ארבעת הפנים שלכם – חלק שני: העצמי הפיזי

מאת ג׳ים סלף ורוקסן בורנט

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

הגוף שלכם תוכנן לנוע ולעבוד. הגוף אוהב להיות פעיל. שלא כמו העצמי הרגשי, מותר לנו לבטא את עצמנו באופן פיזי. אתם יכולים להאניש את העצמי הפיזי שלכם בדרך שמייצגת נכון לעכשיו את מערכת היחסים שלכם עם גופכם. האם זה שרירן חזק וגדול, שגופו המאסיבי מכביד עליו? האם הוא קטן, דומה לציפור או גדול, רפוי וחלש? אפשרו לפיליפ (העצמי הפיזי שלכם) להופיע ולהתנהג כפי שהוא באמת. המשימה של פיליפ היא לשרוד והוא עושה זאת בהתלהבות. הוא חושב רק על הדברים שעוזרים להישרדות המערכת או מעכבים אותה ומתמקד אך ורק בהם. כמו העצמי הרגשי, פיליפ אינו מילולי וחייב להביע את הצרכים שלו באמצעות דפוסי התנהגות, התנהלות, תחושות ותנועה.

תיאור העבודה שלו כולל:

  1. קביעת טריטוריה, פטרול סביבה וסימונה (קניה או שכירה, הקמת גדר, הכנסת אזעקה).
  2. מאבק לשמירת הטריטוריה (משחקי כדורגל, תחרות במקום העבודה).
  3. מציאת מזון וציד (קניות, מחקר, חקירת פשע).
  4. חזרה הביתה (שיבה הביתה לאחר הציד או עם חדשות).
  5. צבירה (איסוף אמנות, מטבעות, מזון, כסף, מכוניות).
  6. שימוש בהומור גוף (בדיחות גסות, בייחוד אלה הקשורות לתפקודי הגוף).
  7. יצירת קבוצות חברתיות (בתי קפה, ארוחות צהריים, פגישות צוות, מניין בבית כנסת).
  8. טיפוח.
  9. חיזור, נישואים, הולדה וטיפול בצאצאים.

יש לאפשר לעצמי הפיזי לבצע את עבודתו בהתלהבות ולהעניק לו רשות יצירתית, או שיהיה מוגבל ולא מאושר. אם הוא מוגבל בדרך כלשהי ואינו יכול לשמר את המערכת בטוחה ובריאה, הוא עשוי לנסות ולהשתלט על העצמיים האחרים או להיכנע להם מתוך חולשה. במקרה הראשון, הוא עשוי להיות גדול וביריון, רגוז וקולני. אם הוא נכנע ללחצי העצמי הרגשי והעצמי המנטלי פיליפ עלול להפוך רזה, רפוי וחלש, שקט וחיוור. בכל מקרה, פיליפ אינו נמצא באיזון ולא מבטא את חוכמתו ממקום של היערכות. אם העצמי הפיזי שלכם יסבול מהתעלמות או מהתעללות במשך זמן רב, העצמי המנטלי והעצמי הרגשי יושפעו אף הם ללא ספק. אולי אתם מכירים אנשים אחרים שאינם מתקשרים עם הגוף שלהם במשך זמן רב ששוב אינם נראים או מתנהגים על פי גילם, והם ממורמרים רגשית או עייפים מנטלית.

כיוון שהגוף הפיזי ממשי ללא ספק מבחינת חמשת החושים הפיזיים שלנו, לפעמים אנו מאפשרים לו לנהל את המשחק. תכופות הוא מקבל תשומת לב רגשית ומנטלית רבה יותר מכפי הצורך. כאשר הגוף מדבר אלינו, קל להגיע למסקנה ש״משהו אינו כשורה״, במקום לשאול: ״מה אתה מנסה לומר לי לגבי רמת האיזון ומצב הרווחה שלי?״ האם שמעתם אנשים אחרים במקום העבודה מדברים על ״מגפת הצטננויות״ ועל כל המכאובים והתחלואים שלהם? וכאשר אתם מתעטשים, הם אומרים: ״אוי ואבוי, נדבקת גם אתה״. זה רגע חשוב מאוד עבורכם. יש לכם החלטה גדולה. האם תאמינו לטיעון הקבוצתי לגבי הצטננויות ומצב בריאות הגוף? או האם תצחקו, תתרחקו ותחליטו להיות בריאים? אם אכן נאמץ את האמונה שמשהו אינו כשורה ונמקד את תשומת הלב שלנו בה, משהו אכן יהיה לא כשורה, אפילו אם קודם לכן הגוף היה בריא ושלם.

לפני כמה שנים, סם החל לפעול להגשמת חלומו – כתיבת רומן. זמן קצר לאחר תחילת הפרויקט, הוא החל לחוות כאב פרקים עז. בסופו של דבר, כאב לו במשך רוב רובו של היום. לאחר כשלושה ימים, סם גילה שהעצמי המנטלי שלו מתמקד במחשבה ״אולי זה דלקת פרקים או תסמונת שורש כף היד?״ המאבק להתמודד עם הדאגה הפך קבוע. סם גילה שהעצמי הרגשי שלו עצוב, חסר אונים ומאוכזב. היו לו גם חששות בנוגע ליכולת שלו לכתוב ולפרסם את ספרו. עם עזרה מועטה בלבד, סם התיישב כדי לתקשר עם גופו ולגלות מהו באמת מנסה לומר לו.

אביו של סם נהג לכתוב סיפורים קצרים ואף פורסם כמה פעמים במגזינים. אולם הוא לא הצליח במידה שבה רצה להצליח. האב לא קיבל תמיכה או עידוד רבים ממשפחתו. עובדה זו אכזבה ותסכלה אותו. היצירתיות שבו מעולם לא באה על סיפוקה או בוטאה באופן מלא. הוא היה תקוע מבחינה יצירתית. הזרועות וכפות הידיים שלנו מכילות את הערוצים היצירתיים שלנו. הכאב שסם חווה בידו היה קשור ליצירתיות התקועה של אביו ולאמונה של אמו שהוא מבזבז את זמנו. היא סבלה מדלקת פרקים במשך שנים. סם בחר לשנות דפוס אמונה זה. הוא פשוט דמיין שאנרגיית כוח החיים מהערוצים הקדמיים שלו זורמת מטה באופן מלא אל תוך זרועו השמאלית ועד לכף היד ולאצבעות. סם דמיין צבעים רבים ושונים לשם שעשוע. לאחר כחמש עשרה דקות, הכאב נעלם ולא שב. גופו של סם פשוט אמר לו שקיימת אצלו אמונה מגבילה הקשורה לכתיבה וליצירתיות, שתקועה בערוצי הזרוע שלו. זו הייתה רק אנרגיה. סם יכול היה בקלות לאמץ את האמונה שיש לו דלקת פרקים מגבילה והיה סובל לנצח. זו רק אנרגיה.

בנוסף להכרת העצמי הפיזי שלכם והאנשתו, מה עוד תוכלו לעשות כדי לעזור לו לחזור לאיזון?

  1. אפשרו לעצמי הפיזי שלכם לנוע ולבטא את עצמו. רקדו, צעדו והתמתחו. שימו לב, בעודכם חושבים על פעילות זו, אם אתם חווים התנגדות. אין צורך למהר ולהצטרף לחדר כושר ולהזיע עד שאינכם יכולים לזוז. פשוט צאו ל״דייט״ עם העצמי הפיזי שלכם. כל שהגוף שלכם רוצה הוא לטייל בשכונה.
  2. הבחינו בכל הדברים הפיזיים שסביבכם. השתמשו בכל חמשת החושים: ראייה, שמיעה, טעם, מגע וריח. חוו כל אחד באופן המלא ביותר האפשרי. דחפו ממש את חותמכם אל תוך הפרח עד שיתמלא בניחוחו. קרבו לקליפת העץ וראו את כל הפרטים הקטנטנים. הקשיבו לצרצרים שבחוץ. מצצו לימון!
  3. אהבו את גופכם. בזמן שאתם מורחים קרם גוף, אמרו לכל חלק בגוף שאתם אוהבים ומעריכים אותו. תוכלו לשים לב, גם כן, אם יש התנגדויות שצצות.
  4. הזינו את הגוף הפיזי שלכם במה שהוא אוהב. לפעמים, תתקשו לקבוע מהו הדבר הזה, משום שאנו חיים במערבולת של תכנות הקשור לגוף ולמזון. פעמים רבות, מערכת היחסים שלנו עם המזון שלובה בעצמיים הרגשיים והמנטליים. שיטה המאפשרת לכונן מחדש קו תקשורת ישיר היא לשחק עם טכניקה של בדיקת שריר או עם מטוטלת. הכלים הללו עשויים לגשר זמנית על פער התקשורת שבין העצמי הפיזי שלכם לביניכם. כאשר אתם ממשיכים לומר ״שלום״ לגוף שלכם ועוצרים להקשיב, קווי התקשורת הטבעיים יתנקו ויתבהרו.
  5. כאשר אתם יושבים בשקט או מזרימים אנרגיה, דמיינו את הגוף שלכם ניצב למולכם. הבחינו במקומות בהם הוא חווה חוסר איזון או אי נוחות. אין זה תהליך אינטלקטואלי. פשוט דמיינו מה עשוי הגוף שלמולכם להביע. תופתעו אולי מהמקומות שהופכים מוארים. הודו לגוף שלכם ושאלו אותו למה הוא זקוק כדי להרגיש מוערך.
  6. פתחו את ערוץ הקרקוע שלכם ואת ערוצי הרגליים בעשרה אחוזים נוספים והזרימו עוד אנרגיית ארצית דרכם. לפעמים ההתנגדות או הכאב שאתם חווים נובעים מהזרמת 220 וולט דרך חוט חשמל המסוגל להעביר רק 110 וולט (מבחינה מטפורית). פשוט פתחו את הערוצים מעט יותר ואפשרו לאנרגיה נוספת לזרום, ללא התנגדות.

 

בחלק השלישי – העצמי המנטלי