לבלבו לפני שאתם עוזבים

ג׳ניפר הופמן

12 באוקטובר, 2014

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

ברגע שבו אנו יודעים שהשלמנו את הריפוי שלנו ביחס למקום או למצב, אנו מוכנים לארוז חפצים ולעזוב. אבל יש שלב אחד נוסף שעלינו להשלים, לפני שאנו מיישרים את ההדורים האחרונים ומגיעים להשלמה ולסגירה, ודבר זה הוא לקרקע את אנרגיית ״גן העדן עליי אדמות״ היכן שאנו נמצאים ברגע זה. דבר זה מכין אותנו אנרגטית להגשים את הכוונה והתוצאה המבוקשת לשלב הבא שלנו. אחרת, לא נכיל את רמת האנרגיה המתאימה לבחירת נתיב חדש. ההגשמה לא מתחילה ביעד הבא שלנו, תחילתה במקום שבו אנו נמצאים, במקום שלדעתנו קשור רק לשיעורי הריפוי שלנו. כמו פרח, עלינו לפרוח וללבלב תחילה, ותהליך זה יוצר את הזרעים למחזור הצמיחה הבא, אפילו אם עלינו לפרוח במקום שלדעתנו לא יאפשר לנו לעשות זאת.

והנה הסיבה: תקופת חיים זו העניקה לנו אנשים, מקומות ומצבים שמכילים את השיעורים הגדולים ביותר שלנו, שמייצגים בדרך כלל את מחזורי הקרמה ופצעי הנשמה הכואבים והטראומתיים ביותר שלנו. ברוב המקרים, אנו נמצאים בסוף מחזור הריפוי הזה ורוצים להתקדם למקום חדש, מהר ככל האפשר. אבל המיקום הנוכחי שלנו זקוק לאנרגיית ״גן עדן עליי אדמות״, כיוון הוא נמצא ברטט של הקרמה ופצעי הנשמה שלנו (אחרת לא היינו שם). קיימת בנו היכולת הייחודית להעניק לו הרחבה אנרגטית ושער התעלות, כיוון שהשלמנו במקום זה את מחזור הריפוי שלנו. עכשיו, כדי להתקדם הלאה, עלינו לקרקע את אנרגיית הריפוי שלנו במקום שבו היא דרושה יותר מכול, ואין זה משנה עד כמה אנו סבורים שסיימנו וברצוננו להתקפל ולעזוב.

המקום שהעניק לנו את האנרגיה הדרושה לריפוי ממתין שנחזיר לו טובה תחת טובה. כך אנו זוכים בסיום ובהשלמה והדבר הוא חלק ממחזור הריפוי שלנו, כאשר אנו מיישמים את מה שלמדנו ומרוממים את האנרגיה לרמות חדשות: תהליך יצירת ״גן עדן עליי אדמות״. אז נוכל לבחור מקום שמסוגל להגשים את כוונתנו למציאות חדשה. אחרת, נלך למקום חדש עם אותה אנרגיה של המקום שזה עתה עזבנו. האם ברצוננו לחוות שוב מסע ריפוי זה או להתחיל באמת ברמה אנרגטית חדשה?

כאשר אנו מתעלים מדחיסות הממד השלישי לרב-ממדיות, כבלי הזמן, המרחב והמיקום מוסרים ואנו יכולים להשיג כל דבר שברצוננו להשיג, בכל מקום שבו אנו נמצאים. הפיכתנו לרב-ממדיים משמעותה שאנו פתוחים עתה לקבל ברכות, מכול מקור ובכל מקום או מיקום. אם אנו מרגישים שאיננו יכולים להתקדם, אזי יש דבר מה נוסף שעלינו להשלים באותו מקום. תכופות אנו סבורים שהדבר כרוך בשיעור נוסף ולפעמים זה נכון. אבל מה אם הדבר כרוך בהיותנו שער לגן עדן עליי אדמות, כדי שנוכל להיות מבורכים ולפעול כברכה עבור המיקום והמצב הנוכחיים שלנו?

לא חשבתי על כך מעולם, אך הדבר הובא לתשומת לבי בשבועות האחרונים, כאשר ניסיתי להתקדם ללא הצלחה, אך גם ללא מאמץ או כוונה גדולים. עכשיו, החלטתי להיות מבורכת ומקום לברכה היכן שאני, במקום לחפש אחר כר דשא ירוק יותר. גם אם ייתכן שאנו רוצים מאוד להתקדם הלאה, אנו תמיד נמצאים במקום שבו משימת הנשמה שלנו, תכלית חיינו והחיבור האלוהי שלנו יכולים להתגשם, גם אם אנו חושבים שהדברים הללו אינם נגישים במקום הימצאנו, או שאיננו רוצים שיהיו שם, או שאנו פשוט רוצים להתקדם הלאה וללכת למקום אחר. האם משהו מכל הדברים שנאמרו נשמע לכם מוכר?

הנה ההתנסות שלי בתהליך זה: החיים שלי עברו טרנספורמציה מוחלטת בתשע השנים שבהן התגוררתי כאן, אותם חוויתי במציאות הפיזית על ידי עיצוב מחדש של ביתי, ואנרגטית על ידי ביצוע עבודת ריפוי מאתגרת מאוד. אני רוצה להתקדם ולעזוב כבר חמש שנים לפחות, אבל אני עדיין כאן, אף על פי שאני מאמינה שהגשמתי את כל הריפוי ועבודת העיצוב מחדש שהיה עליי לעשות. בחודש האחרון, הבנתי שכמה דברים לא הסתיימו – ביתי זקוק לצביעה ולגג חדש, חיי האישיים זקוקים אף הם לשדרוגים מסוימים, ואני שוקלת הזדמנויות להרחיב את המעגלים העסקיים והחברתיים שלי. מעולם לא הענקתי לדברים הללו תשומת לב רבה בעבר, כיוון שתמיד התייחסתי למקום זה כאל מקום זמני שאותו אעזוב ברגע שאוכל, או ברגע שאסיים את הריפוי והשיעורים.

בחודש האחרון קניתי ריהוט חדש, ארגנתי מחדש כל חדר בביתי, ובכלל זה את המרתף והמוסך, קישטתי מחדש ואני נמצאת בתהליך של עיצוב מחדש של הסלון. כפי שאמרה ידידה, אלה לא הפעולות של מישהו שעומד לעזוב בקרוב. אבל קיבלתי את המסר שעליי לפרוח כאן, להרחיב את חוויות הריפוי שלי ולברך את האזור, כמו גם להיות פתוחה לקבל ברכות כאן, לפני שאמשיך הלאה. המציאות החדשה שאני רוצה ליצור יכולה להתחיל כאן, והדבר יצטרך לקרות לפני שאוכל לעבור למקום אחר כלשהו.

איני יכולה ללבלב בשום מקום עם רגל אחת מחוץ לדלת, לחפש אחר כרי דשא רחוקים וירוקים יותר ולהתעלם מכר הדשא שנמצא מחוץ לדלתי הקדמית. אף על פי שהדבר לא נכון לגבי כולם, הוא נכון לגבי חלק מהאנשים, שיש להם מיקומים גיאוגרפיים מסוימים שבהם עליהם לשרת ולהיות שער אנרגטי עבור אותם אזורים, להרחיב את האנרגיה שלהם על ידי כך שהם יאפשרו לעצמם להיות מבורכים על ידם. אני מאמינה שהדבר נכון ביחס לפרדיגמות של כדור הארץ החדש שאנו בוראים, הן מתחילות כאשר אנו חווים את השיעורים המאתגרים ביותר שלנו, משום שהם מייצגים את האנרגיה של המחזורים הקרמתיים שלנו, אותם אנו מרפאים עכשיו. איזו דרך טובה יותר לסיים אותם מאשר לפתוח שערים חדשים במקומות שבהם הודרכנו לעשות את עבודת הריפוי העוצמתית ביותר שלנו? האם אתם מוכנים להאיר היכן שאתם ולשקול ללבלב לפני שאתם ממשיכים הלאה למקום אחר?

הרצון לנקות, לארגן, לקשט, לצבוע או להתעסק במרחב הפיזי שלכם הוא דרך לקרקע אנרגיה ויש לנו הרבה לקרקע. המשימה שלנו היא ליצור גן עדן עליי אדמות; הרצון ללכת ״הביתה״ או למקום אחר, לחשוב שהוא יהיה טוב יותר ממציאות זו אינה המשימה שלנו. כל אנרגיה שמגיעה אלינו כדי ״שנוריד״ אותה צריכה להגיע למציאות הממד השלישי שלנו, כיוון ששם מתרחשים השינוי, ההתעלות וההתפתחות – בממד השלישי. אם איננו מקורקעים ומלבלבים במציאות שלנו, אז איננו יכולים להוריד אנרגיה כלשהי, כיוון שאין מקום להניח אותה. דמיינו שאתם קונים רהיטים רבים ושאין לכם בית שבו תוכלו להציב אותם. אם לא לבלבתם לאחר עבודת הריפוי שלכם, אז יש לכם רהיטים, אבל אין לכם מקום להניח אותם. הניחו לעצמכם ללבלב והניחו למרחב החדש לבוא אליכם, שעה שאתם בוראים שערים אנרגטיים חדשים לטובת המציאות המורחבת והמוגשמת שלכם.

ככל שאנו מתפתחים לרמות התעלות שונות, אנו יכולים לעבור מעבודה קשה לקבלת ברכות מכול מקור אפשרי. אנו גם משנים את המודעות שלנו ביחס לפוטנציאל ולאפשרויות שלנו והכול משתלב יחד לתוך תמונה גדולה יותר של מה שהמציאות שלנו יכולה להיות, והדבר יכול להתרחש בכל מקום משום שאנו רב-ממדיים עכשיו. ככל שנוכל להרחיב את מכל האנרגיה שלנו לקבלה, כך נהיה מוכנים יותר להיות מבורכים ולהיות מבורכים בכל מקום. ככל שנביא יותר אנרגיה אל תוך המציאות שלנו, דבר זה בתורו יאפשר לנו להיות שערים אנרגטיים חזקים יותר עבור פרדיגמות כדור הארץ החדש שאנו בוראים. אני בוחרת ליהנות מהמסע ולראות כיצד הכול מתהווה שעה שאני לומדת ללבלב לפני שאני עוזבת, או שאני יכולה לרצות להתגורר במקום אחר כלשהו ולנסות לגרום לדבר להתרחש, במקום להיות מבורכת ומברכת כאן, ולהניח לנסים לזרום אליי.