דרכים מוארות לפגוש בעצמי המוצל שלכם

מאת׳או סול
מאתר LonerWolf
תורגם מאנגלית על ידי סמדר ברגמן

 

“If thy eye be single, thy whole body shall be filled with light”.

״מנורת הגוף היא העין. לפיכך אם עינך טובה כל גופך יאור״. (מתי, ו׳, כ״א)

קיים טקס עתיק ועוצמתי לאיזון פנימי אותו מקיימים הקורנדרו (מרפאים שאמאניים) בפרו. טקס איזון זה מכונה ״טקס מעבר״ אותו עוברים ולומדים אלה שמתעניינים בדרכי האנרגיות החיות.

כך מתרחש הטקס: הקורנדרו ניצב מאחורי המסה (שולחן) שלו שהוא המזבח עליו מתקיימים טקסי ריפוי. שולחן זה מחולק לקטעים. הצד הימני מלא באלמנטים (חפצים) של ״אור״ כגון צלב, נוצות, פרחים, תמונות קדושים ואבני עוצמה. הצד השמאלי מכיל את האלמנטים החשוכים של החיים, כגון סכינים, כלי נשק וכל פריט שנושא אנרגיה הרסנית. אמצע השולחן, בין שני הכוחות האנרגטיים המנוגדים הללו, הוא המקום בו מתרחש הריפוי.

בפעם הראשונה שבה לימדו אותי כיצד לערוך טקס זה בעת החניכה שלי, המסר הסמלי של האמת הפשוטה שבו הפתיע אותי; כדי שיוכל להתרחש ריפוי, הטוב והרע שבנו צריכים לחפוף זה לזה. לא אור או חושך הם שבוראים את הריפוי, אלא נקודת המפגש שלהם.

במציאות, רעיון זה של נקודת מפגש בין שני כוחות החיים החזקים ביותר אינו מוגבל למרפאים שאמאנים, אלא היה ידוע במשך אלפי שנים. רעיון זה מיוצג, למשל, בצורה הנוצרית האזוטרית העתיקה הידועה כמנדורלה.

המנדורלה, שמשמעותה באיטלקית שקד, היא צורת אליפטית שנוצרת כאשר שני מעגלים חופפים זה לזה באופן חלקי. מעניין שצורה זו ניתן למצוא בעבודות אמנות רוחניות היסטוריות רבות, מהארכיטקטורה הגותית ועד לויטראז׳ים בקתדרלות. מנדורלות מתוארות לעתים קרובות כחפיפה בין שמים וארץ או רוח וחומר, וניתן להגדירן כמקום של פיוס, טרנספורמציה והתגשמות.

במאמר הקודם שלי על העצמי המוצל, כתבתי על חשיבות הקבלה והשילוב של העצמי המוצל שלכם אל חיי היום-יום. כפי שאוגוסטין הקדוש זעק פעם: ״לפעול הוא לחטוא״. ובאמת, פעולת הבריאה היא פעולת הרס בו זמנית; אתם תמיד משנים משהו. האור אינו יכול להיווצר ללא החשכה המנוגדת לו, וזו בדיוק הסיבה מדוע פעילויות יצירתיות הן הדרך הטובה ביותר לפגוש בעצמי המוצל שלכם.

אגיש כאן כמה דוגמאות מעשיות שאני חולק גם עם התלמידים שלי, המראות כיצד חיבור זה עם העצמי המוצל שלכם יכול להתממש.

ציור – רישום או צבע

אמנות היא הצורה הגבוהה ביותר של ביטוי עצמי וכמו כן דרך נהדרת לאפשר לעצמי המוצל שלכם לבטא את עצמו. בפסיכולוגיה, נותנים לילדים דף ועפרונות צבעוניים ומאפשרים להם לצייר את העולה על רוחם, בדרך זו לומדים להבינם טוב יותר.

לנו כמבוגרים, קשה מעט יותר לבטא את העצמיים הפנימיים שלנו, כיוון שצל זה הודחק עמוק הרבה יותר ובמשך תקופת זמן ממושכת יותר. אולם, אם תאפשרו לעצמכם להרגיש חלק מהרגשות החשוכים הללו, מבלי לחשוש משיפוט עצמי שעה שאתם רושמים או מציירים לדוגמה, תוכלו לקבל תובנות ביחס לעצמי המוצל שלכם ולגלות דברים נוספים על החלק הפנימי המוסתר שלכם.

בנייה

אחת מהתובנות הגדולות ביותר של יונג הייתה שהאגו והצל נובעים מאותו מקור ומאזנים זה את זה במדויק. דבר זה שכיח למדי בחיים, וכולנו מודעים לגאונים היצירתיים האובדניים או לחיים האקסנטריים של אמנים.

היצירתיות, כפי שאומר אוגוסטין הקדוש, היא האנטיתזה של הצל. יצירתיות מוגבלת משמעותה צל מוגבל, בעוד שיצירתיות רבה נובעת מצל כבד יותר. דוגמאות לכך כוללות את השיגעון שתקף את ניטשה, ואן גוך ושומן, שהיו כולם בעלי צל כבד.

בין אם מדובר בעבודה בעץ, בפיסול בחימר או בהלחנת מוזיקה, פעולת היצירה מספקת מרחב למרכיבים החשוכים יותר שלנו לצאת ולבטא את עצמם באמצעות חוסר סבלנות, כעס, תסכול בצמוד לתחושות של סיפוק ושמחה. מודעות עצמית ובחינה עצמית שקטה בעת החוויה הזאת תעניק תובנות עמוקות יותר ביחס לחשכה שלכם.

כתיבה

פאוסט של גתה הוא, לדעתי, העבודה הטובה ביותר שמתארת את פגישת האגו עם העצמי המוצל שלו. הסיפור שלו מתאר את חייו של פרופסור שמרכיבי הצל שלו מנתקים ומזעזעים אותו במידה שכזו, שהוא הופך אובדני, רק כדי להבין שגאולת האגו אפשרית אך ורק אם הצל נגאל בו בזמן.

כתיבת סיפור שבו אתם מקרינים את מרכיבי הצל שלכם אל הדמויות היא דרך נהדרת ללמוד יותר על החשכה הפנימית שלכם. אם כתיבת סיפורים לא מדברת אליכם, תוכלו לרשום יומן במשך כמה שבועות, שבו תתעדו הן את הרגשות הטובים והן את הרעים והדבר יכול לשפוך אור על המרכיבים החשוכים יותר של טבעכם. קריאה חוזרת של רשומות אלה יכולה לעזור לכם להחזיר את האיזון שאתם צריכים בחייכם, ולקבל הן את הרגשות החשוכים והן את המוארים שבכם.

השלכה*

אלא אם אתם עובדים באופן מודע על הצל שלכם באמצעות חלק מהטכניקות שהוזכרו להלן, אתם תתחילו לגלות שהצל שלכם מושלך באופן לא מודע על משהו או מישהו, במטרה להימנע מלקיחת אחריות כלפיו.

אולם, תופעה זו עשויה להיות דרך נוספת באמצעותה תוכלו לחקור את הצל שלכם על ידי תשומת לב ומודעות ביחס לדברים עליהם ואליהם אנו בוחרים להשליך באופן לא מודע את הצל שלנו. מה שמעניין וקשה להבין הוא שאנו לא רק משליכים את התכונות והמרכיבים השליליים שלנו על אחרים, אלא גם את התכונות הטובות שלנו. דומה שבאופן לא מודע אנו מסרבים לאמץ את המרכיבים האציליים שלנו, כיוון שהאגו מפחד שהאלמנטים הטובים הללו ישנו את מבנה האישיות הנוכחי שלנו וישבשו אותו.

כאשר תהפכו מודעים למושא ההשלכה של הצל שלכם, תוכלו פשוט להתבונן בדברים אותם אתם אוהבים או לא אוהבים בסתר. למשל, סרטים וסדרות טלוויזיה משקפים לאחרונה את העניין העמוק שלנו בהיבטים החשוכים יותר של עצמנו. אחרת מדוע שנתעניין כל כך במאבק הקבוע בין כוחות הטוב והרע? סרטי גיבורים, פנטזיה ופעולה מתארים את דיכוטומיית הגיבורים שנלחמים ברשעים, שעה שאנו גם מתאהבים בדמויות רבות קסם שמאמצות את הצד האפל שלהם, כגון דקסטר או וולטר וייט (שוברים שורות).

תכופות התכונות האציליות ביותר שלנו מושלכות על אנשים שאנו מחבבים, מעריצים או אוהבים. ההפך גם הוא נכון, והישויות חסרות ההגנה ביותר יכולות להפוך לנשאי העצמי המוצל המושלך שלכם. ילדים, לדוגמה, מספקים את המטרה המושלמת לכעס, לתסכול ולשאר הרגשות השליליים שלנו. אנו עשויים להעניש בכעס הרסני ובאופן לא פרופורציונלי כל תקרית קטנה או מעשה שובב. לרוע המזל, חיות מחמד פגיעות במידה שווה. השלכה עבור רובנו תמיד קלה יותר מאשר הטמעה (assimilation).

השלכה, ואין זה משנה אם חשוכה או מוארת, תמיד מזיקה במידה מסוימת. לא רק שאתם מטילים על אדם אחר את משא המרכיבים החשוכים או לחצי הערצתכם, אתם גם לא לוקחים אחריות כלפי הצל שלכם ומאבדים את ההזדמנות למצוא שלמות (wholeness) נלהבת.

״מנורת הגוף היא העין. לפיכך אם עינך טובה כל גופך יאור״ (מתי, ו׳, כ״ב). עין ימין שלנו רואה דבר אחד, עין שמאל רואה דבר אחר, אבל כאשר שתי העיניים נפגשות, עין שלישית נוצרת, העין האחת, והיא תמלא אתכם באור.

* השלכה – פרויד גרס שכיוון שאיננו מודעים למצוי בנפשנו, הרי שיש לנו מנגנון הגנה של האגו באמצעותו אנו מייחסים באופן לא מודע רגשות, תחושות, תשוקות ודחפים לאדם אחר. [המת׳]