למה לא הבנתי את זה קודם?

ג׳ניפר הופמן
25 במאי, 2015
תורגם מאנגלית על ידי סמדר ברגמן
canstockphoto11712323

בסופם של כל התנסות או שיעור חיים אנחנו שואלים תמיד ״למה לא עשיתי או הבנתי את זה קודם?" קל לחשוב שיכולנו לעשות משהו טוב יותר, מהר יותר או בצורה קלה יותר לאחר שכבר סיימנו, נכון? כיוון שברגע ש״הבנו״ שיעור או הגענו לרמת הבנה חדשה, אנו שוכחים היכן התחלנו ולא מבינים למה לקח לנו כל כך הרבה זמן להגיע. הזמן נדחס לאותה נקודת הבנה וכל שקדם לה נראה כמו בזבוז זמן אדיר. אז אנחנו שופטים ומבקרים את עצמנו על שהיינו כה סתומים, כיוון שבאותו רגע, הכול נראה קל וברור כל כך. אנחנו לא מבינים למה לא יכולנו להגיע לאותה הבנה קודם לכן, אבל הכול היה חלק מהתהליך.

כשאני מאמנת לקוחות, אני מעודדת אותם להקשיב להקלטת הפגישה הראשונה לעתים קרובות, כדי שיזכרו היכן התחילו ויראו עד כמה התקדמו. הדבר עוזר להם לקבל פרספקטיבה בנוגע לתהליך הטרנספורמציה שלהם. כל חלק של כל מסע מתקדם בנתיב הנכון והטוב ביותר, כל שלב חשוב וכל השלבים יחד עוזרים לנו להגיע לנקודת מודעות חדשה. המסע לא יכול היה להיות קצר יותר, דרמתי או כואב פחות, ועשינו את מה שהיה עלינו לעשות כדי להגיע למקום בו עלינו להיות.

ישנם שלושה חלקים לכל התנסות או שיעור חיים: תהליך, זמן ותזמון. בתהליך המרכיבים חייבים להתאים יחד, בסדר הנכון והטוב ביותר, כדי שנוכל להשיג את הלמידה, הריפוי, הצמיחה והטרנספורמציה שאנו צריכים ורוצים. זמן הוא הגבול הפיזי שאנו משייכים לתהליך, הדרך שבה אנו מסננים ומעבירים אנרגיה דרך האמונות והרגשות שלנו, כדי שנוכל להבין הכול ולשלב זאת בהבנה האישית שלנו, והתזמון מייצג את זרימת האנרגיה בסדר חווייתי, כך שמצבים ואירועים מסודרים על פי הצרכים והצמיחה שלנו. הדברים באמת נופלים למקומם, כמו קוביות דומינו, אבל בסדר שאנו קובעים על ידי מה שאנו צריכים ללמוד.

איננו יכולים לחוות או ללמוד שום התנסות או שיעור ללא שלושת המרכיבים הללו ועל אף רצוננו, איננו יכולים להאיץ אותם (או להאט) גם כן. תהליך, זמן ותזמון עובדים יחד, כמו אפיית עוגה. קל יהיה להשליך ערימה אקראית של מוצרים לתבנית, בסדר אקראי, לדחוף לתנור לתקופת זמן אקראית ולקרוא לזה עוגה. קרוב לוודאי שלא יהיה לה לא מראה ולא טעם של עוגה, כיוון שאפיית עוגה היא תהליך מדויק, המתחיל במרכיבים הנכונים, המשולבים בסדר ובתזמון הנכונים, ושנאפים במשך זמן מסוים.

ויש תהליך לשיעורי החיים שחייבים לפעול על פיו, שאנו פועלים על פיו באופן לא מודע כדי שנוכל לקבל את העוגה שלנו, כביכול, ואז ליהנות מאכילתה. אבל כאשר אנו מגיעים לסוף התהליך, אנו שוכחים היכן התחלנו וחושבים שהיה זה שימוש גרוע בזמן. זה לא נכון וכל מרכיב של כל התנסות ממלא תפקיד חשוב בלמידה, בריפוי, בצמיחה ובטרנספורמציה שלנו. אז אנו יכולים להתפתח לרמת מודעות חדשה, כיוון שה״ישנה״ שוב לא מתאימה לנו. ואז אנו יכולים לקבל את העוגה שלנו וגם לאכול אותה, והיא תהיה עוגה ממנה נהנה מתחילתה ועד סופה.

אבל מדובר בתהליך, שמתנהל על פי תנאים ומצבים מסוימים, שכרוך בתזמון מפורט, ושנמשך כמה זמן שדרוש או יותר נכון, כמה זמן שדרוש לנו לבצעו. וכאשר נבחן את התוצאה כהתחלה חדשה, כדף חלק עליו אנו יכולים לכתוב את סיפור הבחירה שלנו, שוב לא נרצה אולי לכתוב בפסקה הראשונה עד כמה איטיים, סתומים ולא מודעים היינו, או כמה לא מתואמים היינו שלא הגענו לנקודה זו מהר יותר.

מה לדעתכם יכולתם לעשות מהר יותר או טוב יותר או קל יותר בהתנסויות או בשיעורי החיים שלכם? האם אתם יכולים לזהות שלבים כלשהם שהיו לדעתכם לא הכרחיים לתהליך הלמידה שלכם? רשמו אותם ונסו להימנע מהם בפעם הבאה על ידי כך שתהיו מודעים לפוטנציאל שלהם ועל ידי יצירת תוצאה גבוהה יותר. אל תשפטו או תבקרו את עצמכם בגלל מה שעשיתם או לא עשיתם. במקום זאת, ציינו ממה אתם רוצים להימנע כדי שכאשר המצב ישוב ויופיע, תהיו מוכנים לקבל החלטה שונה שתאפשר לכם לאפות עוגה נהדרת, ולאכול אותה גם כן.