העצמי המוצל (האפל): קבלו את החשכה הפנימית שלכם

מאת׳או סול

מאתר LonerWolf

תורגם מאנגלית על ידי סמדר ברגמן

 

״המחשבה שלאדם יש גם צד אפל בתוכו, המורכב לא רק מחולשות ומפגמים קטנים אלא מדינמיות שטנית ממש, היא מחשבה מפחידה. הפרט יודע רק לעתים נדירות משהו על כך; עבורו, כפרט, מפליא שהוא ירחיק אי פעם לכת אל מעבר לעצמו. אך הניחו ליצורים בלתי מזיקים אלה להתכנס בהמון, והנה צצה מפלצת זועמת״.
~ קארל יונג, ״על הפסיכולוגיה של הלא-מודע״.

אם אתם כנים באמת בנוגע לחקירה עצמית במסעכם להתפתחות פנימית ואישית, אתם תתקלו בתכונות ובהיבטים רבים של עצמכם אותם תמצאו קשים לקבלה – אם לא מטרידים לחלוטין.

בתחום הפסיכולוגיה, הפסיכולוג הנודע קארל יונג הקדיש מחשבה רבה לבעיה זו של ״העצמי המוצל״, וחקר רבות את הידע האזוטרי הקדום והכתובים הרוחניים, לא רק כדי לטפל בנפש האדם אלא גם בנשמתו.

בתגובה לעיסוק רציני זה, יונג יצר את המודל הארכיטיפי, תפיסה על פיה האמין שהתת מודע שלנו מפוצל או מובנה ל״עצמיים״ שונים, בניסיון לארגן את האופן שבו אנו חווים דברים שונים בחיים. שניים מהארכיטיפים העיקריים של יונג הם ״הפרסונה״ ו״העצמי המוצל (האפל)״.

הולדת העצמי האפל

אז מהם בדיוק ״הפרסונה״ ו״העצמי האפל״? ובכן, הפרסונה, על פי יונג, מגדירה את מי שהיינו רוצים להיות וכיצד אנו רוצים להיראות על ידי העולם. המילה ״פרסונה״ מקורה במילה לטינית שמשמעותה המילולית ״מסכה״, אולם במובן זה ניתן לשייך את המילה באופן מטפורי כך שתייצג את כל המסכות החברתיות השונות שאנו עוטים בקרב קבוצות אנשים ומצבים שונים.

מצד שני, העצמי האפל הוא ארכיטיפ שמהווה חלק מהלא מודע ושמורכב מרעיונות, דחפים, יצרים, חולשות, תשוקות, סטיות ופחדים מביכים מודחקים. ארכיטיפ זה מתואר לעתים קרובות כצד האפל של הנפש, מייצג פראות, תוהו ובוהו ואת הלא נודע. יונג האמין שנטיות סמויות אלה קיימות בכולנו, ואשר במקרים רבים מהוות מקור עוצמתי של אנרגיה יצירתית.

כולנו נולדים טהורים, כדף חלק. אבל בנקודה מסוימת בהתפתחותנו בילדות, אנו לומדים להפריד דברים לטוב ולרע. ברגע שאכלנו מעץ הדעת הזה, העצמי האפל שלנו נולד ואנו מתחילים לפצל ולחלק את עצמנו. יתר על כן, בתהליך ״החִבְרוּת״ התרבותי שלנו, אנו מתחילים למיין את התכונות הללו בתוכנו שמקובלות בחברה ואת אלה שאינן מקובלות בחברה (שאחר כך מוחבאות). כפי שיונג אומר: ״תודעה תרבותית, כפי שהיא מכונה בפינו, הפרידה את עצמה בעקביות מהדחפים הבסיסיים. אבל דחפים אלה לא נעלמו. הם פשוט איבדו את הקשר שלהם עם התודעה שלנו ובשל כך הם נאלצים לבוא לידי ביטוי באופן לא ישיר. הם עשויים לעשות זאת בעזרת תסמינים פיזיים במקרה של נוירוזיה, על ידי תקריות מסוגים שונים או על ידי מצבי רוח בלתי מוסברים, שיכחה בלתי צפויה או טעויות בדיבור… האדם המודרני מגן על עצמו כנגד ראיית מצבו המפוצל באמצעות מערכת של תאים. תחומים מסוימים של חייו החיצוניים ושל התנהגותו מוחזקים, כביכול, במגירות נפרדות ולעולם לא מתעמתים אלה עם אלה״.

באופן זה, תכונות העצמי האפל שיש לכולנו מתאספות להן בפינות הלא מודע שלנו, לעולם לא משתלבות באופן הולם במודע, משום שאיננו רואים כלל את מצבנו המפוצל (בגלל ״מנגנון ההגנה״ הפסיכולוגי שלנו). וכך אנו ממשיכים לצבור תשוקות, פחדים ומניעים אפלים.

הדבר עלול להיות מסוכן. על ידי צפיה ברבים מהתלמידים שלנו ל״התפתחות פנימית״ לדוגמה, נתקלתי באנשים שאפשרו לעצמיים האפלים שלהם להצטבר במשך זמן רב כל כך שהם התפרצו והשתלטו על האדם באמצעות דיכאון או מקריות לא מודעת שהסתיימה בהגשמת ״המפלצות״ הפנימיות שלהם. הדבר יכול להוביל להשלכות פיזיות, רגשיות, פסיכולוגיות ובין-אישיות שעשויות להימשך זמן רב מאוד.

הדחקת העצמי האפל

תהליך החברות שלנו מחייב אותנו להדחיק היבטים של עצמנו שלא מתאימים לאידיאל המובנה של החברה שלנו – והדבר מובן. אנו נולדים שלמים, אך אנו לומדים בהדרגה לחיות חיים מפוצלים, לקבל חלקים מסוימים שלנו אך לדחות חלקים אחרים ולהתעלם מהם.

חופשה בחלק אחר של העולם תראה לכם עד כמה שרירותיות הן כמה מהחלוקות הללו. במערב לדוגמה, קשר עין נתפס כמצביע על ביטחון וכנות, בעוד שביפן הוא נחשב ליהיר וגס רוח. במזרח התיכון, שיהוק לאחר הארוחה הוא סימן להנאה, בעוד שבכל מקום אחר בעולם הוא נתפס כהמוני וחסר נימוס. ובתוכניות טלוויזיה המוצגות באמריקה, הצגת מקרי רצח אלימים נחשבת מקובלת יותר מאשר עירום או אקט מיני, בעוד שבאירופה ההפך הוא הנכון. ואלה רק כמה דוגמאות.

ביסודו של דבר, הדחקת התכונות או הרגשות השליליים שלנו בחברה היא אחד מהמחסומים הגדולים ביותר במסעו של כל אדם אל האהבה העצמית ואל חיים אותנטיים. איך תוכלו לקבל באופן מלא ושלם את מי שאתם אם ישנם צדדים שלכם שאתם מפחדים מדי לבחון ולחקור?

אל תבינו אותי לא נכון, רעיון ״העצמי האפל״ לא קשור רק לפסיכולוגיה. תורות שאמאניות עתיקות רבות, ובכלל זה אלה אותן למדתי, עוסקות בהכנה למחלה או למוות רוחני (על ידי כניסה אל החשכה האישית או ״העצמי האפל״ האישי), ואז היוולדות מחדש בניסיון לספק לאדם התנסות וחוויה שירפאו אותו ושיביאו חכמת ריפוי לאנשי השבט.

לכן, חוץ מרעיונות החברה המודרנית לגבי התנהגות מקובלת ולא-מקובלת, מה עוד גורם להדחקה רבה שכזו של העצמי האפל? לאמתו של דבר, הרבה ממנה נובע למעשה מהשפע האינסופי של תהליכי מוטיבציה שמטרתם ״להרגיש טוב״. אם שמתם לב, עבודה רוחנית ודתית מודרנית רבה סובבת סביב תנועה לכיוון ״האור״, קבלת ״האור״ וחיפוש אחר ״האור״. אך בעשותנו זאת, אנו מתעלמים מסך כל חלקיו של האדם! למעשה, רבות מהתורות הרוחניות ואלה של העידן החדש מספקות בריחה עבור אלה שלא רוצים להיות אחראים לסך המלא של מי שהם ושל חייהם. באופן מובן, אנרגיות ״האור״ מוצגות בדרך כלל באמצעות ערכים אציליים כגון אהבה, שלווה, שמחה, הרמוניה, חמלה – תוך התעלמות מוחלטת מהמרכיבים האפלים שבתוכנו כגון כעס, נקמה, שליטה, פחד, אשמה, תחרותיות, קנאה, תאווה וכן הלאה. כיוון שהמאפיינים האפלים הללו משוייכים ל״שליליות״, אנו נמנעים מהם בפחד.

מעניין לציין ששוחרי צמיחה רוחנית רבים חושבים שבדרך כלשהי כל התכונות השליליות שלהם יתעלו בסופו של דבר. אולם מניסיוני האישי, אימוץ החשכה הפנימית שלכם מאפשרת יצירת איזון פסיכולוגי ורוחני, שלם אינטגרלי – בעוד שהתכחשות אליה יוצרת תוהו ובוהו ודיסהרמוניה.

מילת המפתח כאן היא ״אינטגרציה״ [שילוב], שנובעת מהמילה הלטינית ״אינטגרטוס״, שמשמעותה ״להפוך לשלם״. לשלב תכונה פנימית משמעותו לקבל עליה בעלות ולקחת עליה אחריות, במקום להדחיק או להכחיש אותה. הרווחים לכך רבים, שפיות, ריפוי ושלמות נמצאים כולם באינטגרציה. מצד שני, ההפך מאינטגרציה – דיסאינטגרציה (התפוררות) – או פיצול וחלוקה לחתיכות. אדם ש״נשבר״ או ״מתמוטט״ למשל הוא מישהו שלא הצליח להתמודד עם הלחץ והתעלם פעמים רבות מדי מתכונות האישיות שלו, בייחוד מתכונות העצמי האפל. במציאות, אדם מפוצל לעולם לא יוכל להתמודד עם קשיים, כיוון שאין לו מרכז שלם, והוא תמיד מתמודד עם החיים מפינות חלקי האישיות שלו.

הנתיב הימני והנתיב השמאלי

בתחומים האזוטריים של ההינדואיזם, כגון טנטרה או תורת הנסתר האזוטרית המערבית, מוזכרים הנתיבים הימני והשמאלי לכיוון העצמי הגבוה. במשך ההיסטוריה כולה, הנתיב השמאלי היה משוייך לאלמנטים אפלים, קיצוניים או מאיימים. כמו כן, באיסלאם, בדת הסינית, ביהדות, בנצרות ואפילו בדת ההינדו, יד שמאל משוייכת ליד הלא נקייה, וקרוב לוודאי שזו הסיבה מדוע בתרבויות מסוימות היא משמשת לניגוב… האחוריים! למרבה העניין, מחקרים בריטיים הראו שבשנות השבעים עלה מספר האנשים השמאליים בהשוואה לדורות קודמים, והסיבה לכך עשוייה להיות ששמאליים רבים לימדו את עצמם או אולצו להפוך ימניים בשל סיבות חברתיות, דתיות או מעשיות.

בימים אלה, ״הנתיב הימני״ מובן לרובנו כחיפוש אחר דברים חיוביים כגון התגברות על פגמים ומגבלות אישיים, טיהור חטאים וכל דבר אחר שמסייע לנו להתחבר ל״עצמיים הגבוהים יותר״ שלנו. אולם ״הנתיב השמאלי״ משוייך לחלקים בתוכנו שבאופן טיפוסי אנו נלחמים בהם, דוחים אותם, מתכחשים להם, מפחדים מהם ובאופן זה הוא הופך למכשלה הפנימית הגדולה ביותר שלנו, אך בו בזמן גם למפתח לשחרורנו.

האמת היא שיש לנו שתי ידיים, לא רק יד אחת, ואנו חייבים ללמוד להשתמש בהן בדרך מאוזנת אם ברצוננו לחיות חיים מאוזנים. יד ימין שואפת לשפר את העצמי האישי, להתגבר על פגמיו, אבל יד שמאל מבקשת לחקור, רוצה להיות ״אנוכית״ בחיפושה אחר אהבה עצמית. ממש כמו ין ויאנג, כאשר אתם מגיעים לאיזון עמוק, לפתע הדיכוטומיה של ימין ושמאל נעלמת.

אישית אני חושב שבתחילה הייתה חשכה. שלא כמו האור, החשכה היא אינסופית. מתחת לכל אבן תמצאו חשכה, אבל האור והחושך זקוקים זה לזה כדי להתקיים. אלא אם תלמדו תחילה לאמץ את החשכה שבתוככם, לא תוכלו לעולם לחפש אחר אור האהבה העצמית בדרך מאוזנת.

תורות עידן חדש רבות מדברות על התמקדות בצ׳אקרות הגבוהות יותר והימנעות מהתחתונות. אולם בטווח הארוך, לא תהיה בכך תועלת רבה. אלא אם היסודות של ביתכם איתנים ויציבים, לא משנה כמה יפה תעצבו ותבנו את ביתכם, במוקדם או במאוחר, ביתכם יתפורר ויתמוטט.

לאמץ את העצמי האפל

מסע הבחינה העצמית שלנו דומה מעט לגיהנום של דנטה. לפני שנוכל לצאת מה״גיהנום״, אנו חייבים לצעוד לעומק החשכה הפנימית שלנו. דתות רבות מתארות התנסויות אלה אף הן. שתי דוגמאות מפורסמות כוללות את ישוע שנאלץ להתמודד עם השטן במדבר, ואת המפגש של בודהה עם מארה (השטן בבודהיזם) לפני ״התעוררותו״.

כאשר אני כותב על שילוב או אימוץ העצמי האפל שלכם, אני לא מתכוון שעליכם לספק כל תשוקה שצצה בכם. היענות לכעס שלכם למשל פשוט תעורר עוד כעס. על ידי אימוץ החשכה הפנימית שלכם, כוונתי היא שחשוב ש״תקבלו״ אותה. קבלת החשכה שלכם תאפשר לכם לקבל אחריות כלפי עצמכם, וברגע שבאמת תכירו בתכונות האפלות הללו במקום להימנע מהן, לפתע הן תאבדנה את שליטתן בכם. כאשר אנו כנים עם עצמנו ומקבלים את המרכיבים האפלים שלנו, הדבר משחרר אותנו ומאפשר לנו באמת להיות עדים לאזורים הלא ידועים שלנו, מאפשר לנו לראות שאיננו המרכיבים הללו, אלא פשוט בעלי מחשבות, תחושות ודחפים שבאים והולכים. אינכם יכולים פשוט ״להתעלות מעל לשנאה״ אם לא תודו תחילה בפני עצמכם תחילה שיש בכם תחושות שכאלה.

כדי לחוות אהבה עצמית באופן מוחלט, אנו חייבים ללמוד לחוות את העצמי האפל שלנו, ולצאת באומץ למסע אל תוך המים החשוכים והקודרים של הלא ידוע שלנו. אחרת, בכל פעם שנגנה אנשים אחרים בגלל התכונות האפלות שלהם, במהותו של דבר, אנו מגנים את העצמי הצבוע שלנו בו זמנית.

עצמי שלם ומאוזן הוא יישוב סך כל חלקיו, אחידות פנימית. לא מדובר בהיענות לחלקים החשוכים יותר של טבענו, אלא קבלה וחוויה ישירה שלהם לאור מודעות מושכלת וכנות עמוקה. הדבר מנוגד לגמרי לרבות מהשיטות הרוחניות המסורתיות שמהותן הכחשה עצמית, אשר מדכאות, מכחישות או מחנכות את העצמי. לחיות באופן שונה – המטרה והמניע של האתר LoverWold – משמע להיות אותנטים. וכדי להיות אותנטיים עלינו לאמץ את העצמיים הפנימיים שלנו – גם את הלא מקובל חברתית או מוזר.

מפליא לגלות שלעתים קרובות המאפיינים הבנאליים בבני האדם הם אלה שנחשבים מקובלים מבחינה חברתית. במהותו של דבר, כל תכונה ״פרימיטיבית״ בתוכנו נשלחת אל העצמיים האפלים שלנו, אך בו בזמן, גם כל רעיון יצירתי, ייחודי, חדשני או שונה נשלח אל העצמיים האפלים שלנו, כיוון שהוא לא מקובל חברתית.

בחינת החשכה שלכם אינה בהכרח דבר איום ונורא. למעשה, המגוון האינסופי של ״דברים״ יצירתיים ומעניינים שהוסתרו בחשאי עשוי להפתיע אתכם.

כדי לקבל ולאמץ את העצמי האפל שלכם, עליכם לחזור ולהפוך ״שלמים״ פעם נוספת ובדרך זו לגלות לשבריר שניה מהי התחושה של ״כוליות״ אותנטית.

כיצד לפגוש בצל שלכם?

קיימות כמה דרכים שונות להתוודע אל הצל שלכם ולבחון אותו. אני בוחן אותן במאמר הבא: ״דרכים מוארות לפגוש בעצמי המוצל שלכם״.