מהו באמת חוק המשיכה

מאת׳או סול
תורגם מאנגלית על ידי סמדר ברגמן

בשנים האחרונות הוזכר רבות המונח ״חוק המשיכה״, עד כדי הפיכתו לתפיסה נדושה, מיופייפת ותכופות גם מעצבנת.

חוק המשיכה הוא דבר מצחיק; הוא קיים מאז שהאדם פיתח את התשוקה למצוא עומק, שלמות ושלווה פנימית. הוא כה פשוט שהפשטות שלו היא מפלתו עבור אנשים שלכודים במבוך החשיבה המורכבת. בסופו של דבר, אנחנו מפסיקים לשים אליו לב. אז, לאחר זמן מה, מישהו ״מגלה מחדש״ את סוד האושר הזה וכולם מתלהבים עד שהוא הופך שוב ל״חדשות ישנות״ ונשכח פעם נוספת.

לכל דור יש גרסה פופולרית משלו ל״חוק המשיכה״: מספרו של נפוליאון היל שנכתב לאחר תקופת השפל הגדולה ״Think and Grow Rich״ (חשבו והפכו עשירים), לספרו של וינסנט פרל שנכתב לאחר מלחמת העולם השניה ״Power of Positive Thinking״ (עוצמת החשיבה החיובית), ועד ספרו של טוני רובינס ״Unleash the Giant Within״ (לשחרר את הענק הפנימי), וכמובן ספר דור המדיה החברתית של רונדה ביירן ״הסוד״.

כיוון שרבים מהמאמרים שלי כאן מתרכזים במודעות להגשמות השכל הלא מודע, היום אחלוק אתכם את האופן שבו אני מבין את חוק המשיכה. ראשית, הרשו לי להתחיל בכך שאומר שחוק המשיכה הוא רק עוד מונח לאמנות ההגשמה.

מהי אמנות ההגשמה?

ליוונים הקדומים הייתה מילה מעניינת ״Thaumaturgy״, שמקורה מהמילה ״נס״ (thaumu) ו״עבודה״ (ergon), או ״עבודת נסים״. זה היה השם שניתן לאמנות ולמדע של שינוי ההיבטים של העולם החיצון על ידי שינוי הנפש שלנו בדרך זהה.

ביסודו של דבר, משמעות אמנות ההגשמה היא הגשמת הכוונות שלכם, או היכולת של התשוקות שלכם למשוך או להביא אליכם דברים שונים. בדרך כלל, לאנשים שתי גישות שונות כלפי המציאות:

אלה שמאמינים שהיקום (העולם החיצון) נוהג כרצונו, כפי שנקבע על ידי החוקים הפנימיים שלו, מבלי להתחשב במה שהאדם חושב על כך או במה שהוא מתכוון שיעשה.

אלה שמאמינים שמהלך היקום משתנה על פי תפיסות האדם; על ידי מחשבותיו עליו וכוונותיו כלפיו.

על פי הבנתי, אף אחת מהתפיסות הללו אינה נכונה. שתיהן מסתמכות במידה רבה על משהו הידוע כ״מערכת ייחוס קרטזית״, או התפיסה שהשכל שלנו מובחן ונפרד למעשה מהגוף שלנו, וכך גם הממד החומרי של היקום החיצוני.

במילים אחרות, אם השכל שלנו נפרד מהמציאות החיצונית, אז עלינו להיות מסוגלים לשנות את המציאות על ידי גרימת שינויים מודעת שלה.

הבעיה העיקרית עם הגישה הזאת היא שאנו שוכחים להתייחס לטבע הרב-שכבתי של המציאות. ברמות תודעה גבוהות יותר (שמעבר לתפיסה האשלייתית של ״העצמי״ הנפרד), כל רעיון ההגשמה הופך לא רלוונטי יותר ויותר.

אחד השמות החשובים בפיזיקה, ד״ר ג׳ון וילר, ניסה לענות על אחת מהשאלות הגדולות ביותר: מדוע היקום קיים בכלל? במסגרת עבודתו, הוא מצא שהוא לא יכול להימלט מהמסקנה שכדי שהיקום יתקיים בכלל, משהו צריך לצפות בו. התודעה והיקום קשורים זה לזה באופן יסודי. האחד לא יכול להתקיים ללא האחר.

דעה זו הורסת לחלוטין את התפיסה הקרטזית שהשכל נפרד מהחומר ויחד עמה, רעיון חלוקה מכל סוג שהוא הופך קשה יותר ויותר לאישוש. ככל שאנו מבינים יותר שכל הדברים מחוברים, כך הופך הרעיון של ״בריאת המציאות שלכם״ קשה יותר, כיוון שאפילו הרצון שלנו הוא הגשמה של חיבור זה.

בשנות השמונים, בנג׳מין ליבט ערך סדרת ניסויים (שמאז בוצעו פעמים רבות) שבאמצעותה הראה שהקורטקס המוטורי של המוח יוזם את הפעולות הרבה לפני שה״אני״ מודע להן כלל והרבה לפני שהן מבוצעות. ניסוי זה הראה בברור שה״רצון״ או התשוקה שלנו לעשות דבר מה הם אשליה המיוצרת על ידי המוח שלנו, ושלמעשה, המוח הלא-מודע הוא ששולט.

דמיינו שהייתם צריכים לבצע בכוח הרצון ובאופן מודע כל פעולה בחיי היום-יום שלכם; פעולת כל שריר, גיד ורצועה, להפעיל כל עצב כך שיזום את התנועה בקורטקס המוטורי, ואז לסנכרן כל סיבוב, מתיחה ותזוזה. דמיינו שהיה עליכם לתאם במודע את השרירים התומכים, מחזור הדם, מערכת העיכול, זרימת הגלוקוז והחמצן להזנת השרירים ואז שריפתם, להפיק את האנרגיה עבור הפעולה… הייתם הופכים משותקים!

כל הדברים הללו מתרחשים ברמה לא מודעת שמעבר לשליטתנו, על ידי אותו לא מודע שהוא גשר אל הרוח, התודעה הקולקטיבית.

איך עובד חוק המשיכה?

הכוח שמאחורי חוק המשיכה ממורכז באחדות הנפשית שלנו. במילים אחרות, היעילות של חוק המשיכה נסמכת, לאמתו של דבר, באופן מוחלט על כמות ההפרעה שאנו חווים מהשכל הלא מודע. 

האנלוגיה הידועה של הקרחון, הבאה לתאר את הנפש, נכונה גם כאן. בדרך כלל, עשרה אחוזים מהמסה של הקרחון צפים מעל פני המים (בדומה לשכל המודע שלנו) בעוד שתשעים האחוזים הנותרים נמצאים מתחת לפני המים (בדומה לשכל הלא מודע שלנו). אם עשרה אחוזים רוצים להצליח במערכת יחסים רומנטית, אבל תשעים אחוזים מכם מחבלים ברצון זה באופן לא מודע, לא תגיעו רחוק.

בהתחשב בנתיב ההתפתחות האישית שלכם, תחוו את חוק המשיכה בשתי דרכים שונות. אלה שמתקדמים במסעם לקראת גילוי העצמי האותנטי שלהם, יחוו הגשמה המשתקפת בשינויים חיצוניים שמגיעים כתוצאה מעבודה על פצעי ליבה, אמונות ואובדן נשמה. העבודה הפנימית שלהם דומה שתשתקף בעולם החיצון, והדברים יראו כנמשכים אל תוך חייהם.

עבור אלה שהמסע שלהם ממוקד ביצירת קשר עם העצמי הגבוה, ההתגשמויות יראו כשיתוף פעולה מצד השכל הלא מודע. במילים אחרות, חוק המשיכה לא יתפס במידה רבה כגישור בין שני הצדדים, כמו מודעות לחיבור שכבר נוצר, שתמיד היה שם מלכתחילה.

בסופו של דבר, לא באמת משנה באיזה נתיב אנו הולכים כל עוד אנו מודעים לשיעורים שבאים ללמד אותנו נטילת אחריות כלפי הפעולות שלנו.

שלושה עקרונות מהותיים של חוק המשיכה

נטילת אחריות היא השיעור האולטימטיבי של חוק המשיכה. המציאות היא שאנו משפיעים על העולם החיצון ממש כפי שהעולם החיצון משפיע עלינו.

אירוני שתפיסות רוחניות יקרות ערך רבות כל כך משמשות לעתים כה קרובות כדרכים להימנע מאחריות ולבריחה ממנה, כאשר למעשה הן מנסות ללמד את ההפך הגמור: שאין מטה קסם שיכול לשנות דברים, שאין לנו כוחות על אנושיים שיכולים להעניק לנו תחושה נוחה של שליטה בעולם החיצון, ושאין ישויות נעלות שיכולות להגן עלינו מכל רע.

חוק המשיכה אינו משהו חדש, וכפי שהזכרתי קודם לכן, תכופות מתעלמים ממנו ושוכחים אותו בגלל הפשטות המהותית שלו. את היסודות שלו ניתן למצוא ברבים מכתבי הקודש בדרך זו או אחרת, והוא מכונה לעתים קרובות ״כלל הזהב״:

הינדואיזם: כזה הוא סך כל הדהארמה (סדר): אל תעשה לאחרים דבר שיגרום כאב אם יעשה לך. ~ Mahabharata 5:1517

נצרות: ״לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם, כי זאת התורה והנביאים״. ~ מתי, ו׳, י״ב

קוֹנְפוּצְיוֹנִיזְם: ״עשו כמיטב יכולתכם להתייחס לאחרים כפי שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם, ותגלו שזוהי הדרך הקצרה ביותר לנדיבות״. ~ Mencius VII.A.4

יהדות: ״ואהבת לרעך כמוך״. ~ ויקרא יט, יח

בודהיזם: ״אל תפגע באחרים בדרכים שאתה בעצמך סבור שהן פוגעניות״. ~ Udana-Varga 5:18

טאואיזם: ״ראה את הרווח של שכנך כרווח שלך, ואת אובדנו כאובדנך״. ~ T`ai Shang Kan Ying P`ien

עבורי, כלל הזהב מבטא את המציאות הבסיסית שהכול מחובר ושבין כל הבריות קיימים יחסי גומלין.

הנה כמה מהעקרונות החשובים ביותר שהופכים את חוק המשיכה לכלי עוצמתי כל כך: 

1. כל דבר שבו אנו מתמקדים – מתרחב.

כבני אנוש שמוטרדים ללא הרף על ידי מחשבות וגירויים חיצוניים, תשומת הלב המודעת שלנו היא כמעט תמיד ״ראיית מנהרה״.

כאשר אנו מתמקדים במה שלקוי בחיינו, אנו מתחילים באופן לא מודע למצוא דרכים לאשש את האמונה שלנו בכך שהדבר נכון. כאשר אנו מתמקדים במה שנכון בחיינו, אנו מחזקים את הביטחון העצמי שלנו ומפתחים אנרגיה פנימית קלילה יותר.

2. את הדבר אותו אנו מגשימים – אנו מגלמים.

כדי להשיג את הדבר שאנו מגשימים, עלינו להפוך להיות הדבר שברצוננו להשיג. לדוגמה, אם ברצונכם לקבל יותר אהבה בחייכם, אתם חייבים להתחיל על ידי כך שתאהבו את עצמכם, כדי שתוכלו לקבל אהבה רבה יותר מאחרים.

הפיכתנו לאוהבים יותר, תביא לנו אהבה רבה יותר. באופן דומה, אם אתם מגשימים פחד ממצב מסוים, אז אתם מפחדים אפילו מהציפיה לאותו פחד.

3. מה שאנו מגלמים – אנו מושכים.

רוב ההתנסות שלי בעבודה אנרגטית מתמקדת במשחק דיסהרמוני של אנרגיות בתוך האדם. אם ברצונכם להבין את העולם ואת כל התופעות כ״אנרגיה״ שלבשה צורה מסוימת כדי להגשים את עצמה, אזי הדבר כולל גם אותנו.

במסורת האינקה, אנו תופסים את האנרגיות כבעלות משקל, משמע, אתם יכולים לשאת אנרגיות שליליות כבדות או אנרגיות חיוביות קלילות. רק בני אדם בוראים אנרגיות כבדות, משום שכל האנרגיות החיות האחרות מתקיימות בהרמוניה ובהדדיות מושלמות עם הבריאה, כיוון שהן אינן תופסות את עצמן כנפרדות ממנה.

אם תדמיינו חפץ כבד במרכז טרמפולינה ואז מישהו שמניח כדור באולינג בפינה אחת של הטרמפולינה, הכדור יתגלגל לכיוון המרכז ולמקום החפץ הכבד. הדבר נכון גם ביחס לאנרגיה ולטבע. אנרגיה שלילית כבדה מושכת אנרגיה שלילית כבדה אחרת, בשעה שאלה שמגלמים אנרגיה קלילה יותר, ״יזרמו״ בחיים ללא התנגדות רבה.

אין משמעות הדבר שעלינו להיות קצרי ראייה ולהימנע מההיבטים ה״שליליים״ שבנו, כגון ״העצמי האפל״, ולדחותם. משמעות גילום אנרגיה קלילה יותר היא שתחילה עלינו להפוך מודעים לכל ההיבטים השליליים שלנו, כדי שנוכל לקבלם באופן מלא ולהתעלות מעליהם. על פי האנלוגיה שהוזכרה זה עתה, משמעות הדבר אחיזת כדור הבאולינג בידינו כדי שהמשקל שלנו יתאזן לפני שנחליט לקפוץ.