איך לא להיפגע

מאי 2014

ד״ר שמזי פרינזיוואלי

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

קיים סוד עתיק ושמור היטב שהדגולים ידעו מזה מאות בשנים. הם דיברו עליו רק לעתים נדירות, אבל עשו בו שימוש כל העת, והוא מהותי לבריאות מנטלית טובה. סוד זה שהוא אמנות מיוחדת, מכונה ״איך לא להיפגע״. כדי להשיג מיומנות אמיתית באמנות זו, אדם חייב לראות שכל הצהרה, פעולה ותגובה של אדם אחר הן תוצאה של כל התנסויות חייו עד לנקודה זו. במילים אחרות, רוב האנשים בעולם אומרים ועושים את שהם עושים מתוך מערך אישי של פחדים, מסקנות, הגנות וניסיונות לשרוד. רוב הדברים והמעשים, גם אם הם מכוונים ישירות אלינו, אינם קשורים אלינו כלל וכלל. בדרך כלל, הם קשורים יותר לכל אותם זמנים אחרים, ובייחוד הפעמים הראשונות, שאדם זה חווה מצב דומה, תכופות בגיל הילדות.

כן, זוהי פסיכודינמיקה [תיאוריה וחקר הכוחות הפסיכולוגיים שביסודה של ההתנהגות האנושות, ויקיפדיה]. אבל בואו נודה בעובדות, אנו חיים בעולם שבו הפסיכודינמיקה מסובבת את הכדור. פרט שמבקש לחיות בהצלחה בעולם כאדם רוחני צריך להבין שהפסיכולוגיה היא רוחנית כמו התפילה. למעשה, המשמעות המילולית של המילה ״פסיכולוגיה״ היא ״חקר הנשמה״.

לאור הנאמר, כמעט שום דבר אינו אישי. גם לא כאשר מדובר בקרובים אלינו ביותר, בני הזוג, הילדים והחברים האהובים שלנו. כולנו שוחים בביצת ההשלכות והמסננים של התנסויות החיים אלה של אלה ותכופות אנחנו רק ממלאי מקום, חלקי משחק השח-מט של החיים אליהם יש לאהובים שלנו תגובות מובנות. הכוונה אינה להפוך את החיים למלאכותיים או להוציא את האינטימיות ממערכות היחסים שלנו, אלא בעיקר ליידע שכמעט בכל פעם שנפגענו, למעשה מדובר באי הבנה. לאמתו של דבר, גילום ממשי של רעיון זה מאפשר לנו אינטימיות רבה יותר וסבל מועט יותר בכל מערכות היחסים שלנו. כאשר אנו יודעים שרק במקרה אנו אלה שניצבים במקום המסוים, בזמן הפסיכודינמי המתאים, שבו מישהו יגיד או יעשה את מה שהוא עושה – איננו צריכים לקחת את החיים באופן אישי. אלמלא היינו אנו שם, קרוב לוודאי שמישהו אחר היה חווה זאת.

הדבר משחרר אותנו להיות מנותקים מעט יותר מתגובות האנשים סביבנו. באיזו תכיפות אנו נפגעים מהצהרה של מישהו במקום לראות שהוא כואב? למעשה, בכל פעם שאנחנו נפגעים, זו הזדמנות לנהוג בחביבות כלפי האדם הכואב –  אפילו אם הוא עצמו אינו מראה זאת על פני השטח. כל הכעס, כל החצנת קונפליקט פנימי, כל הנוקשות, כל הביקורת, הם לאמתו של דבר צורה של סבל. כאשר איננו מספקים את הצמדן (ולקרו) אליו ניתן להידבק, משהו משתנה בעולם. איננו צריכים אפילו לומר דבר מה. למעשה, בדרך כלל עדיף לא לומר דבר. אנשים החווים סבל פנימי, אך אינם מראים זאת כלפי חוץ, אינם אוהבים שמישהו יאמר להם שהם סובלים. איננו צריכים להיות התרפיסטים של האהובים עלינו. עלינו רק להבין את המצב ולהמשיך הלאה. במקרה הגרוע, אנו עצמנו נחווה פחות סבל, ובמקרה הטוב, יש לנו הזדמנות להפוך את העולם למקום טוב יותר.

כמו כן, אין לבלבל את הדברים האמורים ולחשוב שעלינו לאפשר לעצמנו להיפגע, לסבול מהזנחה או מניצול. חמלה אמיתית אינה מאפשרת גם פגיעה בעצמנו. אבל כאשר אנו יודעים ששום דבר אינו אישי, דבר מה קסום מתרחש. כל המתעללים לכאורה מתחילים לצאת מחיינו. ברגע שאנו מודעים, התעללות לכאורה יכולה להתרחש רק כאשר אנו מאמינים במה שהאחר אומר. כאשר אנו יודעים ששום דבר אינו אישי, שוב איננו חשים עוד שמישהו מתעלל בנו. אנו יכולים לומר: ״תודה ששיתפת״ ולנוע הלאה. איננו נתפסים במה שהאחר עשה או אמר, משום שאנו יודעים שלא מדובר בנו. כאשר אנו יודעים שהערך המולד שלנו אינו נקבע על ידי מה שאדם אחר אומר, עושה או מאמין, אנו לוקחים את העולם קצת פחות ברצינות. ובמידת הצורך, אנו יכולים פשוט להסתלק מבלי ליצור אומללות רבה יותר לעצמנו או לנסות לשכנע את האחר שאנו אנשים טובים וראויים.

האתגר הגדול ביותר של עולמנו הוא לחיות חיי סיפוק, בלי קשר למה שאנשים אחרים עושים, אומרים, חושבים או מאמינים. האמנות היפה ששמה ״איך לא להיפגע״ היא אחת ממיומנויות רבות של המיסטיקן המעשי. אף על פי שייתכן ותדרש תקופת חיים שלמה של תרגול, זהו אכן אחד מהסודות הנשמרים ביותר לחיים מאושרים.

מקור: The Art of Not Being Offended, מאת ד״ר שמזי פרינזיוואלי.