ידידים ישנים וידידים חדשים – לחבור או להיפרד?

ג׳ניפר הופמן

18 בדצמבר, 2018

מאנגלית: סמדר ברגמן

אני זוכרת שיר ישן שנהגנו לשיר כילדים: ״מצאו חברים חדשים ושמרו על הישנים, אלה עשויים כסף ואלה מזהב״. אם בחמש השנים האחרונות בחייכם או אף יותר חוויתם שינויים בתחום זה, קרוב לוודאי שלא נותרו בחייכם רבים מהחברים הישנים שלכם. וזה בסדר, כיוון שאנחנו נכנסים לתקופת אנרגיה המאופיינת בשינויים שכאלה, תקופה שתסייע לנו לעלות לרמת מודעות חדשה ושבה ישתנו גם הגבולות והסטנדרטים שלנו, וכתוצאה מכך גם יחולו שינויים באנשים ובמצבים שבחיינו. הידידים הישנים שלנו או שיחברו לנו בנתיב החדש או שנפרד מהם וידידים חדשים יתפסו את מקומם.

נתיב ההתעלות דומה לשיר: ״הדרך ארוכה היא ורבה רבה״, אך הוא לא באמת מוביל למטרה, הוא ממשיך להתפתל ולהתפתל בעודנו בוחנים היבטים רבממדיים חדשים ומשילים גרסאות ישנות של עצמנו. החוטים שקושרים או שמחברים אותנו לאותם אנשים אינם נצחיים, עלינו רק לדעת מתי וכיצד לנתק קשרים אלה בצורה מנומסת ומכובדת. ״ידידים ישנים״ אלה יכולים להפוך ל״ידידים חדשים״, אם הם יחליטו שהליכה משותפת בנתיב ההתפתחות וההתעלות שלנו היא ההחלטה הנכונה עבורם. הם חייבים להחליט לחבור לנו במסע זה. אם לא, אנו חייבים להיפרד, כיוון שהזמן שבילינו יחד באותו תדר וחיבור הסתיים.

האם קשה לשחרר אדם כלשהו או את הציפיות שהיו לנו ממנו?

האם אנו מתחרטים על הפרידה או האם אנו מתחרטים על היעדר הכרה במאמצים שלנו והיעדר ההערכה למאמצים שלנו?

זו לא משימה קשה, זו המציאות שעמה אנו חייבים להתמודד. עלינו להכיר בכך ש״מישהו מגיע לסוף דרך האנרגיה שלו״, ומשמעות הדבר שהוא הגיע לגבול העליון של ההתרחבות האנרגטית שלו ולא מסוגל להמשיך הלאה. ממש כפי שאנו גדלים לגובה מסוים ואז מפסיקים לגדול, ברמה הארגטית אנשים מגיעים לרמה מסוימת, ולא יכולים להמשיך ולהתרחב. אם נחליט להמשיך להתרחב יותר מכפי שהם מסוגלים, הגיע הזמן לחשוב מחדש על הקשר.

הדבר מתרחש ברמות רבות ושונות ובתחומים רבים בחיינו. היום נתתי במתנה קריסטל, קריסטל שהיה ברשותי שלושים שנים. הוא נסע עמי ברחבי העולם והיה נוכחות קבועה בחיי מאז שקניתי אותו. בשבוע שעבר הוצאתי אותו והמסר שקיבלתי היה ברור מאוד: ״הגיע הזמן שאעבור לבעלים חדשים״. הוא לא הרגיש אותו הדבר, לא היה חיבור, וידעתי שהזמן שלנו יחד הסתיים. וגם ידעתי למי הוא צריך לעבור, כיוון שבפעם האחרונה שהייתי בחברת אישה, זו המדריכים שלי אמרו לי שקריסטל זה צריך לעבור אליה. ולכן נתתי לה אותו, משום שזמני עמו הסתיים ועכשיו הוא ברשות מי שזקוקה לו ולאנרגיה שלו במסע שלה.

אנו שומרי הקריסטלים שמצטרפים לנתיב שלנו, כמו גם של כל האנרגיות המשותפות האחרות שקיימות באנשים, במצבים, במקומות ובאירועים. הגיע הזמן שנגדיר מחדש את המילה ״לנצח״, כדי שיהיה לנו מרחב מסוים לבצע ניתוקים מכוונים מהקשרים האנרגטיים שלנו, בייחוד אלה שנמצאים בקבוצות קרמתיות. קשרים אלה מעולם לא היו אמורים להיות לתמיד, בגדר התחייבויות או מחוייבויות ״לנצח״.

בנקודה מסוימת עלינו לדעת מתי שוב לא קיימת הולמות או היערכות בכוונות, במשימות, בתכלית ובנתיב שלנו ולהכיר בכך. לפעמים שיחה יכולה לפתור זאת באופן שימנע פרידה , ותוכל להיווצר שותפות חדשה ברמת חדשה של תדר אנרגטי. פעמים אחרות, היפרדות שני הצדדים היא הכרחית באופן ברור.

ניתוק מכוון זה, מנקודת מבט אנרגטית, מחייב שנשקול שני היבטים חשובים מאוד בנתיב ההתעלות שלנו, שלמות (מלשון שלם) וסיפוק. אנו רוצים את שניהם אך לעתים רק אחד מהם אפשרי. לדוגמה, אנחנו רוצים שמערכת יחסים תהיה שלמה ומספקת, על ידי כך שתמלא את הצרכים הרגשיים שלנו, גם אם משמעות הדבר היא שהאדם מכיר בתרומת הזמן, האנרגיה והרגש בדרכו החוצה. שלמות וסיפוק הם קווים מטושטשים עבורנו כאשר אנו רוצים את שניהם, גם כאשר אנו יודעים שמערכת היחסים לא יכולה להימשך במצבה הנוכחי או אם אותו אדם נמצא באמת ״בסוף דרך האנרגיה שלו״ עמנו.

האם אנו יכולים להיות מסופקים ביודענו שעשינו את כל שאנו יכולים לעשות ושלא נקבל את התגבוה שאנו רוצים, או שהצרכים או הציפיות שלנו לא יענו ברמה שמשרתת אותנו, שהצרכים הרגשיים ושצרכי האגו שלנו לא יענו, ולא משנה כמה נתאמץ?

האם אנו יכולים להיות שלמים בידיעה שעשינו כמיטב יכולתנו ועמדנו בהתחייבויות הקרמתיות והאנרגטיות שלנו, שלא עומד להתקבל גמול נוסף ושדבר לא ישתנה. זהו שיעור קשה עבורנו, ההבנה שמשמעות ״ביחד לנצח באושר״ יכולה להיות שאנו מאושרים כאשר מצב זה הסתיים, והאדם או המצב שוב אינם חלק מהחיים שלנו ולעולם לא יהיו עוד חלק מהחיים שלנו.

זו בעיה קשה, משום שאנו חושבים שכל מערכת יחסים מבורכת בגמול ״נצחי״, והגדרה זו היא מאוד אישית. לפעמים סוף המחזור הקרמתי הוא הגמול והפרידות הללו עלולות להיות לא מספקות ולא שלמות, כאשר אנו מרגישים שעשינו מאמץ עילאי אשר בוזבז, כיוון שהציפיות שלנו לא התקיימו והמאמצים שלנו לא זכו בהכרה, בהבנה או בהערכה.

כאשר אנו מבינים שידידים ישנים מילאו את תכליתם, האם הגיע הזמן לחבור אליהם מחדש או להיפרד מהם? הבחירה תהיה ברורה אם תבחנו את המצב ללא שיפוט. קיים מבחן בעל שלושה חלקים שאתם יכולים לעשות כדי להעריך החלטה זו. זה ה-ABC האנרגטי עבור כל מערכות היחסים:

  1. A מסמל היערכות (Alignment) – האם אנו ערוכים באותו נתיב, תכלית ופוטנציאל?
  2. B מסמל איזון (Balance) – האם יש איזון שווה של נתינה וקבלה?
  3. C מסמל הולמות (Congruence) – האם מערכת היחסים הזאת הולמת, באופן שבו הכול תואם וזורם והאנרגיה היא הרמונית?

כל שלושת הסעיפים הללו דרושים, ולכן אם אחד חסר הגיע הזמן לחשוב מחדש על האחריות שלנו ולבחון את ההתחייבויות שלקחנו על עצמנו כלפי מסע הריפוי של אדם אחר, ולבחון את הסיבות לכך.

ולאחר מכן עלינו לאזור אומץ ולקבל החלטה קשה שתענה על הצרכים שלנו, להציב גבולות אנרגיה ברורים שכוללים מתי והיכן אנו משיגים שלמות וסיפוק, על ידי כך שאנו מוודאים שהצרכים שלנו נענים, שסדרי העדיפויות שלנו והדברים שעליהם איננו מוכנים להתפשר ניצבים במקומם, ואנו מנהלים את זרמי האנרגיה שלנו. ועלינו להאמין ולבטוח בעצמנו, במקור ובמקורות שלנו ולדעת של״דרך הארוכה״ של ההתעלות יש אכן סוף טוב, אף על פי הנצחיות״ לא תלויה באדם או במצב שלעולם לא נגמרים, אלא שזו ההבטחה של הנוכחות הקבועה, הבלתי מתפשרת והנצחית של השמחה, השלווה, האהבה והשפע שלנו.

 

******

התמיכה שלכם חשובה – לחצו על הלב