הקשיבו, הפעמונים מצלצלים

מאת שלי שרון
אוקטובר 2015
עריכה לשונית: סמדר ברגמן

 

בחדר משושה יושבים במרכז גבר ואישה. הם לבושים בהידור צנוע. ההדרה נישאת על מלבושם באמצעות שמחת הלב וקלילות הקיום. אלו משבצים את בגדיהם כאבני חן יקרות. כשנשמעת נקישה על הדלת, הגבר קם לפותחה. הוא נע בבטחה כמי שיודע מהי מהות ההמתנה. עם חיוך מתוק ועדין על פניו הוא מקבל את המתנה שהובאה בפניו. הוא נפרד לשלום מנושא המסר וחוזר לשבת על כיסאו, מוכן ומזומן. 

צליל נוסף נשמע והאישה קמה מכיסאה לפתוח את הדלת ולקבל בברכה את המתנה הבאה. היא קדה קידת ברכה ענווה ונפרדת לשלום בחיוך של יודעת דבר. כך יושב הזוג בשלוות לב מאוזנת ומבוססת במרכז החדר ומקשיב לצלצול פעמוני הדלת, שבכל פעם מבשרים על הגעתה של עוד מתנה. שמיעתם מיומנת בזיהוי דקויות זימרת הפעמונים, וכך הם יודעים מתי עליהם לפתוח את שערי החדר, חדר המלאכים האנושי. 

צלילים של פעמוני הרוח

לאילו צלילים אתם מקשיבים? לאלו אתם מאזינים? כוחם של צלילי אהבת הרוח עוטף אתכם כשמיכה אוהבת, מעניק לכם מרחב מבטחים בימים בהם דומה שהאיזונים משתגעים. מרעידות אדמה, תנועות הגירה, להתפרצויות של שנאה וכאב, הצלילים להם אתם מאזינים יקבעו את מטעני האנרגיה שלכם בעזרתם תתמודדו עם השינויים שכבר מגיעים. 

מה שהיה עד כה לא היה איזון, אלא שמירה על סטטוס קוו. אילו יכולתם לעמוד בשקט בלב סערת רוח, לא הייתם נחשפים אל מחוזות חדשים. אך לא תוכלו לעמוד לעוצמת הרוח, ולכן אתם נסחפים, זזים ונולדים למרחבים חדשים. הרוח הזו משמיעה צלילים. וזאת שומעים כעת גם אלו שמילות אהבה הביכו אותם עד כה. גם אלו שמילות אהבה בלבלו אותם. גם בקרב אלו שהציניות חנקה להם את התקווה כנחש פיתון אימתני. 

אני היא סרינה. ואינני קול יחיד. אני היא צלילה של קבוצת החמלה והאהבה שמגיעה בכל פעם להציף כגל אוקיינוס מהמעמקים, לשטוף אתכם בצלילים מרפאים. בכל פעם שאנו נוקשות על דלתכם, אתם שומעים. יש מי שפותחים בהתלהבות מפוארת את הדלת לקבל את המתנה והברכה. יש מי שמקשיבים ומהססים, חוששים האם אכן יוכלו להכיל בידם את האוצר הנפלא מכולם. ויש מי ששומעים ברקע את הניגון הישן המוכר. מפחדים הם לקום ממקומם ולהיפרד מדבר ידוע, הם יקראו לו – מאוזן.

אלו הם, יקרים ואוהבים, הלבבות שזקוקים לכם. הם זקוקים לשדה המשותף של האהבה שלכם. כי האהבה היא פרטית וקולקטיבית גם יחד. היא מורגשת דרך ליבו של כל אחד ואחת, ומופצת יחד כמו ניחוחות של פרחים בשדה מלבלב, בו לא ניתן לזהות מי הפיץ את ריחו של איזה פרח. 

ריחות מושכים אתכם אל זכרונות. אל שדות אנרגטיים בהם מוטמנות במרחבים חופשיים מזמן ומקום הטבעות שונות, כפי שצייר מטביע את הרעיונות והרגשות ליצירה מופלאה עם בד ופלטת צבעים. זהו כוחו של חוש הריח שלכם. האם אתם זוכרים את ריחה של האהבה? האם יתכן כי ניחוחות האהבה ימשכו אתכם אל זכרונות של שנאה?

מי ששומע את צליליה כעת יודע שאין לשבת בחיבוק ידיים ולומר: ״אהבתי המון״. ״אהבתי מספיק״. ״ומה עם האהבה של האחרים?!״ ליבם של אלו ששומעים את צלילי פעמוני הרוח יודעים אלו מתנות הבאנו לכם. הבאנו לכם את הכוח האחד והיחיד שלו תזדקקו בחציית קו האיזון. דמו אותו כקו לינארי בין ממד שלישי לחמישי. דמו אותו כקו חציית הגמר בין עולם ישן וחדש. דמו אותו כקו בין מה שאיננו לבין מה שניתן. כל מה שתדמו עובד וקיים. הבאנו לכם את הכוח הכי עוצמתי מכולם. 

כוח האהבה

כשהאהבה נוכחת, ניתן להסתכל לאמת בעיניים. 

ככל שתטיבו לזרום עם הזרם – זרם התודעה, זרם הרוח, זרם הטבע – כך תמנעו מכאב, ותאפשרו לחוויה עצמה להיות המיילדת של תובנה חדשה, מיילדת של סביבה אנושית מתמירה. אחת הבעיות של עולמכם כיום היא שהזרם הכללי, כפי שהוא שגור במטבע הלשון, עדיין קיים. הזרם הזה מוצף בגירויים מלאכותיים, מוצף בתמרורים שונים המכוונים אתכם לאן ללכת, למה להקשיב, ואפילו מה לומר. לא נותנים לזרם האינדיבידואלי של כל לב אדם לקרון מתוך עצמו. בתוך הזרם הכללי התנועה מאלצת, ומתוך האילוץ נולדים סבל וכאב. הסבל והכאב אינם הכרחיים לצמיחה. הם פשוט נובעים מאילוץ ומכיבוי התשוקה. 

שנת 2016, לא תהיה אפוא בהכרח שנה קלה, החוויה תלויה בכם! אתם כמהים לשינוי’ אך השינוי דורש את הכוח שלכם. הוא דורש את כוח האהבה. כשהאמת צצה מתחת לפני השטח, ומטהרת את הנהר שמתחת לנהר, כפי שידעו הקדמונים שלכם לזהותו, אתם נדרשים לפתח תנועה חדשה. תנועה איתנה של אהבה. תנועה מאוזנת באהבה. 

התקופה הקרובה שכבר נותנת את האותות של השנה הבאה, מסמנת לכם את הצידה לה תזדקקו כדי להתמודד עם הטיהור של הנהר שמתחת לנהר. זוהי הזרימה הטבעית של היקום, זוהי הזרימה של שביל החלב. והלבבות המוכשרים מרגישים את כובד משקלה של הנשמה. לוחצת על גופם כמו שאתם לוחצים על שפופרת ממתק, לוחצים החוצה את כל הטוב והמתיקות שבמכל. תנו לחוויה להיות מיילדת של הוויה שאינה עוברת דרך סבל וכאב. ביטחו בסחף הרוח, כי ללכת עם כוח האהבה נגד הזרם הכללי יוציא ממכל כדור הארץ את המתיקות הנחוצה. 

תשוקה, דחף, קריאה פנימיים לא ממומשים הורגים שטחים ומרחבים פנימיים. אין דבר כואב ודואב יותר לזיווג הזה של גוף-נשמה ממרחבים פנימיים שקמלו בשל דיכוי התשוקה. הזרם הכללי, המלאכותי, חנק את היצירתיות והיצירה, שהן כל כך טבעיות לכם כיצורים אנושיים. שחרור מכבלי הזרם הכללי גורם לכם להרגיש את פרץ היצירה, כמו שבירת סכר על נהר בריא ומלא מים. 

השאלה הכי דחופה

המסע הרוחני הוא תהליך של כניעה לכוח הכבידה של היצירה והיצירתיות. אלו המזונות האהבה. המסע הרוחני הוא סיבוב ספירלי סביב נקודת הפגיעות הקבועה שטמונה בכל אחד ואחת מכם. אותה נקודה שמזכירה לכם את ריחה של נקודת המעבר, קו המעבר שבין הממדים. נקודת השער בה עמדתם עירומים, חשופים, מוכנים להתמזג עם מתיקות היצירה האנושית. והמוסדות אמרו לכם – שימרו על נקודת הפגיעות, כי יפגעו בה, יקחו לכם אותה. המוסדות של הזרם הכללי לקחו מכם את האקסטזה של האהבה ובכך גם לקחו מכם את אומנות השאלה. 

בשל כך יש לכם מיניות. המיניות נותנת לכם חום, משיכה ודחף. אלו מנועים אנושיים ייחודיים של מיזוג מקודש בין תשוקת הנשמה ליצירה אנושית. כשאתם מדברים את האמת שלכם אתם חווים את האקסטזה הזו של נגיעה באוצרות נפשכם. אלו המקומות שבהם זמן ומרחב לא חלים עליכם. מקומות קסומים שבהם אתם נסחפים, ״שוכחים״ את עצמכם בוורטקס קוסמי של תדר הלב, וורטקס של יופי אנושי. 

השאלה הכי דחופה שאתם צריכים לשאול את עצמכם עכשיו היא: איך אני מבטא או מבטאת את עצמי באופן האותנטי והאמיתי שלי?  

הזרם הכללי צבוע בצבעי מונופול לדיכוי האהבה. אך כפי שלא ניתן להכחיד את החיים, על אף הבשורות שביקרו אתכם לפעמים כי זהו העתיד שעומד בפניכם, לא ניתן להכחיד את האהבה. המונופול רק הרעיל את השורשים. ולכן הרעל זרם אל הנהר שמתחת לנהר. אך לא ניתן להרוס את החיים. כל מה שחיים זורם בעורקיו – בין אם אנושיים ובין אם לא אנושיים – לא ניתן להכחדה, רק לטרנספורמציה. כששורש העץ מת, הוא מתפרק והופך לקרקע פוריה! כך גם עם העצמי האותנטי והאמיתי. ושוב נאמר לכם, אתם לא לבד. רבים מכם מרגישים כעת את כובד משקלה של הנשמה הלוחצת על מכל חייכם האנושיים ליהנות מכל טיפת דבש מתוקה ששוכנת בתוככם. 

כל עוצמות השפע הקיים והחסר, כל המחלות, העוני, הכאב, מזג האוויר, הכול השתקפות של האקלים הפנימי של הלב האנושי. גם האדמה שיתפה פעולה ושינויי האקלים אינם יציאה מאיזון, אלא הפרה של הסטטוס קוו. האדמה אינה מוכנה עוד לספוג את נוזל הדם שאינו האמת שלה. הפיזיקה כבר מספרת לכם שהיקום הוא תיבת תהודה אינסופית והדדית. וכך גם כוחה של האהבה. תיבת תהודה הדדית ואינסופית שסוחפת בין מיתריה את כולם ללא יוצא מן הכלל. 

המסע הרוחני הוא מסע של היזכרות, מסע של הדהוד, של חזרה אל האמת, חזרה הביתה. האהבה אינה אוגרת ידע. האהבה מקשיבה לצליל פעמוני האמת ורוקדת סביבה. 

מדריך קוסמי ללבבות המוכשרים

הלבבות המוכשרים אינם אלו שרואים באחרים נחותים או פחותים באיזושהי מידה ועניין. הלבבות המוכשרים הם אלו אשר יודעים את פורטל הלב. לא יודעים על – יודעים את! יודעים לקבל ולספוג את מתנות האור שמגיעות דרך וורטקס הלב, כפי שפעמוני הרוח נוקשים על דלת נשמתכם. המידעים שמגיעים דרך הלב הם אלו שמניעים אתכם אל היציאה למסע הרוחני. יש מי שייזכר היכן ומתי זה קרה לו או לה. היציאה למסע הרוחני היא תמיד קריאה של הלב, ובעולם בו הזרם הכללי אינו יודע לשמוע את סימפוניית הלב, נוצר קונפליקט ועל המוח היה להיכנע. 

כל עוד אתם מחזיקים ברעיונות שהכסף מספק לכם את השפע בחיים, שעבודה שאינה מממשת את תשוקתם מעניקה לכם את החופש לספק את הצרכים האנושיים שלכם, אתם כבולים ברעיונות שחונקים את החופש שלכם. אתם חונקים במו ידיכם את לבכם כנחש פתיון אינסופי. אמת הלב מכבידה את כובד משקלה ורבים מרגישים זאת כעת. לא ניתן עוד לחיות במגבלות האשליה שחיים שאינם מיושרים עם האמת של הלב מספקים לכם חופש כלשהו.

החדר בן שש הפאות הוא המכל שבו האמת מוכלת באופן מלא, כך מדבר אליכם המשושה דרך המידע של הגיאומטריה המקודשת. אתם עומדים בפתח של מחזור אנושי משמעותי שישנה את פני האנושות לאין שיעור, והמושג אמת יקבל ביסוס בקרבכם. כמו עם האהבה, האמת היא פרטית וקולקטיבית כאחד. היא מורגשת דרך פורטל הלב האישי, ומתבטאת דרך זרימה טבעית ביקום. זוהי הרב-ממדיות. 

*

כך ישב הזוג בחדר בן שש הפאות. בלי זמן ובלי מקום. בכל פעם צלצול הפעמונים בישר על ביקור של כוח האהבה המביא איתו עוד איכות, עוד ביטוי שלה. אט אט החדר מתמלא במלאכים אנושיים, כולם מוכנים ומזומנים לקבל את אינסוף תהודת מתנות כוח האהבה.

*

Smadar Oct-Dec_2