אלכימיה רגשית

ד״ר שמזי פרינזיוואלי

מאי 2014

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

בכל רגש שלילי נחבא יהלום ניגודו. כבני אנוש, אנו נוטים לעשות הכול כדי להימנע מלהרגיש רע, ובצדק. למה לעזאזל שנרצה להמשיך לסבול? כאשר אנו חשים כאב, אנו מתנגדים, נאבקים, משתוללים, מתחמקים, נמנעים, מתאבלים – הכול משום שאנו חושבים שאל לנו להרגיש כך.

ואף על פי כן, זו התחושה עצמה שמעניקה לנו את המידע כיצד להרגיש טוב יותר. מיסטיקן מעשי יודע זאת. מיסטיקן מעשי יודע שפעולה לא הגיונית לכאורה דרושה כתגובה לתחושות שליליות – פעולת הכניסה אל תוך אי הנוחות. השינוי בכיוון הוא שינוי לא פשוט ושינוי שמנוגד לאינטואיציה שלנו. למה שנרצה בכלל להיכנס למשהו שכואב כל כך או שגורם לנו להרגיש רע כל כך? לרוע המזל, הרבה מהסבל שלנו נובע מההתנגדות למציאות הרגע. כזה בדיוק הוא המתח – התנגדות, לחימה, מאבק עם עומס היתר של הנסיבות העכשוויות. אך באמצעות אחד מהפרדוקסים הבלתי רגילים של הבריאות הרגשית, על ידי אפשור התחושה, על ידי כך שאנו מעניקים לה מרחב בגוף, בנפש ובנשמה שלנו, אנו נעים בעדינות אל החוף המרוחק של ניגודה, לגילוי מה שנסתר בפנים. אם אלכימיה עוסקת בהפיכת דבר מה בעל ערך נמוך יותר לדבר מה בעל ערך גבוה יותר, הדבר נכון גם לגבי אלכימיה רגשית.

העולם הפיזי והעולם הרגשי הם עולמות של דואליות. משמעות הדבר היא שלכל דבר יכול להיות שימוש שלילי וחיובי. סכין יכול לגרום נזק או לבצע ניתוח מציל חיים. המרכיב המהותי הוא כוונה, התגובה שלנו, מה אנו עושים איתו. כך גם בעולם הרגשי. האתגר שלנו הוא לגלות את הצד האחר של התחושה השלילית. לא נעשה זאת על ידי ״חשיבה חיובית״, שלמעשה מסתירה או מדחיקה את הרגש, ובכך יוצרת עוד תוכן לשכל הלא מודע. במקום זאת, אנו מגלים את היופי שברגש על ידי כך שאנו מאפשרים לו להיות נוכח די זמן כדי שהניגוד שלו יוכל להיחשף. אנו שואלים מהו היהלום המצוי באבל, מה האוצר הטמון בכאב.

כל פחד יכול להשתנות ולהפוך להתרגשות. כל הזנחה יכולה להשתנות ולהפוך לחירות, כל כעס יכול להשתנות ולהפוך לבחירה ולפעולה נכונה. רק כאשר נפתח את היכולת לשאת את התחושות במצב הגולמי תחילה, ולא על ידי השלכתן על אחרים אלא על ידי היכולת לשאת אותן בתוך עצמנו, אז נוכל לשאת את הדברים מהם ברצוננו להימנע. כאשר אנו עושים זאת, אנו מפתחים לאט שרירים רגשיים. אנו גדלים מספיק כדי לשאת את הרגש ולהגיע לצד האחר במהירות רבה יותר. אם לא נעשה זאת, הימנעות, הדחקה ודחייה רק מאריכות את הסבל. כפי שנאמר בתוכנית שנים עשר השלבים, הדרך היחידה ״החוצה״, היא ״דרך״. האין זה אירוני שאנו כה מפחדים להיכנס אל תוך חוסר הנוחות כיוון שאנו חושבים שיתארך, או שנתפלש בו? אך המציאות היא שההימנעות היא שמאריכה את אי הנוחות. מי היה מאמין? הדבר מנוגד להיגיון.

תשאלו אולי: ״איך זה קורה?״ אין לי תשובה, רק שזו אחת מתעלומות היקום וכיצד היא מתרחשת ניתן לגלות רק באמצעות מעשים. אתם עשויים לשאול: ״איך אכיר בהבדל בין התפלשות בשלילי או התעמקות בדבר מה ונשיאת רגש שלילי כדי לאפשר לו מרחב בישותי?״ אף על פי שגם לשאלה זו אין תשובה קלה, יש לנו כמה רמזים. התפלשות והתעמקות הן למעשה סוג של הימנעות. הן עיסוק ברחמים עצמיים המבוססים על אמונה שמשהו לא אמור להתרחש מסיבה כלשהי. זו צורת התנגדות מעודנת ומתוחכמת מאוד. אבל זו התנגדות, הנובעת ממקום עמוק בתוכנו שמאמין שנעשה אי צדק ושאירוע או תחושה אלה לא היו צריכים להתרחש. בדרך זו, התפלשות והתעמקות מהוות את מה שמכונה על ידי אנשים מסוימים ״כאב שניוני״, כאב שקל יותר לשאת מאשר את כאב הדבר האמיתי. כאב שניוני הוא דרך מבריקה להימנע מהדבר האמיתי ולנו, בני האדם, יש דרכים נהדרות לברוא אותו. כאשר אנו מגלים את התכסיסים שלנו, שוב אנו ניצבים בפני אתגר – לא לעסוק בהלקאה עצמית או בשיפוט, אלא להיות מוכנים להסיט את תשומת הלב שלנו ולמצוא מקום להחזיק בדבר האמיתי ממנו אנו נמנעים.

רק הגיוני שכבני אדם, כולנו רוצים להיות מאושרים. אנו רוצים להימנע מאי נוחות ומסבל. אנו מתייגים רגשות מסוימים כרעים ואחרים כרצויים יותר. אבל אמונה זו הופכת לחול טובעני רגשי. ככל שאנו נאבקים יותר, כך אנו שוקעים עמוק יותר. ההתנגדות הופכת את המצב לגרוע יותר. אבל, ניתנים לנו מעט כלים חוץ מאשר ביקורת, שנאה עצמית, הימנעות או תוכחות רגשיות. זו תעלומה נוספת. היכן חוברת ההוראות המלמדת כיצד להתמודד עם רגשות בדרך בריאה? היכן השיעורים המלמדים כיצד להיות הורה נהדר? איך אנו אמורים ללמוד את הדברים הללו ללא סבל רב כל כך? ההורים והמורים שלנו עושים רק את מה שלימדו אותם אנשים שעושים את מה שהם בעצמם למדו. אולי יום אחד נהיה עדים לשיעורים חופשיים למיומנויות הוריות או לשיעורים חופשיים למיומנויות רגשיות כחלק מתוכנית הלימודים של בית הספר. עד אז, אנו חייבים ללמוד לבדנו וללמד אלה את אלה. מיסטיקנים מעשיים עושים זאת גם כן. אבל הם מלמדים על פי הזמנה בלבד ורק אם מבקשים זאת מהם ולעולם אינם כופים את הידע שלהם. כאשר מבקשים או מזמינים זאת מאיתנו, אנו שמחים לחלוק את כל שאנו יודעים. אך ללא הזמנת האחר, אין לנו רשות לנסות ללמד גם כאשר אנו רואים את האחר סובל. אנשים אלה חייבים למצוא את היכולת שלהם לחפש את הדרכתנו או ש״העזרה״ לכאורה רק תתקבל כהתנהגות פולשנית מצדנו.

העולם מלא ב״מתקנים״, אנשים שרוצים לסדר הכול. אף על פי שהכוונה היא כוונה נהדרת – להקל על הסבל – תיקון רק מזיק לאנשים. האם הייתם הולכים ללמוד באוניברסיטה עבור מישהו אחר, משתתפים בכל השיעורים ואז מעניקים לו את הדיפלומה? הוא לא היה לומד דבר. ברוב המקרים הצורך לתקן נולד מתוך אי היכולת לשאת את סבלם של אחרים. מיסטיקן מעשי יודע שהוא חייב ללמוד לשאת את כאב האחר כמו גם את כאבו. לא משום שהוא מזוכיסט או כיוון שעל הסבל להמשיך להתקיים, אלא כיוון שבתוך כל הסבל קיים יהלום של ידע. אנו חייבים לגלות את שהסבל רוצה ללמד אותנו אם ברצוננו לברוא עולם אחר. אנו חייבים לאפשר לילדים ולאהובים שלנו ללמוד את השיעורים שלהם מבלי לעשות זאת עבורם או להסיר את הכאב באופן זמני כיוון שאיננו יכולים לשאת אותו. בסופו של דבר, זו פעולה אנוכית. זו פעולה המקלה על החרדה שלנו אבל לא מעניקה שום דבר חיובי לאדם האחר. יכול להיות אפילו שהוא מעודד זאת כיוון שהוא חווה הקלה קצרת טווח, בדומה לתרופה. אך במהרה הבעיה חוזרת. ללא מיומנויות פנימיות, הסבל ישאר.

האלטרנטיבה הלא אנוכית היא ללמד את המיומנויות עליהן אנו מדברים ולהפוך לדוגמה אישית. אף על פי שחשוב לשאת את סבל האחר, אין משמעות הדבר שאנו נוטשים את האהובים עלינו. כאשר הם ״מהלכים במדבר״, אנו יכולים לאחוז בידם, להיות לצדם ואיתם לגמרי. אנו יכולים להיות להם אדם אוהב, אנו יכולים לתמוך בהם ולעודד אותם (לא לומר להם מה לעשות!), אנו יכולים לומר להם מילים מרגיעות ועדינות מהלב וליידע אותם שאנו מבינים כמה קשה להם. אבל הם חייבים להתגבר באמצעות כוחם שלהם. אם דומה שהדבר אינו הגיוני, ההוכחה נמצאת במעשה. בסופו של דבר, כולנו חייבים להתגבר על ידי נשיאת הכאב שלנו ומציאת חוף המבטחים הרחוק.

באופן אידיאלי, תהיה לנו הזכות להיות מוקפים במלווים אוהבים. אך לפעמים אנו לבד. אין זו סיבה להפסיק ללכת. אם נצעד די זמן, נפגוש במלווים חדשים שהמתינו לנו בצד האחר. אם לא נמשיך לצעוד, נישאר לבד.

מיסטיקן מעשי מעוניין בסופו של דבר במה שעובד בעולם. אלכימיה רגשית היא פרדיגמה אחת שכזו. ההגיון קובע שעלינו להימנע מאי נוחות בכל מחיר, ואף על פי כן אנו מתבקשים לעשות את הבלתי נתפס ולשאת את הבלתי נסבל. אנו מתבקשים לראות את הערך שברגשות השליליים. על ידי נשיאת הסבל שלנו בדרך אמיתית, אנו מגלים את מתנתו הנסתרת, אותה לא ניתן לגלות בשום דרך אחרת. אנו מסוגלים לפדות את האור, לא רק בדברים היפים, אלא גם באלה שאינם יפים. כאן טמון אתגר האנושות. עבודת החיים היא לשהות באי השלמות שלנו ולחוש עמה בנוח. בעושר הקבלה הזאת, הרגשות משתנים והחיים על כל העליות והמורדות שלהם יכולים למצוא מקום מנוחה.

אם קיימים סודות לאושר, זהו אחד מהם. לא בחיסול או בסילוק כל שהוא רע או שלא נרפא עדיין, אלא בפיתוח היכולת לשאת חלקים אלה ולמצוא את היופי שבהם במסגרת תהליך זה. זוהי אלכימיה רגשית במיטבה.

מי ייתן ותמצאו את היופי הטמון בפגמים שלכם ושתשאו אותם בקלות ובחן עד שיגלו את הסודות הנסתרים שלהם. זוהי עבודה שנמשכת חיים שלמים.