בפעם הבאה אארוז פחות מטען

ג׳ניפר הופמן

נובמבר 2014

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

אחד המאמרים שכתבתי בעלון החדשות לפני מספר שנים נקרא ״התנהגו על פי גילכם״ והוא מתאר את המצב הבלתי רגיל למדי שבו רבים מאיתנו בשנות הארבעים והחמישים לחיינו מוצאים את עצמנו. איננו דומים כלל להורים שלנו כשהם היו בגיל זה, אנו בריאים יותר, נראים צעירים יותר, מרגישים טוב יותר ובמקרים רבים, לא נמצאים בשלהי קריירה שהייתה לנו כל חיי הבגרות שלנו. במקום זאת, אנו מחפשים עבודה, פותחים עסק, או מנסים להבין מה נעשה ב״שארית חיינו״, שעשויים להימשך עוד שנים רבות.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מתכוונת לחיות תשעים שנים ויותר, ולכן במקום לחשוב על פרישה, אני חושבת איך אשאר עסוקה בארבעים השנים הבאות או יותר.

ואני מקווה שאראה וארגיש נפלא כאשר כל זה יקרה, כיוון שאני מוכנה להתחיל לחיות, להיות מאושרת וליהנות, בגלל שארבעים השנים האחרונות לא היו מהנות כלל, לפחות לא אלה שאני זוכרת.

כמו רבים מהדור שלי, אני בקושי זוכרת את שנות העשרים והשלושים שלי. לא משום שהייתי מסוממת באותן שנים (אף פעם לא לקחתי סמים ואין לי כוונות להתחיל), אלא משום שפחדתי כל כך, הייתי כה חסרת ביטחון עצמי, והיו לי ספקות ומאבקים רבים, שרוב זמני הוקדש למאמץ לשרוד יום אחד בכל פעם. באותו זמן, ילדתי ילדים, עבדתי בכמה מקומות עבודה, היו לי כמה נתיבי קריירה, ועשיתי מספר דברים בהם אני גאה, כמו גם דברים שעליהם אני מתחרטת. אבל באופן כללי, אני זוכרת את אותן שנים כמאבק חשוך ונורא שאת קצו לא ניתן היה לראות.

אני יכולה להתבונן באותה אישה שהייתי ולחוש חמלה כלפי הפחדים שלה ואף ריחוק, כיוון שאני פשוט לא מזהה אותה יותר. כמו אנשים רבים בעלי כישורים אינטואיטיביים פעילים וחזקים ויכולת אמפתית גבוהה, הצלתי אחרים ואת העולם, התמודדתי עם המטענים הרגשיים והנפשיים שלי ושלהם, ללא הגבולות להם נזקקתי כדי להבין שיש לי אפשרות אחרת ושלומר ״לא״ היא אפשרות אחת שכזו.

אינני מתחרטת כלל על מסע זה, חלקית כיוון שאני לא זוכרת הרבה ממנו, אף על פי שאני כן זוכרת כמה מההיבטים הכואבים ביותר, בייחוד כמה שחשבתי שהיו רגעים של ״סיום המשחק״ עבורי. ואני זוכרת בדיוק כיצד מעדתי על אותו נתיב ואז הלכתי בו שנים מבלי להבין שהחלטה אחת יכולה להוריד אותי ממנו. הייתי עושה הכול שנית, אבל בפעם הבאה אארוז פחות מטען.

אפחד פחות ממה שאחרים חושבים עליי, על חיי ועל מעשיי ואזכיר לעצמי ש״מה שאחרים חושבים עליי אינו מענייני״.

אוהב את עצמי הרבה יותר ולא אדאג כל כך אם אחרים אוהבים אותי.

אהיה מוכנה יותר להאמין בעצמי ולא לחכות לאישורם של אחרים לפני שאצעד אל תוך עוצמתי וגדולתי.

אלמד לומר ״לא״ ולהתכוון לכך, בייחוד כאשר אמירת ״כן״ מחייבת אותי להשקיע את עצמי, זמני, את האנרגיה והמשאבים שלי כדי לפתור בעיות של מישהו אחר או לעשות דברים שלא רציתי לעשות, מסיבות שלא רלוונטיות עבורי ושלא חשובות לחיי.

אציב גבולות ברורים, לא כדי להרחיק אנשים אחרים אלא כדי לוודא שאני עושה שימוש בזמן ובאנרגיה שלי בדרכים שמשרתות אותי באופן הטוב ביותר. כמו שמנחים אותנו לפני טיסה: ״לבש את מסכת החמצן שלך, לפני שתעזור לאחר״. אוודא שמסכת החמצן שלי מולבשת היטב ועובדת, לפני שאנסה לשכנע מישהו אחר שהוא זקוק למסכה גם כן.

ללא ספק אניח לאנשים אחרים להחליט בעצמם, יהיו החלטות אלה אשר יהיו, ללא שיפוט, משום שאין זה מקומי לעשות עבורם את מה שאני לא חושבת שהם מסוגלים לעשות למען עצמם.

אזכור שהדבר היחיד שמותיר אותי בחיים בכל רגע הוא היכולת שלי לנשום ואוודא שאני נושמת עמוק, במודע ומתוך כוונה.

אסיים את שהתחלתי כיוון שאני מאמינה בעצמי, ואסלק את הספק, הפחד, הבלבול והביקורת באמצעותם נהגתי לפקפק בעצמי.

לכולנו יש מטען וכולנו מגיעים לחיים עם בעיות שיש לפתור ושינויים שיש לחולל. אנו יכולים לחיות את חיינו באמצעות הקרמה, ולעשות את שתמיד עשינו ולקבל את אותה תוצאה, או אנו יכולים לחיות באמצעות הבריאה, ולעשות הכול באופן שונה והתוצאות תהיינה בגדר הפתעה. האם זה טוב או רע? מה זאת אומרת? לכל מצב יש צדדים טובים ורעים, בהתחשב בנקודת המבט שלנו. מערכת יחסים נהדרת היא טובה עד שהיא מתפרקת, ואז היא רעה. משרה נהדרת היא טובה עד שהיא הופכת למקור מתח שעמו איננו יכולים להתמודד, ואז היא רעה.

אנו מבזבזים המון זמן כאשר אנו מתמקדים בטוב וברע, מתחרטים על העבר ומייחלים שהיינו עושים דברים באופן שונה. אבל הסיבה היחידה בשלה אנו יכולים להביט לאחור היא משום שהגענו לכאן, למקום זה אליו הביא אותנו הנתיב שלנו ברגע זה. במקום להביט אחור אל העבר, אנו יכולים להרהר במסע שלנו בזמן הזה ובמה שהוביל אותנו למקום זה, למרחב זה, לנקודה זו. לאן הגענו, מה למדנו, עד כמה אנו חכמים, בטוחים ועוצמתיים יותר היום בגלל הנתיב בו הלכנו? ואנו יכולים גם לזכור שלמדנו מההתנסויות, והדברים מהם אנו יודעים להימנע היום הם אלה שמהם נפגענו בעבר. במילים של המשוררת האהובה עליי, מאיה אנג׳לו, ״עשית את מה שידעת לעשות אז. כאשר ידעת טוב יותר, עשית טוב יותר״.

האם הייתי עושה זאת שוב? בהחלט, אבל הפעם הייתי אורזת פחות מטען, שואלת יותר שאלות ולא מפקפקת בעצמי, וזוכרת לנשום חיים אל חיי ולעשות את הדברים שמביאים לי שמחה. מה אתם יכולים לעשות טוב יותר היום משום שאתם יודעים טוב יותר – אתם מכירים את עצמכם, את חייכם, את הפוטנציאל והאפשרויות, אבל יותר מכול, משום שאתם אוהבים את עצמכם ויודעים שיהיה המסע אשר יהיה, תמיד יש אפשרות לבחור לעשות משהו שונה ולצעוד קדימה למסע אחר, נטול מטען.