הקובץ השני של הסיפורים, האגדות והציטוטים


מאנגלית: סמדר ברגמן

image005

עשרים הדברות של האינדיאנים

  • קום עם השמש להתפלל. התפלל לבד. התפלל לעתים קרובות. הרוח הגדולה תאזין, אם רק תדבר.
  • היה סובלן כלפי אלה שאיבדו את נתיבם. בורות, יהירות, כעס, קנאה ותאוות בצע נובעים מנשמה אבודה. התפלל למען ימצאו הדרכה.
  • חפש את עצמך, בעצמך. אל תאפשר לאחרים לסלול את נתיבך עבורך. זוהי דרכך שלך, ורק שלך. אחרים עשויים לצעוד בה עמך, אבל אף אחד לא יכול לצעוד בה במקומך.
  • התייחס כלפי האורחים שלך בהתחשבות רבה. הגש להם את המזון הטוב ביותר, הענק להם את המיטה הטובה ביותר ונהג בהם בכבוד.
  • אל תיקח את מה שאינו שלך בין אם מאדם, מקהילה, מתרבות או מהטבע. אם לא ניתן לך או לא הרווחת זאת, זה לא שלך.
  • כבד את כל הדברים שעל פני האדמה הזאת – בין אם בני אדם או בעלי חיים וצומח.
  • כבד את מחשבותיהם, רצונותיהם ומלותיהם של אנשים אחרים. לעולם אל תפריע, תחקה או תלעג לאחר. אפשר לכל אדם את זכות לביטוי אישי.
  • לעולם אל תדבר על אחרים בדרך רעה. האנרגיה השלילית שאתה משלח אל היקום תוכפל שעה שתחזור אליך.
  • כל האנשים עושים טעויות. ולכל הטעויות ניתן לסלוח.
  • מחשבות רעות גורמות למחלה בנפש, בגוף וברוח. היה אופטימי.
  • הטבע אינו עבורנו, הוא חלק מאתנו. הוא חלק מהמשפחה העולמית שלך.
  • ילדים הם זרעי העתיד שלנו. זרע אהבה בלבם והשקה אותם בחכמה ובשיעורי החיים. כאשר הם גדלים, אפשר להם מרחב לצמוח.
  • הימנע מלפגוע בלבבות אחרים. הרעל של הכאב שגרמת יחזור אליך.
  • היה כנה בכל עת. כנות היא המבחן של כולם ביקום זה.
  • שמור על איזון העצמי. העצמי המנטלי, העצמי הרוחני, העצמי הרגשי, והעצמי הפיזי. כולם צריכים להיות חזקים, טהורים ובריאים. הפעל את הגוף הפיזי כדי לחזק את המנטלי. היה עשיר ברוח כדי לרפא מחלות רגשיות.
  •  קבל החלטות מודעות בנוגע למי תהיה וכיצד תגיב. היה אחראי כלפי הפעולות שלך.
  • כבד את הפרטיות ואת המרחב האישי של האחרים. אל תיגע ברכוש אישי של אחרים, במיוחד לא בחפצים מקודשים. דבר זה אסור.
  • היה נאמן לעצמך תחילה. אינך יכול להזין אחרים ולסייע להם, אם אינך יכול להזין את עצמך ולסייע לעצמך תחילה.
  • כבד את האמונות הדתיות של האחר. אל תכפה את אמונותיך על אחרים.
  • חלוק את מזלך הטוב עם אחרים. הענק צדקה.
image005
ההזמנה

לא מעניין אותי מה אתה עושה למחייתך.

אני רוצה לדעת למה אתה משתוקק עד כדי כאב,

והאם אתה מעז לחלום שפוגש הנך בתשוקת לבך.

לא מעניין אותי בן כמה אתה.

אני רוצה לדעת האם אתה מוכן להסתכן ולהשתטות למען האהבה,

למען החלומות שלך, ולמען הרפתקת החיים.

לא מעניין אותי אילו פלנטות מקיפות את הירח שלך.

אני רוצה לדעת האם נגעת במרכז צערך.

האם נפתחת על ידי בגידות החיים,

או האם הפכת כמוש וסגור מפחד מפני כאב נוסף.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לשבת לצד הכאב,

שלי או שלך,

מבלי להסתירו, לטשטשו או לתקנו.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות עם שמחה,

שלי או שלך.

אם אתה יכול לרקוד בפראות ולהניח לאקסטזה למלא אותך

עד קצות האצבעות

מבלי להזהיר אותנו להיות זהירים, מציאותיים,

או לזכור את מגבלות בן האדם.

לא מעניין אותי אם הסיפור שאתה מספר הוא אמת.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לאכזב אחר כדי להיות נאמן לעצמך,

אם אתה יכול לשאת את האשמת הבגידה ולא לבגוד בעצמך.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות נאמן ואי לכך אמין.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לראות יופי גם כשזה לא יפה בכל יום,

ואם אתה יכול למצוא את מקורך מנוכחות האלוהים.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לחיות עם כשלון,

שלך או שלי,

ועדיין לעמוד על שפת אגם

ולצעוק אל הירח המלא: "כן!"

לא מעניין אותי היכן אתה גר וכמה כסף יש לך.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לקום לאחר לילה של אבל וייאוש,

עייף ודואב עד לשד עצמותיך,

ולעשות את שיש לעשות למען הילדים.

לא מעניין אותי מי אתה, ואיך הגעת לכאן.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול לעמוד עמי במרכז האש

ולא לסגת.

לא מעניין אותי היכן או מה או עם מי למדת.

אני רוצה לדעת מה מזין אותך מבפנים כשכל השאר נעלם.

אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות לבד עם עצמך,

והאם אתה באמת אוהב את חברתך ברגעים הריקים.

Oriah Mountain Dreamer

זקן שבט אינדיאני

image005

זיכרונות

אדם מטפס על גבעה תלולה. על גבו הוא נושא תרמיל. הטיפוס קשה ומשאו כבד. מעבר לפינה הוא פוגש בנודד שאומר לו: "המשא שלך כבד מאוד עבור מי שלפניו טיפוס קשה כל כך. מותר לי לשאול מה נמצא בתרמילך?"

האדם מזיע וכעוס ואינו מעוניין לענות על שאלות טיפשיות, אך הוא אומר: "אלה הם זיכרונות העבר שלי, והם יקרים לי מאוד".

"מותר לי להביט בהם?"

"כן, אבל הזדרז, יש דרך ארוכה לפני".

הנודד הוציא את הזיכרונות והניח אותם על הדרך. "הבט, אחי, הזיכרונות שלך הפכו לאבן. מדוע שלא תשאיר אותם כאן, כך יהיה לך קל הרבה יותר להמשיך בטיפוס".

האדם היסס.

"הבט מטה אל הים, אתה רואה משהו?" אמר הנודד.

"כן", אמר האדם, "אני רואה שם אדם שוחה. אבל דומה שהוא מתקשה, דומה שהוא עומד לטבוע!"

"אדם זה הוא שחיין מצטיין", אמר לו הנודד. "אבל הוא מנסה להיאחז באבנים משלו, ממש כמוך".

image005

תפילה אינדיאנית לאימא אדמה

הרוח הגדולה, העניקי לנו לב אשר מבין,

שלעולם אל לנו לקחת מיופי הבריאה יותר משאנו נותנים;

שלעולם אל לנו להרוס ביודעין לשם תאוות בצע;

שלעולם אל לנו לסרב להושיט יד לבניית יופייה של האדמה;

שלעולם אל לנו לקחת ממנה את שאינו דרוש לנו.

העניקי לנו לב אשר מבין,

שהריסת ניגונה של אימא אדמה יוצר בלבול;

שהריסת מראה מעוור אותנו ליופייה;

שזיהום אדיש של ניחוחה, יוצר עבורנו בית של צחנה;

שכפי שאנו נוהגים כלפיה, כך היא תנהג כלפינו.

 שכחנו מי אנחנו.

חיפשנו רק את ביטחוננו.

ניצלנו אך ורק למטרותינו.

עיוותנו את הידע שלנו.

ניצלנו לרעה את כוחנו.

הרוח הגדולה, שאדמותיך היבשות צמאות,

עזרי לנו למצוא דרך לרענן את קרקעותיך.

הרוח הגדולה, שנהרותיך נחנקים מזיהום ומפסולת,

עזרי לנו למצוא דרך לנקות את ימיך.

הרוח הגדולה, שאדמתך היפה הופכת מכוערת מניצול,

עזרי לנו למצוא דרך להשיב לך את יופי מעשה ידיך.

הרוח הגדולה, שיצורייך מושמדים,

עזרי לנו למצוא דרך לחדשם.

הרוח הגדולה, שמתנותיך לנו אבדו באנוכיות ובשחיתות,

עזרי לנו למצוא דרך להשיב לנו את אנושיותנו.

הרוח הגדולה,

שאת קולך אנו שומעים ברוח,

שנשימתך מעניקה חיים לעולם,

שמעי אותנו:

אנו זקוקים לעוצמתך ולחכמתך.

מי ייתן ונצעד ביופי.

image005

שיעורי אימא אדמה

שיר אינדיאני

אימא אדמה, למדי אותי להיות שקט,

כמו העשב הדומם בבוא השחר.

אימא אדמה, למדי אותי כיצד לשאת את סבלי,

כמו האבנים הזקנות הנושאות זיכרונות.

אימא אדמה, למדי אותי להיות עניו,

כמו הפריחה הענווה בתחילתה.

אימא אדמה, למדי אותי כיצד להזין,

כמו האימהות המזינות את ילדיהן.

אימא אדמה, למדי אותי להיות אמיץ,

כמו העצים הניצבים בדד.

אימא אדמה, למדי אותי לקבל מגבלות,

כמו הנמלה הזוחלת על הקרקע.

אימא אדמה, למדי אותי חירות,

כמו העיט המגביה עוף בשמים.

אימא אדמה, למדי אותי להתחדש,

כמו הזרעים הנובטים באביב.

אימא אדמה, למדי אותי לשכוח את עצמי,

כמו השלג הנמס השוכח את חייו.

אימא אדמה, למדי אותי לזכור להיות חביב,

כמו השדות היבשים הבוכים בגשם.

(סופר לא-ידוע)

image005

מה הם החיים?

הבזק הגחלילית בלילה.

נשימת הבופלו ביום חורף.

הצל הקטן החולף על פני העשב,

ומאבד את עצמו בזריחה. 

Crowfoot

לוחם משבט הבלאקפוט

 image005

… לכל דבר על פני האדמה יש מטרה,

לכל מחלה, צמח שירפאה, ולכל אדם

ייעוד. זוהי תיאוריית הקיום של האינדיאני.

Morning Dove

אל תחפשו אחרינו, אנו נמצא אתכם.

אל תחכו לנו, אנו כאן… מוכנים ומזומנים.

אל תלחשו את שמכם, אנו מכירים אותו היטב.

אהבנו אתכם מאז ומעולם, ימים יגידו…

אנו המלאכים השומרים שלכם.

כותב אלמוני

 image005

חכמת הזן

תלמיד חדש ניגש למורה הזן ושאל כיצד עליו להכין את עצמו להוראתו. "חשוב עליי כעל פעמון", הסביר המורה לזן. "נקוש עליי קלות, ותקבל צלצול קטנטן. הכה בחוזקה, ותקבל צלצול רם ומהדהד".

פעם היה מנזר שהמשטר בו היה קפדני מאוד. לאחר שנשבעו שבועת שתיקה, אסור היה לאף אחד מהנזירים לדבר. אך היה יוצא מן הכלל לכלל הזה. בכל עשר שנים, הורשו הנזירים לומר שתי מילים. לאחר שבילה את עשר השנים הראשונות במנזר, הלך נזיר אחד לראש המנזר.

"עברו עשר שנים", אמר ראש המנזר. "מה הן שתי המילים שלך?"

"המיטה קשה", אמר הנזיר.

"אני מבין", השיב ראש המנזר.

עשר שנים אחר כך, שב הנזיר לחדרו של ראש המנזר. עברו עשר שנים", אמר ראש המנזר. "מהן שתי המילים שברצונך לומר?"

האוכל מסריח". אמר הנזיר.

"אני מבין", השיב ראש המנזר.

עברו עוד עשר שנים ושוב פגש הנזיר בראש המנזר ששאל: "מה הן שתי המילים שלך, כעת משעברו עוד עשר שנים?"

"אני עוזב", אמר הנזיר.

"זה כנראה לטובה", השיב ראש המנזר. "מהרגע שהגעת לא הפסקת להתלונן".

image005

פעם היה לוחם דגול. אף על פי שהיה זקן למדי, עדיין היה מסוגל לנצח את כל מי שקרא עליו תגר. שמו הלך לפניו למרחקים ותלמידים רבים נאספו ללמוד ממנו. יום אחד הגיע לוחם צעיר וידוע לשמצה לכפר. הוא היה נחוש בדעתו להיות האדם הראשון שינצח את המאסטר הדגול. בנוסף לכוחו, הייתה לו יכולת מופלאה לאתר ולנצל כל חולשה אצל יריבו. הוא היה ממתין עד שהיריב היה עושה את המהלך הראשון, ובכך חושף את חולשתו, ואז היה מכה בכוח רב ובמהירות הבזק. כל הקרבות שניהל הסתיימו במהירות לאחר המהלך הראשון. 

בניגוד לעצת תלמידיו המודאגים, קיבל המאסטר הזקן בשמחה את האתגר מאת הלוחם הצעיר. כאשר ניצבו שני הלוחמים זה מול זה לקרב, החל הלוחם הצעיר להשליך עלבונות בפני המאסטר הזקן. הוא השליך עפר וירק בפרצופו. במשך שעות העליב אותו מילולית בכל קללה ועלבון שהכיר. אך הלוחם הזקן עמד רגוע וללא ניע. לבסוף, אפסו כוחותיו של הלוחם הצעיר. ביודעו שהפסיד, הוא עזב את המקום בבושה.

מאוכזבים מעט מכך שהמאסטר הזקן לא נלחם בלוחם הצעיר, נאספו סביבו תלמידיו ושאלו אותו: "איך יכולת לסבול השפלה שכזו? איך גירשת אותו?"

"אם מישהו בא ומעניק לך מתנה ואתה אינך מקבלה", השיב המאסטר, "למי שייכת המתנה?"

image005 

נפוצה השמועה בכפר שאדם קדוש וחכם גר בבית קטן בקצה ההר. אדם מהכפר החליט לצאת למסע הארוך והקשה ולבקר את האדם הקדוש. כאשר הגיע לבית, הוא ראה משרת זקן שבירך את פניו בכניסה. "ברצוני לראות את האדם הקדוש והחכם", אמר האיש למשרת. המשרת חייך והוביל אותו פנימה. בעודם הולכים הביט האיש מהכפר בציפייה לפגוש באדם הקדוש. לפני שהבין מה קורה, הוא הובל אל הדלת האחורית והחוצה. הוא עצר והסתובב אל המשרת, "אבל אני רוצה לראות את האיש הקדוש!"

"כבר ראית", אמר האיש הזקן. "כל אדם שאתה פוגש בחייך, אפילו אם הוא נראה פשוט ולא חשוב… ראה כל אדם כאילו היה אדם חכם וקדוש. אם תעשה זאת, אזי הבעיה שבגינה באת לכאן היום, תיפתר".

image005

תלמיד ניגש למורה למדיטציה שלו ואמר: "המדיטציה שלי נוראית! דעתי מוסחת ללא הרף, או שרגליי כואבות, או שאני נרדם כל הזמן. זה פשוט נורא!"

"זה יעבור", ענה המורה קצרות.

לאחר שבוע, שוב ניגש התלמיד למורה. "המדיטציה שלי נהדרת! אני מרגיש כל כך מודע, כל כך שליו, כל כך חי! זה פשוט נפלא!"

"זה יעבור", ענה המורה קצרות.

image005

שני נזירים רחצו את קערותיהם בנהר כאשר הבחינו בעקרב שנפל למים ועמד לטבוע. אחד הנזירים מיהר לאסוף אותו והניח אותו על הגדה. בעשותו זאת, הוא נעקץ. הוא המשיך לרחוץ את קערתו ושוב נפל העקרב למים. הנזיר הציל את העקרב ושוב נעקץ. שאל אותו הנזיר האחר: "ידידי, מדוע אתה ממשיך להציל את העקרב, כאשר אתה יודע שזה מטבעו לעקוץ?"

השיב הנזיר: "מכיוון שזה מטבעי להצילו".

image005

עשר דרכים להישאר צעירים

1.     השלך מספרים לא-חשובים. אלה כוללים גיל, משקל וגובה. הנח לרופא לדאוג בגינם. בשביל זה אתה משלם לו.

2.     שמור רק על חברים שמחים. המקטרים מושכים אותך מטה.

3.     המשך ללמוד. למד עוד על המחשב, אמנויות, גינון, כל דבר. לעולם אל תניח למוח להתבטל. "מוח בטלן הוא משכנו של השטן", שמו של השטן הוא אלצהיימר.

4.     מצא הנאה בדברים פשוטים. כאשר הילדים צעירים, זה כל מה שתוכל להרשות לעצמך. כאשר הם באוניברסיטה, זה כל מה שתוכל להרשות לעצמך. כאשר תצא לגמלאות, זה כל מה שתוכל להרשות לעצמך!

5.     צחק לעתים קרובות, בקול רם. צחק עד אשר תתקשה לנשום. צחק עד שכולם יסתכלו.

6.     הדמעות זולגות לעתים. החזק מעמד, התאבל והמשך הלאה. האדם היחיד שנמצא עמנו למשך כל ימי חיינו, הוא אנו עצמנו. היה חי כל עוד אתה חי, אל תציב תיבת דואר על כביש המוות והמתן בבית שיגיע הדואר.

7.     הקף את עצמך בדברים שאתה אוהב, משפחה, חיות בית, מזכרות, מוזיקה, צמחים, תחביבים, כל דבר שהוא. ביתך הוא מקלטך.

8.     נצור את בריאותך. אם היא טובה, שמור עליה. אם היא אינה יציבה, שפר אותה. אם היא מעבר למה שאתה מסוגל לשפר, קבל עזרה.

9.     אל תשקע ברגשות אשמה. לך לקניון, סע לעיר השכנה, טוס למדינה זרה, אבל אל תיסע לארץ האשמה.

10. אמור לאנשים שאתה אוהב, שאתה אוהב אותם, בכל הזדמנות. החיים אינם נמדדים במספר הנשימות שאתה נושם, אלא על ידי הרגעים שבהם נעתקה נשימתך.

image005

בגשם

היא ערכה קניות עם אמה באסם האדום הגדול הידוע בשם "המחסן". היא הייתה בערך בת שש – סמל התמימות המנומש היפהפה הזה, בעל השער הג'ינג'י.

ירד גשם זלעפות בחוץ – סוג הגשם שיוצר נהרות, ממהר כל כך להכות באדמה עד שאין לו זמן לזרום לאיטו.

הצטופפנו שם כולנו, מתחת לגגון מחוץ לכניסה הראשית ל"מחסן". חיכינו, חלקנו בסבלנות, אחרים בכעס בגלל שהטבע הפריע ללוח הזמנים העסוק שלהם. אני תמיד מוקסמת מהגשם.

אני הולכת לאיבוד בצלילים ובמראות של השמיים הרוחצים את הלכלוך והאבק של העולם.

זיכרונות של ילדה קופצת ומשפריצה בשלוליות הציפו אותי כאתנחתא ברוכה לדאגות היום.

הקול הקטן שלה היה כה מתוק כששבר את הטראנס ההיפנוטי שבו היינו לכודים כולנו…

"אימא, בואי נרוץ בגשם", היא אמרה.

"מה?" שאלה האם.

"בואי נרוץ בגשם", היא השיבה.

"לא, חמודה, נחכה עד שייחלש קצת", השיבה האם.

הילדה הצעירה חיכתה עוד כדקה ואמרה שוב…. "אימא, בואי נרוץ בגשם".

"נרטב לגמרי אם נרוץ", אמרה האם.

"לא אימא, לא נכון – זה לא מה שאמרת הבוקר", אמרה הילדה הקטנה כשהיא מושכת בידה של האם.

"הבוקר? מתי אמרתי הבוקר שאפשר לרוץ בגשם ולא להירטב?"

"את לא זוכרת? כשדיברת עם אבא על הסרטן שלו, ואמרת: 'אם אלוהים יעזור לנו להתגבר את זה, הוא יכול לעזור לנו להתגבר על כל דבר!"

כל הקהל קפא. אני נשבעת שלא שמענו כלום לבד מהגשם.

כולנו עמדנו בשקט. אף אחד לא בא או עזב בדקות הבאות. האם חשבה לרגע מה לומר.

יש כאלה שהיו צוחקים וגוערים בה שלא תהיה טיפשונת. יש כאלה שהיו אפילו מתעלמים ממה שנאמר. אבל זה היה רגע של מתן תוקף בחיי הילדה הצעירה. זמן שבו ניתן לטפח אמון תמים כך שיפרח ויהפוך לאמונה.

"חמודה, את צודקת במאה אחוזים. בואי נרוץ בגשם. אם אלוהים יניח לנו להירטב, אז אולי אנחנו פשוט זקוקות לרחצה", אמרה האם.

הן החלו לרוץ. כולנו עמדנו והסתכלנו, חייכנו וצחקנו בעודן רצות בין המכוניות וכן, דרך השלוליות.

הן החזיקו את שקיות הקניות מעל לראשיהן, על כל מקרה.

הן נרטבו. אך בעקבותיהן באו עוד כמה אנשים, שצרחו וצחקו כמו ילדים כל הדרך למכוניות שלהם.

וכן, גם אני, גם אני רצתי. הייתי זקוקה לרחצה.

נסיבות או אנשים יכולים לקחת ממך דברים חומריים, הם יכולים לקחת את הכסף שלך והם יכולים לקחת את בריאותך. אבל אף אחד לא יכול לקחת ממך את הזיכרונות היקרים שלך….

באמצעות לייזה – ניו זילנד

תורגם ממסרי המרשמלו של קריון

image005