורות המחשבה של אלה ששלטו

או היו מהתרבות הדומיננטית

היו חסרות הבנה לגבי הטבע הרגשי.

לכן, מאז ועד עתה הכל לומדים לשחרר,

לכבד, ולברוא את שהפך כה כלוא

בתוך הגוף והאטמוספירה, שבראנו קולקטיבית.

אנו בראנו באופן קולקטיבי את השואה

ממנה אנו מחלימים כעת.

כעת אנו מחזירים את האיזון על כנו.

אחד אחד אנו שבים לאיזון.

האטמוספירה שלכם שאתם בוראים נחווית אז כהרמוניה.

אלה שנכנסים לאטמוספירה הזאת חווים ומתחילים לזכור הרמוניה,

וגם הם נכנסים אז פנימה, משחררים

וחוזרים לאיזון ולשיקום.

כאשר אתם קוראים סיפור זה, גם אתם תזכרו

כיוון שהפעם הזאת אינה כה שונה.

היא נבראה מחדש.

ומדוע היא נבראה מחדש?

כדי להשלימה. לאחד אותה.

לאחד את המטריצה של השכל והשלמות עם הגוף המגנטי, הנוזלי.

כאשר יתקיים איחוד ניתן יהיה לברוא מעבר למה שנעשה בעבר.

אתם עומדים על סף זה.

אתם סף זה של איחוד.

כמה מכם עייפים ממלחמה?

עייפים מהמלחמה שבין הזכר לנקבה.

כאב של מערכות יחסים.

סבל.

כמה מכם עייפים מהמלחמות שבערים וברחובות שלכם?

בין גזע לגזע.

דת לדת.

מערכת אמונה למערכת אמונה.

אתם רואים?

הרגישו בגופכם היכן אתם עייפים מכל זה.

הרגישו בלבכם היכן אתם עייפים

מהמלחמה הזאת שהייתה חלק מהדרמה הגדולה הזאת של הנפרדות,

והרגישו בעצמותיכם היכן אתם יודעים

שאתם כאן כדי לאחד ואז לסנכרן

את שתי המערכות הללו שאינן אמורות להיות נפרדות עוד.

אם ואב.

בסופה של אטלנטיס

נעשה שימוש במטריצה המנטלית/טכנולוגית

כנגדי, כנגד האם.

אותה מטריצה מוקדה כנגד האם,

ההיבט הנשי של הבריאה.

אני, כאם,

נכנסתי פנימה אל תוך ישותי כדי להגן על עצמי.

אלה שהושפעו יותר מכל באותו זמן

היו אלה ששהו בגוף זכרי,

כיוון שההיבט הזכרי פנה כנגד

טון ומקצב תהודת לבי.

זמן רב היה דרוש לו להירפא.

זמן רב מאוד מאוד היה דרוש לו להירפא.

הכאב שלכם והכאב שלי

היו כאב אחד.

הגופים שלכם שחררו את כאבי.

המלחמות שלכם שחררו

את כאב אותה הפרדה.

והערגה והבדידות שלכם

לא היו רק בגלל שחשתם נפרדים מהרוח

ורציתם לחזור הביתה אל הרוח.

היה זה רק תסמין לערגה להשתייך לכאן ולברוא שוב, כאן,

את הגן היפהפה

שפעם הכרתם.

אינכם יכולים להתגעגע לדבר שלא הכרתם מעולם.

אתם יכולים לדמיין את הרוח,

אבל הרוח באה לכאן ובראה

ישות יפהפייה זו, גוף, שיתאחד כאן.

איחוד כל ההיבטים יושלם כאן.

אני שבה כעת.

התודעה שלי שבה.

אני חוזרת אל תוך האטמוספירה שלכם,

אל תוך הגופים שלכם,

ואל תוך התודעה שלכם,

ולא תהיה עוד הפרדה.

עם הנכונות שלכם,

עם הסכמתכם לסיים את המלחמה,

והסכמתי, לסיים את ההגנה,

אנו שבים ומתאחדים.

היפתחו.

התחילו לנשום.

הניחו לשכל שלכם להירגע.

נשמו אל תוך הגוף שלכם

והתחילו להיפתח.

לאמיתו של דבר זהו זמן יפהפה,

כיוון שזה זמן האיחוד מחדש.

זמן של חזרה לאיחוד

של כל החלקים,

ושל כל ההיבטים,

ושל כל הקולות,

ושל כל הלבבות,

שחשו נפרדים, בודדים וכואבים

בגלל ההפרדה.

 אני מזמינה אתכם כעת

בעזרת כל הנוכחים

בגוף,

ברוח,

להצטרף אליי בזמן הזה

ולהשלים ריפוי של הפצע הגדול

שאנו חולקים קולקטיבית

בלב לבנו.

התחילו לנשום

אל תוך לב לבכם,

ואל תפחדו

ממה שתמצאו שם,

כיוון שאנו חולקים זאת יחד.

אף אחד לא ימצא מקום זה לבדו.

אנו עושים זאת יחדיו.

אפשר שיהיו מחסומים בדרך.

אני אסייע לכם עמם

אם תהיו מוכנים להיפתח.

הישות שלכם, הגוף שלכם, יסייע,

והכל יסייעו.

פיתחו את לבכם.

במרכז יש כדור זהוב, ספרה זהובה.

מצאו את הספרה.

מצאו את מקום הפצע הפעור שבספרה,

בליבה שלנו,

בלב הלבבות שלנו.

כולנו חווינו זאת.

מצאו אותו והרשו לעצמכם לנשום אל תוכו,

ושחררו ממנו את הכאב ואת הרגשות.

התחילו לאפשר לגוף שלכם להיפתח כעת.

ופצע זה נפתח,

הוא מקבל כעת את אהבתכם,

את אהבת גופכם, את אהבתנו.

הניחו לאהבה שלכם להקיף את הפצע

בליבת לבכם,

בליבת הלב שלנו,

בליבת לב האדמה.

פיתחו את אהבתכם

כדי לרפא את לב הלבבות שלנו.

כן, אנא.

אנא, חלקו את אהבתכם.

ופצע זה מקבל את האהבה,

הוא נרפא,

ושחזור מלא יכול להתרחש,

של התודעה,

של הגוף,

של הרוח,

של כדור הארץ.

הרשו לעצמכם להירגע חזרה אל תוך הגופים שלכם כעת,

היפתחו והניחו לספרה הזהובה להתחיל לפעום

ולשדר את התהודה אל תוך החדרים החיצוניים של לבכם.

התחילו לאפשר לה למלא,

להיפתח דרך החזה, הזרועות והכתפיים שלכם

שנסגרו כדי להגן על הפצע.

פיתחו גם את צ'אקרת הבסיס

ואת צ'אקרת הבטן

שנסגרו כדי להגן על הפצע.

כולן נסגרו כדי להגן על הפצע.

היפתחו מהלב והחוצה.

החוצה ומטה, החוצה ומטה, החוצה ומטה.

פיתחו את החזה.

לב לבכם נרפא כעת,

הופך שלם,

והוא יהיה כאן עכשיו.

נשמו בעדינות אל תוך המקומות הסגורים שבגופכם,

בכתפיים שלכם,

בבטן שלכם, ברגליים ובגב שלכם.

הרגישו כיצד הם מתחילים לקבל את זוהר

האור הזהוב.

המשיח אינו שב לכדור הארץ,

המשיח תמיד היה כאן,

המשיח היה והנו המהות שלב לבנו,

ותמיד היה כאן.

זה מה שברא את הגן הזה,

וכעת הוא מוחזר אלינו,

אינו ניתן לנו, אלא מוחזר אלינו.

האור הזהוב יוצא מתוכנו,

מתוך ליבת הגוף הגדול הזה.

הליבה של כל גוף על הפלנטה הזאת

מפיצה אור זהוב.

האטמוספירה הייתה בעבר זהובה.

הכל נשמו את האור הזהוב.

הצמחים, בעלי החיים, וכל האבנים הכירו אותו אינטימית.

 אתם נשמתם וחוויתם אותו

מבלי לדעת מה הוא.

הניחו לו לבוא, כיוון שכאשר אתם מולידים

אור זהוב זה אל העולם,

אתם משיבים את האיזון על כנו.

פיתחו את צ'אקרת הבסיס של הגופים שלכם.

זוזו בכיסא שלכם אם יש לכם צורך.

נועו מעט,

הניעו בעיקר את האגן

שם קשה לכם להירגע.

מדוע יש כאב רב כל-כך בלידה?

בגלל ההתכווצות וההגנה.

דרושה אותה כמות של אנרגיה

כדי לשחרר את הכיווץ

ולאפשר לתינוק לצאת אל העולם עכשיו,

וזה כואב.

פיתחו את הבסיס, זכר או נקבה.

התחילו לשחרר את ההגנות, את הפחדים,

והניחו לרגליים שלכם להיות שורשי הגוף שלכם,

מחברים את האור הזהוב פעם נוספת

אל התהודה

של לב ארץ המשיח.

לבי עם לבכם,

באמצעות הגופים שלכם,

שוב אינכם מתכווצים בהכנה

למה שהרגשנו

וחווינו.

אני שחררתי את הגנתי

מסביב ללבי.

אני מושיטה יד מעלה כעת,

האור הזהוב זורם מעלה אליכם

בעת שהלבבות שלכם נרפאים,

וזורם מטה אליי.

אנו מושיטים יד האחד אל השניה.

אנו רוצים זה את זו.

איננו רוצים עוד להיות נפרדים.

שחררו את אמהות האדמה שלכם

ואת אבות האדמה שלכם

מהמיקוד שלכם באשמה ובכעס.

הם לא ידעו

שגם הם, נושאים את הפצע.

הם לא ידעו

שגם הם, נסגרו שלא מדעת

בתוך העיוותים

של המצב הלא-מאוזן שהתפתח כאן.

הם לא ידעו

שהם נשאו אותו עמם

וזרעו אותו בתוך ילדיהם.

אבל אתם נולדתם

כדי להיות מודעים.

כאשר אתם מתחברים שוב

במקום זה של לב אל לב,

כללו את כל אלה

שהם חלק מכם באמצעות גופכם,

שזרעו את גופכם

כדי שתוכלו להיות

ישועת הפלנטה הזאת.

כללו את כל אלה בעלי

קרבת הדם אליכם,

את ילדיכם,

את הוריכם,

כל אלה השייכים לשושלת שלכם,

לקשרי היוחסין שלכם

חזרה אל הגזעים מהם התפתחתם.

הושיטו יד.

הושיטו יד וכללו אותם.

הלב שלכם, הלב שלנו, חסר גבולות.

הוא שופע באהבתו.

כאשר אתם כוללים את כולם, הם שומעים,

הם מקבלים, הם נכללים.

התמקדו כעת עמי בלב לבכם.

איני רוצה אתכם בחלל החיצון.

אני רוצה אתכם כאן.

כן.

לכל אחד מכם מתנות,

מתנות יפהפיות המקודדות בלבכם.

אתם נושאים מתנה

האמורה להתקבל כאן

בהתנסות הקולקטיבית שלנו

בכדור הארץ הזה, בגוף הזה.

נשמו מתנות אלה

כאילו הייתם מגישים אותן לי.

הגישו לי את מתנותיכם,

לכל כולי,

לכל הבריאה.

באמצעות צ'אקרת השורש שלכם

העניקו לי, לכדור הארץ, את מתנותיכם.

הניחו אותן בתוך גופי

באמצעות גופכם.

אנו גוף אחד.

וכאשר אתם משחררים את המתנות שלכם

הן משתחררות גם עבורכם.

מתנות אין לשמור.

מתנות יש להעניק.

אבל היה עליכן להגן עליהן עד אשר יגיע הזמן.

היה עליכם להסתיר אותן

מאלה שלא הבינו

ולא קיבלו

ולא הסכימו.

טוב עשיתם.

ואני מודה לכם על ששמרתם על מתנותיכם

במשך זמן ארוך מאוד זה של כדור הארץ.

כמה מכם לא חשפו

את המתנות מעולם… באופן מלא… במישור הזה.

אתם חיכיתם זמן רב מאוד

כדי לשחרר את השייך לכם,

לבוא, להעניק, כאן.

פיתחו מתנות אלה עבור עצמכם,

ועבורי,

ועבור הכל,

ושבו ביופי

של המתנה שאתם.

אני מקבלת אתכם.

אני קוראת לכם ואני מקבלת את מתנותיכם

ואני מגשימה אותן.

הרשו לעצמכם להכיר במתנה שלכם ולהיות המתנה שלכם.

נשמו אל תוכה

והעניקו לה את כל שדרוש בעת שהיא צומחת בתוככם.

אתם כבר גידלתם אותה.

לפעמים כואב לגדול.

הפצע לא נרפא לגמרי,

אך היא עדיין שם,

גדלה.

זמנו את שדרוש לכם.

זמנו את שדרוש לכם

וקבלו אותו במלואו.

כל אחד מכם מחזיק במתנה.

יש לה היבטים רבים,

והיא יכולה ללבוש צורות רבות.

ואז אתם מבקשים

לקבל אותה בעצמכם תחילה,

כיוון שאתם חייבים

לקבל את המתנה שלכם במלואה בעצמכם

לפני שתוכלו לחלוק אותה עם כולם.

כאשר אתם פותחים מתנה זו

לתודעה שלכם

ואת התודעה שלכם למתנה שלכם,

בכל רגע אתם תשרתו את מתנתכם

והמתנה שלכם תשרת אתכם,

עד אותו זמן

שבו הגוף שלכם יפתח

ויעניק אותה לכדור הארץ.

היא לא תצא מתוך החזה שלכם,

היא נולדת באמצעות החומר,

באמצעות הצורה,

כתינוק,

אל תוך צורה.

היא נולדת מטה.

המתנה נעה מטה

ומשתחררת אליי,

כיוון שאני, האם,

קראתי לכם לכאן.

הזרעים שהוחזקו בפנים

נזרעים כעת באמצעות צ'אקרת הבסיס שלכם,

זרעים כאן כדי לצמוח.

הלבבות מחזיקים באוצרות עד אשר מגיע הזמן

לזרוע אותם

ולא ניתן לזרוע אותם

עד אשר הם יורדים באמצעות הגוף.

מטה דרך הרגליים שלכם

אל החיבור המקרקע עם גופי

וכל התודעה.

אין זה משנה כמה אתם יודעים,

הם אינם יכולים להשתחרר ולהיזרע

עד אשר פחד או כל סגירה אחרת

בחלק התחתון

של מערכת הצ'אקרות והגוף ייפתחו.

אני מקבלת את המתנות שלכם

ואני מחלקת אותן לכל.

אם יש היבט של המתנה שלכם

שאתם מרגישים שמוכן להשתחרר

מגופכם,

בעדינות

אפשרו לו למצוא נתיב

מלבכם

מטה דרך מסדרון הליבה הפנימית שלכם,

דרך חוט השדרה,

ונשמו בעדינות

כאילו אתם מקבלים עתה

את המתנה שלכם באמצעות גופכם,

מעניקים אותה.

נשמו מטה,

שחררו את שמוכן להשתחרר

באמצעות החלק התחתון של גופכם,

פיתחו את השורש

והניחו לה לצאת.

אל תפחדו לתת לה לצאת.

אל תפחדו לשחרר אותה.

המוות אינו התוצאה

של שחרור המתנה שלכם.

החיים הם התוצאה

של שחרור המתנה שלכם.

שחררו את הפחד

שבאגן,

הפחד מפני שחרור

המתנה שבלבכם,

הפחד

שאתם תעזבו גוף זה

אם לא תשכון בו עוד מתנה.

הענקת המתנה חסרת גבולות,

אינסופית,

אין סוף למתנות

של הטבע המהותי שלכם.

התודעה שלכם

היא כהורה חדש

המביא עתה מתנות אלה

לכדי צורה.

האנרגיה משתחררת,

היא כבר כאן.

מה בשותפות שלכם

עם המתנה, הוא החלק שלכם בהבאתה

לכדי צורות שניתן לחלוק?

כל אחד מכם יודע,

אין זה מסתורין.

שאלו ותדעו.

המתנות שלכם

והמיומנויות שפיתחתם בחיים האלה

יובאו בריקוד יפהפה.

יהיו שילובים של אנשים,

של כל המשאבים הנהדרים שיסייעו לכם,

יסייעו לכם להעניק זה לזה

את המתנות שלכם.

כאשר השיקום והאיזון יורגשו,

אתם תדעו שלווה גדולה יותר.

לב לבכם שנושא את הפצע,

שחש בכאב,

שחש באבדן,

כעס.

אך כיוון שאיבדתם את הזיכרונות שלכם,

התודעה שלכם

לא יכלה להבין

מדוע כאב עמוק שכזה

שוכן שם בלבכם.

אל תאשימו את עצמכם או את האחרים

בגין הפעולות של הפצע

שלא היה ידוע.

שחררו את השיפוטים שלכם.

שחררו את אלה אותם אתם מחזיקים כבולים בשיפוט.

אף אחד לא ידע בתודעתו

מדוע חש כאב כה רב,

מדוע חש כעס וזעם כה רבים,

מדוע לא יכול היה להבין.

היה זה בגלל צעיף

ולא הייתה דרך לראות

עד עכשיו.

שחררו את עצמכם מהשיפוט.

שחררו את עצמכם מהפעולות

שנבעו מהכאב,

מהפצע,

ושחררו אחרים

שפעלו שלא מדעת.

אף אחד לא פעל והתנהג

מתוך מודעות לפצע זה,

אבל הם הכירו אותו וחשו בו

ועשו כל שהם יכולים

כדי להיות עמו.

לפעמים זה פגע באחרים,

לפעמים זה פגע בכם.

נשמו עכשיו

והניחו לנטל השיפוט להשתחרר.

נשמו עכשיו ושחררו.

שחררו את נטל השיפוט כלפי עצמכם,

כלפי אחרים,

והשליכו אותו אל הרוחות.

נשמו בחופשיות.

שחררו.

עזרו אלה לאלה לשחרר

את השיפוט ואת הכבדות

של חוסר ההבנה.

שחררו את שכלכם.

האם קל יותר לנשום?

כן, קל יותר לנשום.

בעת שאתם צועדים על פני האדמה

כשלב לבכם שלם,

שוב אינו נושא את הפצע,

אחרים ימשכו אליכם.

הם לא ידעו מדוע,

אבל הם ימשכו אליכם כאל מגנט.

היו עמם.

נשמו עמם.

האזינו להם.

קבלו אותם,

ואפשרו לעצמכם

להקרין ספרה זהובה זו של אור,

את אור המשיח הזה שהוא שלנו לחלוק.

אפשרו להם לחוות אותו

ולב לבם ייפתח בזיכרון,

והפצע שלהם

יתחיל להירפא.

כאשר פצעם ירפא

אתם תרגישו בתהודה של לב אל לב עם הלב הגדול מכולם,

ויהיו הרמוניה ושלום.

דעו שאהבה גדולה זו

שאתם,

שאנחנו,

משיבה כעת הכל.

אינכם צריכים השכלה נרחבת.

אינכם זקוקים למיומנויות גדולות.

אינכם זקוקים לידע גדול.

אינכם זקוקים לדבר.

כל שעליכם לעשות הוא להיות נוכחים,

לאפשר ללב שלכם להיות נוכח

באמצעות הזרועות שלכם,

באמצעות הרגליים שלכם,

באטמוספירה שלכם,

ולהיות כאן.

אני קוראת לכם,

ילדי היקרים.

אני כאן כדי לקבל אתכם

ואת המתנה שאתם מעניקים.

מתוך: www.lightsmith.com