לשנות את העבר – לברוא את העתיד

ג’ים סלף

קטע מסדרת וובינר

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

חלק א'

 

האם ידעתם שאפשר למעשה לשכתב כל דבר שאי פעם קרה לכם? או שאתם יכולים לברוא עתיד שונה מאוד מהעתיד שאפשר שאתם בוראים עכשיו? זו אמת לאמיתה. אתם יכולים לשנות את עברכם, ואתם יכולים לברוא או לכוון מחדש את העתיד. אבל אינכם יכולים לשנות את עברכם בשעה שאתם דבקים בממד השלישי.

אבל רובנו בוחרים שלא לשנות את העבר ובמקום זאת אנו בוחרים לחיות מחדש את עברנו, שוב ושוב ושוב. ולכן מילת המפתח כאן היא "בחירה". אנו בוחרים לא לשנות את העבר שלנו. אבל אנו יכולים לבחור בחירה שונה ולחוות תוצאה שונה.

אתם כבר יודעים שאתם מקבלים את הדבר שלו אתם מעניקים את תשומת הלב שלכם. וכאשר אנו מאחדים את המחשבות והרגשות שלנו ומתחילים לחשוב מחדש את המחשבה ולכרוך אותה סביב הרגש שוב ושוב, אנו בוראים נקודת תשומת לב. אז חוק המשיכה פשוט אומר: "אתן לך עוד מהמחשבות והרגשות שבהם אתה מתמקד". אולי זה משהו שאנו רוצים, אבל פעמים רבות זו חוויה שאיננו חושקים בה. ואנו שמים את הדבר שאיננו רוצים למולנו ואומרים: "בבקשה אלוהים, אל תניח לדבר זה להתרחש שוב בחיי!" חוק המשיכה מחייך ובורא עוד מדבר זה ואתם צועדים אל תוכו. אתם בוראים מחדש באופן מושלם את ההווה ואת העתיד שלכם בהתבסס על עברכם. התהליך עובד בצורה מושלמת בכל פעם. כאשר אתם מבינים את הדינמיקה, האפשרות של ארגון מחדש כל דבר שקשור למהות שלכם והאופן שבו אתם משחקים הופכת נגישה מאוד.

העבר מורכב מרגש (או אוסף רגשות) וממחשבה (או מבנה של מחשבות רבות). לדוגמה, יש לי חוויה שבה בכל פעם שאני פוגש מישהו ברחוב שלובש חולצה כחולה, מיידית אינני מחבב אותו! האם אני מכיר אותו? לא! האם דיברתי איתו אי פעם? לא! אבל אני לא אוהב אותו! במונחים אמיתיים, הדבר שאיני אוהב הוא את החולצה הכחולה שלובש אותו איש, כיוון שאבי נהג ללבוש חולצה זהה כאשר צעק עליי, כאשר היכה אותי, כאשר צרח עליי, שלל אותי וגרם לי לחוש מבוכה! לכל אחד מאיתנו יש מערכת יחסים עם אירוע מן העבר – פיסת מידע: אבי נהג לצעוק עליי – ויש לנו גם רגש שמשויך לאותו אירוע: פחד. אז כאשר מר חולצה כחולה קרב אליי ברחוב, יש לי תגובה מיידית המתבססת על צירוף מחשבה/רגש חזק וטעון מאוד, ואני חווה מחדש את העבר שלי ברגע ההווה.

בתהליך זה אנו לוקחים מידע או מחשבה ומאחדים אותם עם רגש חזק, ואז חיים אותם מחדש שוב ושוב, ובכך מעגנים אותם לגמרי אל תוך המרחב שלנו. האם אתם מכירים מישהו שחי מחדש את עברו שוב ושוב ושוב?

עכשיו, בממד הרביעי, הרגשות קיימים רק בזמן הווה. אינכם יכולים לחוש רגש אתמול, ואינכם יכולים לחוש רגש מחר. בממד הרביעי, אתם יכולים במקום זאת לקבל מידע מן העבר, להביא אותו אל ההווה, ואז פשוט להתבונן במידע מבלי להצמיד לו רגש טעון כלשהו. בניגוד לכך, בממד השלישי, אנו רואים את החולצה הכחולה, חווים מחדש את הרגש ומיידית חיים מחדש את העבר בהווה. אנו שומרים אותו במרחב שלנו ושבים ומבקרים בו שוב ושוב. כאשר אתם צועדים אל תוך מרחב הממד הרביעי שלכם, יש לכם הזדמנות להתבונן בניטרליות בחולצה הכחולה ולא להצמיד לה את הרגש. יש לכם את היכולת לזהות שזה לא אביכם, ושלא חזרתם אחורה בזמן עשרים שנים! הפרדת הרגש והמידע היא בעלת ערך רב מאוד שעה שהדרמה ורעשי התמורה גוברים במהירות.

הרשו לי לתת לכם דוגמה – זה סיפור אמיתי.

לפני כמה שנים, הגיעה אליי אישה שנראתה מובסת לחלוטין; היא הייתה כפופה, ללא ביטחון עצמי, ודומה היה שאין ערך לחייה. "הלכתי לכל מיני אנשים", היא התוודתה בעצב, "ולא הצלחתי לפתור את הבעיה שלי!"

לאחר שסיפרה את סיפורה הארוך, ג'יין אמרה לי לבסוף: "כאשר הייתי בת ארבע, אימא אמרה לי, 'הלוואי ולא הייתי יולדת אותך!' ואז שישה חודשים לאחר מכן, היא מתה. אבי מת שנה קודם לכן. הייתי במקום מבולבל וכואב זה כל חיי, ואין לי מושג מה עשיתי שאימא שלי הצטערה על כך שילדה אותי". אירוע של חמש-עשרה שניות שאירע לפני יותר משלושה עשורים הניע, הלכה למעשה, כל רגע וכל חוויה בחייה של ג'יין.

אמרתי לה: "האם יכול להיות שמה שאת חושבת שאירע מעולם לא קרה למעשה? לאמיתו של דבר, מהמקום שבו אני מביט בך, האירוע שזה עתה סיפרת לי לא קרה כך כלל וכלל!"

ג'יין הייתה מעט המומה כששמעה את דבריי, ואמרה: "כן, זה כן קרה כך! אני זוכרת היטב את מה שאימא שלי אמרה לי".

"האם תרצי לבדוק את האירוע איתי, ויחד נוכל לראות כמה מדויק הזיכרון הזה?" הזדמנתי אותה. היא הסכימה ואני אמרתי: "את זוכרת שאימא שלך הביטה בך ואמרה: 'אני מצטערת שילדתי אותך'. מה שאת לא יודעת זה שאימא שלך זה עתה גילתה שיש לה סרטן ורק שישה חודשים לחיות. ההצהרה שלה, למעשה, לא הייתה קשורה אליך. היא הייתה קשורה אליה. אימא שלך אמרה: 'אני עומדת לנטוש אותך לעולם זה ואני מצטערת מאוד שילדתי אותך!"

בנקודה זו, ג'יין פרצה בבכי וישבה שם במשך עשרים דקות מבלי להיות מודעת לכלום לבד מלאנרגיה שעזבה את המרחב שלה – האנרגיה שהשפיעה עמוקות על כל היבט בחייה במשך 34 שנים!

האמת היא שהאמונות שאנו מחזיקים בנוגע לעבר שלנו קרו רק לעתים נדירות כפי שאנו מאמינים שקרו! אבל כאשר מחשבה חזקה מתאחדת עם רגש טעון שלילי, הצירוף מניע את המציאות שלנו.

חלק ב'

ככל ששינוי זה בתודעה מתרחש, אירועים רבים מאוד "מוסרים" מהתודעה ומהזיכרונות שלכם. "הגל הראשון" [הכוונה לגלי אור השינוי, הראשון מרוקן, השני ממלא, המת'] מנקה אמונות מעברכם, שהוקרנו אל העתיד שלכם. מערכי אמונות אלה אומרים: "זו האמת שלי. כזה הייתי כל השנים, וכזה אמשיך להיות!"

בממד השלישי, העבר נחווה בגוף המנטלי ובגוף הרגשי. אבל בממד הרביעי, אתם מתבוננים בעבר, לא חווים אותו. אינכם "מריצים" את העבר שלכם דרך הגוף הרגשי. כאשר תוכלו להתייצב בממד הרביעי – זמן הווה, ברגע זה – ולנתק את הרגש מהמחשבה, תוכלו פשוט להתבונן בעבר: "צעקו עליי, התעללו בי והעליבו אותי". אתם יכולים לנתק את הרגש החזק שהתלווה למחשבות הללו ופשוט להכיר בכך ש"בעברי, אבי התעלל בי; אבל אני לא נמצא בעבר שלי; אני נמצא כאן ועכשיו ואני לא חייב להיות תוצאה של העבר שלי, אם לא אביא את הרגש הכואב עמי לזמן הווה".

ברגע שהרגש מזווג עם המידע או המחשבה, אתם צונחים חזרה אל הממד השלישי וחיים מחדש את העבר הכואב ברגע זה. ניתן להתבונן בעבר שלכם כבעל שני מרכיבים ברורים: פיסת מידע שפעם התלווה לה רגש. כאשר אתם מסוגלים להפריד את הרגש מהמחשבה (המידע), היכולת לתפוס את העבר שלכם תשתנה מיידית. כל שהאמנתם לגבי עצמכם, על היותכם "לא בסדר", מתחיל לשחרר את אחיזתו בכם. אולי השתתפתם באירועים ואולי חוויתם תוצאות בהן לא חפצתם; אבל לעולם לא נכשלתם בשום חלק מהשיעור. כאשר אתם יכולים להפריד את המידע מהרגש ברגע הווה זה, אז הזיכרונות הטעונים הישנים מתנקים מעברכם. אתם משנים את עברכם! כאב העבר שהוקרן אל העתיד שלכם מתנקה גם הוא בו בזמן. התמורה בתודעה מסירה כל דבר שאינו באמת אתם, וזה עניין רציני.

זו הסיבה מדוע חשוב כל כך בזמן הזה שתזכרו ושתתרגלו את הכלים, המיומנויות והאסטרטגיות שלכם. אחת המיומנויות החשובות ביותר שתוכלו לפתח, היא היכולת לקבוע מה קשור אליכם ומה פשוט שייך לתיאטרון השייקספירי הסובב אתכם. "כלי הוורד", אליו התייחסתי בוובינרים ובמאמרים אחרים, מתוכנן לאפשר לכם לזהות שהמרחב מהוורד אליכם הוא מי שאתם; ומהוורד והלאה הוא התיאטרון השייקספירי שמשעשע אתכם. שילוב כלי משמעותי ופשוט זה בחיי היום-יום שלכם יאפשר לכם לשנות מיידית את האופן שבו אתם מבינים את עצמכם: "זה אני כאן, וזה התיאטרון שאין לו שום קשר אליי!"

כאשר נקודה זו נקבעת, לגל הראשון יש יותר מקום לפוגג את מי-שאתם-לא ולנקות זאת. הגל השני יוכל להתחיל אז להגביר את יכולת החיווט שלכם; להביא אור רב יותר, ידע רב יותר, חוכמה רבה יותר ומהות אישית רבה יותר (החלק הרב-ממדי שלכם) אל תוך הגוף. הרעש, הדרמה, העבר והעתיד פשוט חדלים להתרחש. אתם מתחילים לדעת את עצמכם כאן, ברגע זה, בזמן הווה.

כלי משנה נוסף הוא שדה האנרגיה הגיאומטרי. הוא מכונה תמניון (בעל שמונה פיאות). כאשר אתם מרכיבים מחדש את התמניון ולובשים אותו, מה שקורה הוא שאתם מתחילים להחזיק בטון קבוע שנמצא מחוץ לאחיזת המציאות של הממד השלישי.

כאשר אתם צועדים אל תוך זמן ההווה ובוחרים להביט על עברכם פשוט כעל רגש ומחשבה משולבים – "האיש בחולצה הכחולה צעק עליי" – ולהבין שהחולצה הכחולה שאתם רואים בזמן הווה לא קשורה כלל לרגש שנחווה פעם, האירוע מאבד את המטען שלו והופך ניטרלי, דבר שבתורו מאפשר לרגש שחייתם שוב ושוב בכל יום להתפוגג ממרחב זמן ההווה שלכם. כעת אתם ניטרלים יותר ויכולים לשאול שאלה טובה יותר – למשל, "מה עוד התרחש אולי באותו מצב מן העבר?" במקום להתייחס לחיים ממקום טעון, אתם פשוט צופים בהם ממקום של סקרנות ניטרלית.

להרכיב את עצמכם מחדש

אז למה חשוב כל כך להתחיל להרכיב את עצמכם מחדש [קריצה לשיר על המפטי דמפטי, המת']? בממד השלישי, לימדו והתנו אותנו להגיב למה שנמצא מחוץ לנו. ומה שנמצא מחוץ לנו מכוון הרבה מהמציאות שלנו. פשוט הביטו בתחום הפרסום! האם אתם באמת זקוקים לזוג הנעליים השביעי? ו"אה, הן מקסימות, אני חושבת שאקנה אותן גם בירוק", וכן הלאה.

בממד השלישי, שהמניעים בו חיצוניים, מתרחשת דינמיקה מעניינת. הרשו לי להשתמש בדוגמה של הרעב. אתם נוהגים בדרך. אתם כלל לא מודעים לכך שאתם רעבים, ונתקלים בפרסומת לסושי, להמבורגר, לחומוס, לסלט, לא משנה, ואתם אומרים: "אני חושב שאעצור לארוחה". כלל לא הייתם רעבים לפני רגע, אבל ההתניה מושכת אתכם אל תוך אזור זה! הושפעתם באופן עוצמתי על ידי העולם החיצון.

בשעה שזיכרונות העבר נעלמים, וככל שהמחשבות המתוכנתות על מהותכם העתידית מתפוררות, ההתניה נעלמת אף היא. האם שמתם לב לכך שהחלומות והתשוקות, התקוות, המטרות והרצונות שהיו לכם פעם כלל אינם חשובים עוד? כמו כן, אתם אפילו לא יכולים לזכור כמה מהדברים שסיפרו לכם, ושלהם האמנתם, שהניעו את חייכם? הבחנה זו חשובה מאוד! כאשר אתם מרכיבים את עצמכם מחדש, כל-שאינו-אתם מתפוגג ומי-שאתם מתחיל לזהור.

שעמום

שעה שהזמן מתמוטט אל תוך רגע הווה אחד, אנשים רבים מתחילים להשתעמם. הם הופכים משועממים במובן של "אני לא יודע מה לעשות! אני כבר לא יודע מי אני. שום דבר לא חשוב לי. ואני ממש לא יודע מה לעשות עם עצמי". האם המקום הזה מוכר לכם? כאשר אנו שוכחים מי-אנו-לא, ההתניה נעלמת גם כן. ועכשיו, נקודות ההתייחסות להתניה שוב אינן קיימות! אבל אנחנו כה מותנים למצבים כמו "מק'דונלד – אכול המבורגר", ו"פרסום – קנה נעלים", שכאשר נקודות ההתייחסות הללו נעלמות, איננו יודעים מה לעשות עם עצמנו. וזה דבר נפלא שמתרחש. אתם צועדים בבטחה אל מרחב הממד הרביעי!

כאשר אתם מתחילים לשחק עם הממד הרביעי (עם נקודות התייחסות פוחתות והולכות), אתם (מטפורית) עומדים עירומים ולא עושים דבר עד שאתם מחליטים מה ברצונכם לעשות. אתם "טוחנים מים" עד אשר אתם מחליטים ליצור אירוע. לכן, הרשו לי לתת לכם דוגמה. כעת אין לי יותר גירוי חיצוני שיאמר לי שאני רעב, ואני מתחיל למעשה להרגיש רעב, אבל אני לא יודע מה ברצוני לאכול. אם תוכלו לחשוב כך: "אני חושב שברצוני להכין משהו ממש נפלא לאכול; אני תוהה מה אני רוצה?" אם תשאלו את השאלה הנכונה – "היקום, איזה מאכל מעניין אוכל לאכול?" – תתחילו לקבל כמה רעיונות חדשים. במקום ההתניה הישנה, היקום יתחיל לתת לכם את מושא תשומת הלב שלכם. כל שעליכם לעשות הוא להעניק תשומת לב לזמן הווה ולהבחין מה מוצג לכם: מנגו, מלפפון יפני, אפונה טריה. הבחינו מה השאלה שלכם מביאה לכם. שעמום הוא בחירה.

אני יודע שחוויתם את החוויה שבה אמרתם דבר מה כגון זה: "ובכן, אני תוהה היכן אוכל להשיג המבורגר סלמון מענג, שהוא עסיסי ומונח על לחמניה קלויה עם פרוסת עגבניה גדולה, חסה טריה מאוד ובצל סגול גם כן". אז לפתע פתאום, תמונה מופיעה בראשכם המלווה במחשבה: לפני שלושה שבועות סעדתי ארוחת ערב עם ידידי, היה בילוי מצחיק ומהנה, והמלצר חלף על פנינו עם המבורגר סלמון נפלא שכזה". אותו מאכל יזנק הישר אל מודעותכם כיוון שהוא חלק ממנגנון הבריאה שלכם במקום ממנגנון התגובה שלכם. דבר זה יתרחש לעתים קרובות אצל כולנו, כיוון שאנו שוכחים מי-אנחנו-לא, ומקבלים לוח חלק עליו נוכל לברוא מחדש את עצמנו על פי התנאים שלנו ובהתאם לרצונות שלנו.

כיוון שרבים מאיתנו לא זכו לאימון טוב, וגם לא ניתנה לנו רשות להעניק תוקף ולפתח את הטבע היצירתי שלנו, במובן מסוים מוחזרת לנו הילדות שלנו. ניתנת לנו שוב הזדמנות לברוא. והתמורה מסירה עוד ועוד. הכעס, התסכול, הטינה והיבטי התמיד-ואף-פעם של הממד השלישי הנוקשה מתפוררים. ובשעה שהם נעלמים, הם לוקחים איתם את מי-שאתם-לא.

כאשר אתם מתחילים להרכיב את עצמכם מחדש ולהתחבר מחדש עם התודעה הגבוהה שלכם, להתחבר מחדש עם נשמתכם, לעגן אותה חזרה אל תוך לבכם, ושעה שאתם מתחילים להפעיל את גוף האור שלכם, אתם תגלו שאתם יכולים לבחור אפשרויות חדשות ושונות. אתם יכולים לבחור בריאה משותפת וחמלה; רווחה ויופי. אתם מתחילים למצוא את החיוך הפנימי שבלב, שנשכח לפני זמן רב, ואתם מתחילים לברוא ולברוא במשותף עם קהילת החברים שלכם.

זה קורה וזה ימשך. כאשר אתם משתמשים בכלים שלכם, ומתחילים להרכיב את עצמכם מחדש, אתם מתחילים לחוות את עצמכם כ"מי שהוא בעולם, אך לא מן העולם". כאשר החיווט שב ומתרחש, הגישה למי שתמיד הייתם מתחילה להתייצב במקומה, ואתם לא רק זוכרים מי הייתם תמיד; אתם גם לא זוכרים שאי פעם שכחתם! אתם פשוט הופכים להיות שוב מי שתמיד הייתם.

זה משחק מדהים שאנו משחקים, ומתחוללת האצה אדירה כאשר אתם מרכיבים את עצמכם מחדש! תהליך זה לא נחווה לעתים קרובות על ידי ישויות רבות! מה שאתם עושים הוא לברוא משהו שלא נחשב אפשרי מעולם בממלכות הגבוהות יותר. אתם עושים זאת בקצב מואץ. באופן עילאי!

לכן, אף על פי שאתם מביטים במראה ואומרים: "אני לא יודע על מה דיבר הברנש הזה", זו אכן הרפתקה מרגשת! כאשר תרכיבו את עצמכם מחדש, אתם תתלהבו ממה שתגלו!