אני

ספטמבר 2014

תמר קפואנו

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

 

שלום לכולם.

אנו מתקדמים בשלבים, צעד אחר צעד אל עבר עצמנו, במהלכה של תקופה אנרגטית המורכבת מגלים שמניעים אותנו פנימה והחוצה. בין תחושות של כאב, לעתים אפילו אובדן וייאוש, לבין תחושות של התחדשות וחיבור אל הליבה, התשוקה והיצירה. מי שבחר ובוחר בחירה חופשית בהארה והתעלות, מגלה כי אין לו שום יכולת לסגת מהדרך שבה הוא צועד, על אף הקשיים. המחויבות היא מחויבות רוחנית והיא תקפה. היא הסכם נשמתי ולא חוזה ארצי שניתן לסגת ממנו. היא תהליך רב משמעויות, שאת חלקן אין לנו כלל אפשרות לצפות, לחזות או לתכנן.

הכאב והייאוש נוצרים אל מול חוויות המתרחשות במציאות החומר, אל מול מצבים אשר הגיעו אל מיצוי הפוטנציאל שלהם, רוחנית וחומרית. הוויתור על המציאות המוכרת ושחרורה הם קשים, כיוון שוויתור מזמן מצב רגשי קיצוני, הנובע משחרור כל ההתמכרויות שלנו.

בין אם אנו מכורים ליחסים, לעבודה, לאוכל, ללימודים, לאלכוהול, לסמים, לחפצים, או לכל דבר אחר שבני אנוש יכולים להתמכר לו, המעבר על גשר ההארה מחייב אותנו להיגמל מההתמכרויות שלנו. אנו מוותרים על כל מה שמגביל אותנו להיות אנו עצמנו. אנו מוותרים בחסד ובקלות, או בקושי ובכאב, אך מוותרים.

התמכרות היא מצב רגשי המשתמש בפיצוי של קבלת אור מדומה מחוץ לעצמנו. הארה לא יכולה להתממש, אם איננו חושפים את האור הפנימי שלנו ומקרינים אותו.

ההתמכרויות שלנו מתעתעות בנו, כיוון שהן נוצרות מתוך שימוש מותנה בסיפוק הצרכים שלנו. ודאי שאנו זקוקים למזון פיזי ורוחני, לחפצים, ליחסים, לשפע, לתנועה ולשלווה. אך כאשר אנו נתלים במקור מסוים המספק מענה על צורך, אנו הופכים להיות המשרתים שלו, ויוצאים לגלות מעצמנו. ממקום שבו אנו מקבלים מענה פשוט וטבעי לצרכים שלנו, אל מקום שבו אנו מותנים ומשרתים את המקורות המספקים את הצרכים שלנו, מפחד מפני אובדן.

ועל כן, הארה והתעלות רוחנית קשורות באובדן. הרוח איננה משתוקקת שנחוש אובדן ושכול. היא משתוקקת להעניק לנו שפע, מענה שלם לצרכים שלנו, אך לא דרך תנועה הנובעת מפחדים, לא דרך היצמדות. דרך אמונה בעצמנו והיפתחות הנשמה לאורה שלה, שינוי התדר האנרגטי של המגנט שלנו, כך שנוכל למשוך אלינו שפע ללא מאמץ, ללא התניה, ללא ריצוי, ללא עבדות.

כיצד נוכל להקרין את אורנו, אם אנו מכסים אותו בהתמכרויותנו? אם אנו נשענים על כוחות חיצוניים לנו וניזונים מהם? אם איננו חשים כי האדמה הפנימית שבתוכנו מקנה לנו את הביטחון לו אנו זקוקים? אם איננו רווים ממעיין ההתרגשות שלנו? אם איננו ניזונים מהאוויר של הרעיונות המקוריים שלנו ומממשים אותם עם אש הפעולה והתנועה שלנו?

איננו יכולים עוד להתעסק בסיסמאות רוחניות, אם אנו מבקשים הארה רוחנית, הפצה של אור מהליבה שלנו. אם הצהרנו הצהרות רוחניות והשתוקקנו להתעלות, כך יהיה, גם אם ברגע האחרון עדיין ננסה להיאחז בכל מה שמעכב אותנו. ההיאחזות רק תגרום לנו להתפרצויות כאב נוספות, אך לא עוד להזנה. לא תתקיים עוד הזנה ממה שאינו אלא האור שבתוכנו. כך ביקשנו, לכך ייחלנו.

אז מה עושים עם כל זה

בלו זמן לבד עם עצמכם. כך שתוכלו לחוש רק את עצמכם, את עצם היותכם. את העצמאות של העצמות הביולוגיות והאנרגטיות שלכם, את עוצמת הרוח ותעצומות הנפש. נשמו עמוק, כדי לשחרר את המחנק שנוצר משליטה ברוח, את האחיזה במה שאינו שלכם ושאינו משרת אתכם.

כל כניסה פנימה אל מעמקי הווייתכם, היא ירידה אל השורשים הרוחניים שלכם. ובתחתונים כבעליונים. השכבות והרבדים של המעמקים מהדהדים את התדרים של שכבות הרקיעים. אור הליבה מהדהד את אור האינסוף. אם אתם מעוניינים בגבהים רוחניים, כנסו פנימה. אם אתם משתוקקים לחוכמה, ליצירתיות מקורית, להזנה, לביטחון, לריפוי, לאהבה, כנסו פנימה.

חושו את התשוקה שלכם, כאשר אינכם כואבים, כאשר אינכם חרדים או מתנגדים לתהליך, בימים בהם אתם מרגישים שאתם מסוגלים להרפות מהמוכר, כדי לחוות את עצמכם. האזינו לתדרים העדינים והזכים שבכם. אלו שאינם מפתים לחזור אחורה אל ההתמכרויות. חושו את תשוקתכם. התשוקה היא ביטוי פיזי ואנרגטי לקיומו של האור הרוחני. התמזגו איתה. תבעו עליה שייכות, כיוון שהיא שייכת לכם ואתם שייכים לה, מאז ולתמיד.

האם תנועו בכאב ובייאוש מחשש להרפות ולהאמין בעצמכם? האם תמנעו כלל מתנועה ומהכרה באהבה הקיימת בתוככם ובאורכם? האם תנועו בקלילות ובחסד? זו הבחירה שלכם. התמזגו עם עצמכם, לפני שאתם מתמזגים עם אחרים. בטאו את תשוקתכם, לפני שאתם מבררים את תשוקתם של האחרים. אהבו את עצמכם, לפני שאתם אוהבים אחרים. העניקו לעצמכם לפני שאתם מעניקים לאחרים. הדליקו את אורכם לפני שאתם מחפשים אורות אחרים למשחקים משותפים.

כאשר תחושו את תשוקתכם, את אהבתכם, ללא התניות, ללא טריגרים מבחוץ הצהירו על כך בקול ובהתרגשות: "אני!" "הנה אני!" כך תתבעו לעצמכם הכרה בעצמכם ובאורכם.

אחריות רוחנית

ההארה כרוכה בתשוקה, באופן הפשוט ביותר שהנכם יכולים להעלות על הדעת. האהבה היא התדר האנרגטי הפשוט ביותר, אך העוצמתי ביותר. היא ביטוי של תשוקה לחיים. היא אינה תרשימי זרימה מורכבים של השכל, היא התלהבות ילדית מהחיים. היא שחרור מציות לרצונות של אחרים וחיבור מחדש לתשוקת האני. ויתור על הסחות דעת, על התייחסות אל החיים כאל אתגר שיש למצוא לו פתרונות ומעבר של חסד אל חיים רוויי התלהבות.

לימדו אותנו פרדיגמות של צייתנות בשם האחריות. אם אנו רוצים להצליח ולהיות מאושרים ובטוחים, עלינו להיות אחראיים ולהתנהג "כמו שצריך", לפי הציפיות, לפי הסטנדרט. או אז, אנו הופכים לקדושים מעונים. ל"טובים" הנושאים על גבם את הצלב הצדקני הכבד מנשוא.

אך בחוץ כמו שבפנים. לאהבה ולאור אין תרשימי זרימה. האור הוא תשוקה של יצירה וחוויה. התשוקה היא אנרגיית חיים בצורה הטהורה שלה, לפני שלבשה מלבושים וכיסויים של רצונות של אחרים. התחבושות בהן כיסינו את הפצעים הרגשיים שלנו, מסתירות את אורנו. ההרגל לקבל אהבה וביטחון מאחרים, מסתיר את אורנו. הנטייה שפתחנו להמשך אל אנרגיה של אורות חיצוניים, מנוגדת לטבע הרוחני שלנו. אנרגיה בצורתה הפשוטה היא הארה, תשוקה, שפע ואהבה.

המאבק האנושי פשוט. בשם האחריות אנו מרצים אחרים, מכבים את התשוקות שלנו ומשתדלים להיות יותר טובים. אחראיים כפי שלימדו אותנו אחריות מה היא. בשם השייכות, מכבים את האור ומתגייסים לצבא התרבות. לומדים את השפה וחוזרים על אמירות ששמענו מאחרים. האחריות הרוחנית של כל אחד מאיתנו, היא גילוי הקול שלנו. התשוקה שלנו. מה הן האמירות הנובעות מתוך המעיין הפנימי שלנו?

אהבה עצמית

האהבה לעצמנו היא הארה. היא התעוררות אל טבע אלוהים. היא המפתח לתחושת הממדים, לשפע, לשמחה, ליחסים מספקים, ליצירה ולריפוי. והיא גם האתגר הרוחני המשמעותי ביותר, כיוון שאהבה לא ניתנת לזיוף או לחיקוי.

הענקה של אהבה לעצמי, היא הענקה של אהבה לעצמי. לא מילים חדשות או אותן המילים ערוכות בסדר חדש. לא בגדים חדשים ובהירים, המכסים על ספקות פנימיים. לא ארוחה בריאה ומזינה שערכיה מתכלים בגוף הרוטט בפחד, בכעס ובנקמה. כל אלו הם קישוטים, שיכולים לבוא עם אהבה או בלי. הענקת אהבה לעצמי, היא מציאה של האהבה לעצמי, בתוכי. היא חישה של רגשות עוצמתיים של אהבה הקיימת בליבה ללא שום תנאי. שום תנאי. האם תוכלו לעשות זאת, כאילו חייכם תלויים בכך? כאילו אין דבר חשוב או דחוף מכך?

ואם אתם מטילים ספק, תארו לעצמכם עולם שבו מהלכים בני אדם המאוהבים בעצמם, המפיצים את אור אהבתם לכל עבר, ללא מאמץ, פשוט מעצם היותם. האם הריפוי לא יתרחש אז? השפע עבור כולם? השלום? זהו עולם ההסתר, עולם הצעיפים, עולם ההולוגרמה, שבו החוץ משקף את הפנים. ללא משוא פנים. ללא העמדות פנים. בפשטות נהדרת ומזמינה.

שום אהבה של אדם אלינו, לא יכולה להחליף את האהבה שלנו לעצמנו. ואנו יכולים להיות נאהבים על ידי אחרים, אך ורק כפי שאנו נאהבים על ידי עצמנו. אנחנו מגנט והפולסים האנרגטיים שאנו מייצרים בתוכנו, מושכים אלינו חוויות, אנשים ודברים בעלי פולסים אנרגטיים דומים. זה כל כך פשוט. פשוט כמו חוק פיזיקלי שלא משתנה ממחשבות ומתחושות. הוא מציג את התדר של המחשבות והתחושות!

תארו לעצמכם אילו אנשים תמשכו לחייכם ואילו אוצרות וניסים תפגשו בדרככם, כאשר תחושו בתוך עצמכם, אהבת אמת ותשוקה לחיות.

הקורבן והמלך

אם ננסה לפשט את הדרמה של המאבק הפנימי, ככל שניתן, רק לצורך הבנת הסיפור שבתוכנו, נמצא שתי דמויות דומיננטיות. נמצא את הקורבן-רודן ואת המלך.

הקורבן-רודן פועל מתוך פחד וספק ומשם מתנועה המנסה למצוא ביטחון ואנרגיה מחוץ לעצמו, דרך יחסים וחפצים. ככל שניסיונותיו אינם צולחים, הוא מתאכזב והופך להיות רודן פגוע, ביקורתי, מאשים ונוקם, אשר עובר הלאה אל האובייקטים הבאים, בניסיון עקר למצוא מי יזין ויבטיח את קיומו. זהו מעגל צדקני שאין לו התחלה ואין לו סוף.

המלך, מולך בפחדיו, במחשבותיו וברגשותיו. הוא מכיר את עצמו ואת עוצמתו. הוא נינוח ושלו, יצירתי ושובב, משחק ומעניק לעצמו שפע דרך שיתופי פעולה. מושך מעצמו ואל עצמו את התשוקה וכך, את הטוב ביותר.

אל תתעסקו במחשבותיכם במציאת פתרונות למצבים מורכבים בחייכם, אלו פתרונות של השכל והם זמניים ומייצרים עוד מאותו הדבר. היו עסוקים במציאת האהבה שלכם לעצמכם. המצבים המורכבים יפתרו, כיוון שקנאה, נקמה, כעס, בלבול ומחסור אינם יכולים להישאר היכן שהאהבה מתקיימת. האם אתם נדרשים כאן לקפיצה קוונטית של אמונה? ודאי. של השהייה של הספק והפחד? בהחלט. לבחירה מודעת באמונה, שאין לה הוכחות אותן השכל יכול לאחוז? ללא ספק.

מחוללי הבריאה

החומר השחור הוא מעין חור שחור קטן, שנקרא לו כלי החומר השחור, כיוון שהוא אינו חור אלא אנרגיה מכילה, המתכווצת, קורסת לתוך עצמה ומושכת אל תוכה, כדי להתמיר חומר למצבו הראשוני המכיל פוטנציאלים חדשים לבריאה.

כלי החומר השחור קולט פולסים של תודעת אור מגוף האור. זהו שדה מושך בעל מטען שלילי, מכל המכיל גרעיני פוטנציאלים הממתינים להפריה.

בכל מעשה יצירה מתקיימת זוגיות "מחולל הבריאה"; המפגש בין האור הנושא מטען אנרגטי חיובי, לבין הכלי, החומר השחור, שדה הפוטנציאלים. זו מושכת, זה דוחף, זו בולעת, זה פולט, עד לרגע המיזוג, הבריאה החדשה.

האור מתקיים תמיד במצב של הדהוד עם החומר השחור, אלו שדות תודעה, קטנים או עצומים, אשר יוצרים את מרקם היקום, הקיום. במצב ליניארי השדות מופרדים, ובמצב קוונטי הם מאוחדים ושזורים, אך תמיד מתקיימים יחדיו. כל מעשה יצירה הוא תוצר של מיזוג בין הכוח הדוחף לכוח המושך, בין הזכר לנקבה, בין מטה האור לגביע הקדוש, בין החומר השחור לאור.

דמיינו מנוע בריאה קטן, המורכב ממנגנון יצירתי של שני כוחות מנוגדים אך עוצמתיים, כאשר כוח אחד ניתן לראות ואת הכוח השני לא ניתן לראות, אך הוא קיים. מוסתר, אך נוכח. זהו שיתוף הפעולה בין התודעה האנושית לרוח. וזוהי האמונה הנדרשת, כדי לקבל דבר מה שאינו נראה, אך כדי ליצור יחסים מלאים של שיתוף פעולה, יש צורך להאמין בו. לחוש אותו. לסמוך עליו.

בשילוב הכוחות של האור והחומר השחור, נוצר משהו חדש. עכשיו דמיינו שהמנוע אינו קטן. אך הוא עדיין פועל באותה הדרך. גרעיני הפוטנציאלים מרחפים בחלל וכשהם נפגשים עם האור, נוצרות הפריה ובריאה. הכוונה היצירתית שלנו שולחת פולסים של אור, כיוון שאנחנו גופים של אור. התודעה שלנו בוחרת ושולחת קרני אור לחלל, עד שאלו נתפסים בגרעיני הפוטנציאל הממתינים להפריה, כמו מגנט הנמשך אל התדר המתאים בשדה מגנטי.

האם אתם מבינים את כוחן העצום של הבחירה והתשוקה? אורכם יכול לנוע לכל מקום ביקום, כיוון שאחת מהתכונות הדומיננטיות שלו היא תנועה. הבינו את המשמעות הרחבה של תדר השדה המגנטי שלכם, בעת שאתם בוחרים ומבטאים כוונה.

היקום הוא מחולל בריאה אדיר, אך גם כל אדם הוא מחולל בריאה. סביב גופכם מתקיים שדה תודעה קוונטי, שהוא מחולל הבריאה, המפגש בין גוף האור שלכם לבין מכל החומר השחור שלכם המכיל את הפוטנציאלים הממתינים להפריה על פי הכוונה.

שדה התודעה הקולקטיבי מכיל מיליארדי מחוללי בריאה בעלי ממשק משותף המשפיעים האחד על השני. הבועה הקוונטית היא למעשה מחולל בריאה. גוף אור ושדה פוטנציאלים הממוזגים, בוראים, יוצרים. הבועה הקוונטית, מחולל הבריאה, מתרגמת את המחשבות, הרגשות ואת התחושות שלכם, מהגביע הקדוש המכיל את התודעה שאינה מודעת ומגוף האור המודע לעצמו, לכוונה המתגלמת בהפריית הפוטנציאלים ויצירה של מציאות.

גם אם תמשיכו לנוע, לפרק זמן כזה או אחר, פנימה אל הליבה או החוצה אל החוויות המוכרות של התמכרויות ההזנה, גם אם תשחזרו את ההרגלים הישנים שלכם, או תישארו לעמוד קפואים במקומכם, הגשר עליו בחרתם לעלות מסתיים במקום אחד. באנרגיה החדשה. בארץ החדשה. באני.

בחרו להיות חופשיים, לאהוב את עצמכם, לשחרר בחסד את הצרכים המותנים שלכם.

שכבו על האדמה, היא מרפאה ומאזנת. נשמו עמוק אוויר צלול, הוא מרחיב את חלל גופכם ומטהר אותו, שטפו את גופכם במים, הם מכיילים מחדש את גופכם הרגשי והחשמלי. הדליקו אש, היא מחדשת את זווית הראייה שלכם על עצמכם ומזכירה לכם את קיומו של אורכם הפנימי.

חזרו הביתה, אל תשוקתכם, כיוון שזו היא הרוח וכזה הוא הבית.

שלכם, תמר קפואנו

photo11